יפני, אירי ותאילנדי נפגשו בעין יהב
זו לא תחילתה של בדיחה, אלא תחילתה של ידידות מופלאה: בין הפאב האירי, האוכל היפני והמכולת התאילנדית, יש במושב וביישובים הסמוכים לו צימרים מאובזרים, מכוני כושר, מעסים ומטפלים, והמון נופים מרשימים ומסלולים לטיולים. המרכז של הדרום
השיטפון האחרון שטף את האבק של סוף הקיץ, הארבה פחות או יותר סיים את ביקורו, והערבה שוב פקחה את עיניה הגדולות. בוקר טוב, זוהי בדיוק העונה. כשאצלנו (אלה החיים מחוץ לערבה, הכוונה) גשום, בערבה, בדרך כלל, נעים כמו בראשית האביב.
כדי להגיע לערבה יש דרך קצרה ודרך יפה. אנחנו בחרנו ללכת על היופי והגענו דרך מעלה עקרבים. איך מגיעים? אחרי שעוברים את דימונה, על כביש 25, פונים ימינה (דרומה) בצומת רותם לכביש מס' 206, שמתחבר בהמשך עם כביש 227 (שמאלה). כביש 227 מסתיים בצומת עין חצבה שם הוא נפגש עם כביש הערבה (90).
מעלה עקרבים (בערבית, עקארב - פיתולים), שימש ככביש הראשי לאילת בתקופת המנדט. השם לא הוענק לו ככה סתם. פעם נאלצו להיטלטל הנוסעים דרומה – 18 פיתולים שמתחילים בגובה כ-400 מעל פני הים ויורדים עד ל-80 מ' מעל פני הים. הכביש צר ומפותל, והנופים ממש מאיימים להיכנס דרך חלון המכונית. אין כמעט תנועה בדרך היפהפייה הזו, והנופים, כאמור, מעוררים את הדמיון (נראה אתכם מוצאים את 'סלע הצפרדע').
במרץ 1954 תקפו מסתננים מירדן אוטובוס של אגד שחזר מחגיגות חמש שנים לשחרור העיר אילת. 11 מהנוסעים נרצחו ובראש המעלה עומדים לזכרם אנדרטה ולוח זיכרון. בתחתית המעלה שרידי מצד רומי, מצד צפיר. המצד חלש על מעלה עקרבים הרומי. הנוף הבראשיתי יכניס אתכם לאווירה המדברית, הלא ממהרת לשום מקום, והלא משתנה בזמן הקרוב.
לא כל הנוסעים על הכביש הערבה מגיעים עד אילת. מעטים יורדים בימים אלה לסיני, ואחרים מבלים את החופשה בערבה התיכונה. בחבל ארץ זה יש שבעה יישובים, מצפון ועד דרום: עידן, חצבה, עין יהב, ספיר, צופר, צוקים ופארן. האזור מרוחק רק 130 ק"מ מבאר שבע, אבל גם רק 130 ק"מ מאילת. המרכז של הדרום.
מסאג' לארגון האיברים
אחרי הנסיעה המפותלת עצרנו ב'שבילים במדבר' בחצבה. לסיגי ובועז עוז, הבעלים, יש עשרה חדרי אירוח, ובמתחם תמצאו גם מטבח וחדר אוכל, פינות ישיבה, זולות עם ערסלים, שטיחים וכריות, וגם ג'קוזי גדול ובר. אפשר גם, בתיאום מראש, לקבל טיפולים שונים מידי בעלי הבית - עיסוי שוודי, עיסוי באבנים חמות וגם שיאצו.
למקום יגיעו לפי הזמנה עוד ידי קסם: עופרית מעוז, למשל, משלבת טווינה, מסאג' תאילנדי ושיאצו בטיפול
אחד. היא גם מעבירה סדנאות מגע המיועדות לקבוצות קטנות (עד 30 איש). טל': 9971801 – 08, 2707889 – 052. אורה שני היא מטפלת ותיקה, רגישה, חמה וקשובה. היא עוסקת בטיפול בעזרת אבנים חמות ועושה גם שיאצו, רפלקסולוגיה, טיפול אוזניים בשיטת טבעוני ועוד. גם היא משלבת בין הטיפולים והשיטות השונות, ומתאימה את הטיפול למטופל. טל': 6581197 – 08, 3666197 – 052, פקס: 6582086 – 08.
שבילים במדבר , טל': 6581829 - 08, 3665927 – 052.
שלום לדרך השלום
יצאנו לטיול עם צביקי, "מורה דרך, חקלאי ומראה את המדבר", כהגדרתו. צביקי סיפר לנו על החקלאות באזור, על המושבים, על ימת הלשון ולבסוף גם הכיר לנו את 'דרך השלום', הכוללת שטחים שהפכו להיות ישראליים בעקבות הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994.
הדרך, כולה בת 18 ק"מ, משמשת ככביש אזורי המחבר את עידן עם חצבה ועין יהב (שילוט חום). במהלך הדרך תוכלו לעצור לתצפיות מדבריות מרהיבות (ותמצאו שם גם הסברים) ולהתרשם משטחי החקלאות, החממות ומטעי הדקלים. אנחנו "תפסנו" את הדרך בחצבה ונסענו לכיוון צפון, עד למאגר חצבה. זו אינה פאטה מורגנה, אלא מים אמיתיים. לצד המאגר ניצבים עמודי הנצחה לתורמי קרן הקיימת, שהקימה את המאגר. טרם נצפו סירות פדלים או ברווזים.
