"אסור שההתאבדות תעצור את התחקירים"

המערכת הפוליטית סוערת נוכח הטרגדיה, בה בכיר מע"צ, יצחק הרשקוביץ, שם קץ לחייו בעקבות תחקיר מקיף שפורסם בתוכנית "אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2. שר התחבורה, מאיר שטרית, אמר ל-ynet כי "הערוץ צריך להכות על חטא", לאחר ש"עשה לו סיכול ממוקד". והוא לא היחיד.  

הגדיל לעשות ח"כ אהוד יתום מהליכוד, שקרא להגביל את דיווחיה של התקשורת: "למרות מקומה החשוב בדמוקרטיה, אל לתקשורת לשים עצמה במקום בתי המשפט. יש להציב על היד המושכת בהדק התקשורת מגבלות וגבולות". יתום, כזכור, נפגע באופן אישי מ"התקשורת", עם פרסום תמונת המחבלים החיים בעיתון "חדשות" - זו שפוצצה את פרשת השב"כ וקו 300. השבוע הודה יתום שאילו חוק השב"כ היה קיים אז, היה ודאי פועל אחרת.  

מהם גבולות התחקיר העיתונאי וזכות הציבור לדעת, והאם התקשורת אכן צריכה לשים לעצמה סייגים (או שאחרים צריכים לעשות זאת בעבורה)? פרופ' דן כספי, מומחה לתקשורת המרצה כיום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חושש שהמקרה הנוכחי ירתיע את התחקירנים.

"העיתונות והתקשורת חייבים להמשיך בתחקירים", אומר פרופ' כספי. "האחריות במקרים כאלה צריכה להתחלק בין התקשורת ובין הנושאים בתפקידים. אני חושש כי בעקבות המקרה הזה אמצעי התקשורת והעיתונאים יירתעו מלעשות תחקירים נוספים. צריך להיזהר, אבל לא להירתע מלמלא את התפקיד. זה אחד התפקידים החשובים של התקשורת - לשמור על הנורמות בחברה ולהרתיע נגד הסכנות".

"בעיתונות הצהובה", אומר המומחה התקשורתי, "יש יתרון גם בחשיפת הדברים ובתחקירים. מצד שני, כל אמצעי התקשורת לא משקיעים מספיק בתחקירים, כי מטבע הדברים תחקיר עיתונאי כרוך בעלויות גבוהות ובסיכונים, ומעדיפים לפרסם כמה שיותר מהר. באופן כללי יש יותר תחקירים אבל הם פחות מבוססים. ראיתי את התחקיר עצמו, ואם היה פגם כלשהו לדעתי הוא כמות הזמן שהקדישו לו. למיטב זכרוני, לא היה תקדים לכך שכל המהדורה הוקדשה רק לתחקיר אחד ולא לשום נושא אחר".

"מותו ציווה את החיים למע"צ החדשה"

בפרשה הכאובה מזהה כספי כמה אלמנטים בעייתיים, בכל הנוגע למקומה של התקשורת ומה שהופך לעליהום כללי עליה: "עושים כאן שימושים מניפולטיביים, ואני מתכוון לכך שבמותו ציווה הרשקוביץ את החיים למע"צ החדשה. מע"צ החדשה תופסת טרמפ על הרשקוביץ כדי להסיט את הציבור מהעיקר, בצורה צינית וקרה. הדבר השני, והלוואי שאני טועה, אבל אני קורא בין שורות הדיווחים שמחה לאידו של ערוץ 2, ואני חושב שזה מאוד לא ראוי. אין זו אשמת הכתב שהאדם שם קץ לחייו".

"מן הסתם", ממשיך פרופ' כספי, "העניין מאוד מורכב ויש הרבה היבטים לכאן ולכאן. כשמפרסמים תחקיר, אי אפשר לדעת מה היציבות הנפשית של אנשים. במקרים רבים, התאבדות נובעת מהצטברות של מניעים. אי אפשר להפיל את האשמה רק על התחקיר. יחד עם זאת, בהחלט יכול להיות שהיו בעלי עניין עם אינטרסים שונים, שלא נחשפו לגמרי במהלך התחקיר. מן הסתם היו אנשים שהיו מעוניינים בתחקיר כזה, והרי ידוע כי עיתונאים ניזונים מחילוקי דעות בחברה, כך שגם העיתונאים אינם תמימים לחלוטין". אותה טענה הושמעה גם מפיו של אלעזר, בנו של המהנדס המנוח, שאמר ל-ynet כי מאחורי הפרסום עמדו "בעלי אינטרסים בתוך מע"צ".  

התאבדות אדם מייד לאחר תחקיר אודותיו היא טרגדיה כמעט חסר תקדים בחברה הישראלית. זכורות הדוגמאות של השר אברהם עופר ושל יעקב לוינסון, בכיר בבנק הפועלים, אולם במקרה זה העילה הישירה למעשה לא הייתה חקירה משטרתית - אלא תחקיר ששודר בטלוויזיה.

לדברי פרופ' כספי, "לכל אדם שמגיע לעמדת כח יש אחריות והוא גם 'מסתכן' בחשיפה ציבורית. מי שנמצא בתפקיד מפתח כזה במע"צ חשוף גם לביקורת. ישנן תרבויות בהן נהוג כי אנשי ציבור המואשמים בהאשמות דומות מתאבדים מיוזמתם. לא בתרבות שלנו. כל המקרים האלה הם יוצאי דופן, ולא כדאי להסיק מהם מסקנות. אם היו עושים בדיקה כמותית היו רואים שברוב המקרים, נושאי התחקירים לא רק ממשיכים לחיות, אלא גם ממשיכים בתפקידיהם".