אלימות נגד נשים: 13,592 תיקים נפתחו השנה

במהלך שנת 2004 נרצחו 10 נשים על ידי בני זוגן. כך עולה מנתוני דו"ח המשטרה, שיוצג היום (יום ג') בכנסת. הדו"ח יוצג בדיון מיוחד של הוועדה לקידום מעמד האשה, שמתקיים לרגל היום הבינלאומי למאבק נגד אלימות כלפי נשים שיצויין ביום חמישי הקרוב.

ארבע מבין רציחות אלה התבצעו בצפון הארץ, ארבע נוספות בדרומה. רציחה אחת התבצעה באזור תל אביב ואחרת בירושלים. שש מבין הנרצחות הן ממוצא רוסי. אשה אחת ממוצא ערבי. בתקופה המקבילה אשתקד נרצחו 13 נשים על ידי בני זוגן, אך למרות הירידה המספרית, התמונה העולה מדו"ח המשטרה אינה מנחמת.

במהלך השנה האחרונה נפתחו במשטרה 13,592 תיקים של אלימות נגד נשים מצד בני זוגן. 7,499 מתיקים אלה נפתחו על עבירות של רצח, ניסיון לרצח, תקיפה וחבלה. 285 תיקים מתייחסים לעבירות מין שונות. 5,020 תיקים מתייחסים להפרות בסדר הציבורי - עבירות כגון איומים והטרדה. שאר התיקים מתייחסים לעבירות רכוש ומרמה. 1956 מהתיקים נפתחו על ידי עולות חדשות ממוצאים שונים. 1,539 על ידי ערביות ישראליות.

מצב הטיפול בתיקים מצביע על תמונה עגומה עוד יותר. רק ב-29 מהתיקים התקבל פסק דין. 6,900 תיקים נמצאים בפרקליטות או בשלבי תביעה שונים. שאר התיקים נמצאים עדיין בחקירת המשטרה.

"גיל הנתקפות והתוקפים יורד"

"אלימות נגד נשים ואלימות בתוך המשפחה הן קודם כל תופעות חברתיות, ועד שלא יתייחסו אליהן ככאלה לא יחול שינוי מהותי במצב", אמרה ל-ynet מנהלת המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית בשרון, נועה האריס.

למרות שנתוני הדו"ח מורים על ירידה במספר המקרים המדווחים שהגיעו למשטרה, האריס סבורה כי אין כל שינוי לטובה במצב בשטח. "לדעתי אין כל ירידה במספר המקרים בפועל, אלא רק ירידה במספר הדיווחים. ישנם מקרים רבים בהן נשים בוחרות שלא להתקשר ולדווח ולהשאיר את העניין בתוך הבית. לפעמים, בשל מצוקה כלכלית או אחרת שמתקיימת בבית ולחצים שמופעלים על בן הזוג, מעדיפות נשים רבות לשים עצמן 'בצד' ולתת לעניינים לחלוף מאליהם. לכן הן לא מתקשרות למוקדי הסיוע.

"מעבר לכך, מרבית הפניות הן אנונימיות ולכן קשה לאמוד את מספר המקרים המדויק, כי אותן נשים יכולות להתקשר ולהתלונן שוב ושוב. מה שכן ברור הוא כי הן גילן של המתלוננות והן גילם של המטרידים הולך ויורד. כיום אנו מקבלים תלונות של נשים צעירות, שמתקשרות הרבה יותר מוקדם מפעם. בעבר הן היו מחכות שנים עד שהתלוננו על תקרית או אירוע, היום הן מתקשרות מאוד מוקדם ומתלונותיהן עולה תמונה קשה לפיה נערות צעירות סובלות מתקיפות מיניות ואונס הרבה יותר מבעבר, וגם גיל התוקפים צעיר מאוד". 

האריס סבורה כי התופעה מדאיגה במיוחד, ומעידה על כך שהנוער נהיה אלים יותר וסובלני פחות. "הנוער גדל בסביבה אלימה וניזון מתפיסה חברתית מעוותת, המחנכת אותו שבנות הן אובייקט מיני ולא בני אדם, ושאין צורך בכבוד או בהסכמה. הוא קולט את זה בפרסומות, בסדרות טלוויזיה ובשאר אמצעי התקשורת. גם האכיפה הקלה והעונשים הפחותים לעברייני מין עושים את שלהם. הנוער גדל בסביבה של סוציאליזציה חזקה. יש השפעה קשה של לחצים חברתיים על בני הנוער ובסביבה של מתירנות מינית וחשש מעונש, הלחץ החברתי עושה את שלו ובני הנוער מרשים לעצמם יותר", הסבירה.

האשה כאובייקט

לטענת האריס, האלימות נגד נשים נובעת בראש וראשונה מתפיסה חברתית המעמידה את האישה כאובייקט מיני ולא רואה אותה כשווה לגבר. לדעתה, המהפכה הפמיניסטית קידמה את הנשים באינספור תחומים אך יש לה גם מחיר חברתי כבד.

"כניסתן של נשים רבות לתחומים ציבוריים ולעיסוקים מסויימים שקודם לכן נחשבו 'גבריים' לא תרמה בהכרח לקידומן, כי אותם תחומי עיסוק נתפסים כעת לא עוד כגבריים אלא כ-'נשיים' וגברים עוזבים אותם והולכים לתחומים אחרים. זהו חלק ממגמה כללית בחברה, שממשיכה להעמיד את הנשים בצד. בזמן שהמהפכה הפמיניסטית מבקשת לשחרר את הנשים מן התפיסות הסטיגמטיות, היא צריכה לנסות ולשחרר גם את הגברים מאותה חשיבה. עד שזה לא יקרה, נשים לעולם לא תהינה שוות. 

"למרות כל הקידמה בחשיבה החברתית, עדיין, כמעט תמיד הקורבנות הן נשים והתוקפים הם גברים. זה נובע מתוך חשיבה לפיה תפקידו של הגבר לכבוש ולהכניע ותפקיד האשה להיות כנועה. מכאן הכל מתחיל. זה מחלחל לילדים מגיל צעיר ואחר-כך זה טבוע בתוכם. בגלל זה כשהם גדלים הם מסתכלים על בנות ורואים בהן אובייקטים מיניים".

ולמרות זאת, האריס רואה בכל זאת שינוי מסוים לטובה, בעיקר בקיומם של ערוצי הדברות ותלונה עבור הקורבנות. לטענתה, "יש היום הרבה אלטרנטיבות להתלונן. ישנם מוקדי דיווח פתוחים שניתן להתקשר אליהם בכל שעה באופן אנונימי ולהתלונן. המודעות לכך גוברת וניתן להציל יותר נשים מתופעות של אלימות. אבל האלימות כלפיהן לא תיפסק עד אשר יקומו גם הגברים ויתחילו לשנות את גישתם. עד אשר לא תשתנה החשיבה החברתית הכוללת".