בעין יהב נפרדנו מצביקי (טל': 3868996 – 052), ופגשנו את שולה שחם הנמרצת. שולה הפליאה בתיאורים וסיפורים על ההתיישבות החלוצית בערבה בכלל, ובעין יהב בפרט, על שיטפונות במדבר, על חקלאות וחממות, ועל תיירות מין לזבובים עקרים. כן, יש דבר כזה. אחת לשבוע מובילים חבורת זבובים עקרים לבילוי "מפרה" עם הזבובות. הן אינן יודעות כי הן לא עומדות להעמיד דור צאצאים, וכך, משבוע לשבוע, הולך ופוחת הדור.
את הסיור סיימנו בבית האלוורה, שם תוכלו לשמוע הסברים על קסמיו, לרכוש ממוצריו או סתם לשבת על כוס קפה. שולה שחם, 3666018 - 052.
ספינינג במדבר
אבל ערבה זה לא רק פינוקים. לצד ארוחות, טיולים וקרם לחות, מעתה אפשר גם לעשות בה כושר.
האם והבת למשפחת גולדשטיין, שתיהן מדריכות ספינינג ופילאטיס, פתחו בעין יהב את מכון 'גולדספין'. הבת, הדר,
מתמחה גם בריקודי בטן אותם היא מבצעת לא רק בשיעורים בסטודיו, אלא גם בחפלות באוהלי אירוח. היא משלבת סיפורים על תולדות ריקוד הבטן, הפעלה והופעה שלה. עוד במקום, קפוארה עם בוקה שמגיע מהמרכז. הדר גולדשטין-אסא, טל': 8744384 – 052.
את סטודיו הדר מנהלות הדר (כן, עוד הדר), גליה ויעל שמקיימות בו שיעורי אירובי (אבוי מדרגה), פילאטיס, ספינינג (כמה אופניים יש בערבה) והתעמלות ילדים. אורחים ש'לא יכולים בלי', מוזמנים להצטרף לשיעורים השוטפים, או להזמין סדנאות חד פעמיות מיוחדות ל"צימריסטים", ככה הן מכנות אותנו. הדר – 3666361- 052.
אותנטי, אבל עם נובלס
הזזנו את הבטן וגילינו שיש בה מקום, אז החלטנו לנסות את היפנית של עין יהב. זה נשמע אולי תל אביבי, אבל זה לא. מירי חרמוני פתחה יחד עם בנה שגיא את 'המטבחון של מירי'. המקום מציע מגוון מאכלי עמים ובעיקר אוכל יפני וגריל יפני. טל' 6581143 – 08.
אחרי היפנים - אירים. לאחרונה פתחו בעין יהב פאב אירי "אותנטי" עם שולחן ביליארד, מסך פלסמה שמראה כדורגל, כורסאות עור כבדות, צבעים כהים, והמון המון עשן של 'נובלס'. בסוף הערב שאלנו את הברמן איפה הצימרים שלנו – והוא מיד התניע את המכונית והוסיף "יש לי מקום לשלושה".
עם או בלי כלבים
זחוחים מבירה, ארוחה מלוכסנת ויום עמוס פעילויות, הגענו אל 'מקום בלב' של אמנון ורחל לב, חקלאים לשעבר ותיירנים בהווה. אמנון, אגב, גם מחלץ רכבים שנתקעו בשטח. טוב לדעת. לזוג לב יש 10 יחידות אירוח, מתוכן שלוש בקתות עץ שוודיות. בבקתות השוודיות יש מיטה זוגית וספת נוער, טלוויזיה, מטבחון עם עם חלב ותמרים מהדקל בחצר, ג'קוזי בחדר האמבטיה ומרפסת. בחוץ יש מתקן לגז ועמדת מנגל. יתר היחידות חולקות ג'קוזי אחד גדול שנמצא בחוץ.
מחיר: חדרי אירוח: סופשבוע – 300 שקל לזוג, אמצע שבוע – 250 שקל. בקתות עץ: סופשבוע – 400 שקל לזוג, אמצע שבוע – 300-350 שקל. אין מינימום לילות והם מעדיפים אורחים בלי כלבים. טל': 6581280 – 08, 7593716 – 050.
לא רחוק מהם, עוד 'שכונת' חדרי אירוח: 'אואזיס - גדיש'. שבעה
חדרי אירוח עם ג'קוזי. מחיר: סופשבוע – 420 שקל לזוג, 70 לכל אדם נוסף. אמצע שבוע – 350 שקל לזוג. ארוחת בוקר של מאפים, גבינות, סלטים, פנקייק, מצורי חלב, גרנולה וקורנפלקס ועוד – 45 שקל למבוגר, 30 שקל לילד. אין מינימום לילות והם מעדיפים דווקא אורחים עם כלבים.
ציפי גדיש, הבעלים, פיתחה את העסק שלה אחרי מותו של בנה, שהיה פקח של רשות הטבע והגנים, ונהרג בתאונת אולטרא-לייט במהלך העבודה. משפחת גדיש הקימה מצפור לזכר הבן, בק"מ ה-151 על כביש הערבה, 'עין שחק'. המקום נמצא בשטח אש במהלך השבוע, ואפשר לבקר בו רק במהלך סוף השבוע. אל הנחל שבמקום באים כדי לשתות ראמים, צבאים, ציפורים וזנבנים.
בדרך הביתה עצרנו במכולת המקומית וגילינו את תאילנד הקטנה. לפחות שדרה אחת במרכול מכילה אוכל ושאר ירקות עבור תאילנדים ואוהבי הטעמים התאילנדים. כמה מהתל אביבים שבינינו לא התאפקו והצטיידו. מי יודע מתי נצטרך חלב קוקוס.
לפנייה לכתב/ת 
