כמה שווה הבריאות שלנו

"1.5 מיליון עניים" זעקו כותרות השבוע, וזה כבר אנו שומעים שהם צריכים להחליט אם לקנות אוכל או תרופות בשקלים הספורים שבידם.

מדוע בכלל נדרש מהם תשלום על תרופות? הרי מדינת ישראל מתגנדרת במדיניות ביטוח בריאות הממלכתי המתקדמת שלה. חוק ביטוח בריאות ממלכתי בצורתו המקורית אכן היה מהמתקדמים בעולם בשעתו, אלא ששיני האוצר ננעצו בו כבר לפני שנים והן מוסיפות לכרסם בו. ההשתתפות העצמית של המבוטחים בעלות התרופות שלהם מגיעה ל-30%, ולכן קשיש הלוקה בדלקת ריאות צריך לשלם מאות שקלים מקצבת הזקנה שלו אם לרוע מזלו השתכנו בריאותיו חיידקים מתקדמים שאינם רגישים לתרופות פשוטות וזולות. ומדובר באזרח ישראלי ששילם כל חייו לקופת חולים ולביטוח לאומי ולמס הכנסה.

ארגון הבריאות העולמי הפיץ התרעות והנחיות להיערכות לקראת מגפת שפעת כלל-עולמית, העלולה להיות קטלנית לא פחות ממגפת השפעת של 1918 שהפילה 20 מיליון חללים. ישראל יכולה להיערך לכך מבעוד מועד, במחיר 60 מיליון שקלים. האוצר תומך בתוכנית ובלבד שהכסף יבוא מהתקציב הרגיל של משרד הבריאות. אילו צה"ל, המתוח עד קצה גבול היכולת במלחמה בטרור היה נאלץ פתאום להיכנס ללחימה בלבנון, האם היה עליו לעשות זאת בלי שום תוספת לתקציבו?

האוצר מבין כי מלחמה בלבנון תעלה כסף. מדוע "איננו מבין" כי זה דין מלחמה במגפה עולמית? מן הסתם מפני שהציבור רגיל ששוב ושוב מטילים עליו לשלם יותר בשביל מה שכבר שילם. בין כה וכה, אם יוקצו סוף סוף הכספים הדרושים לחיסונים ולתרופות לא יהיה אפשר לרכוש אותם, כי העולם כולו פותח היום במסע רכש מואץ כדי להיערך למגפה.

וגם זאת. שר הבריאות משתבח בהצלחתו להוסיף לסל 200 מיליון שקל למימון טכנולוגיות ותרופות חדשות. ועדות המומחים השונות הדנות בתוספות לסל מעיינות בימים אלו בבקשות שהיקפן 2 מיליארד שקל. ציבור החולים בישראל יזכה אפוא רק ב-10% מההתקדמות הרפואית. במיטת סדום כזו אין ספק כי רק תרופות בודדות, "מצילות חיים" ממש, ייכנסו לסל. כך יימשך הקיפוח, הקיים זה מספר שנים, של רבבות חולים כרונים (למשל, אלה הלוקים במחלות מפרקים או במחלות עור) הזקוקים "רק" לתרופות המשפרות את איכות החיים והמקלות על הסבל הנורא. כל עוד לא תהיה הגדלה משמעותית של הסל באופן שיהיה בו כדי לענות לא רק על עניינים של חיים ומוות, לא יהיה אפשר לסייע להם.

אני מציע לקורא הביקורתי לא להימלט לקלישאות של "כסף להתנחלויות", "כסף לקיבוצים", "כסף להתנתקות" או "כסף לגדר" כתירוץ לכך שאין כסף לבריאות. הממשלה נבחרה כדי לטפל בבעיות, לא כדי להמציא תירוצים.