בובות עליך ישראל
רגע לפני צאת אלבום הבכורה מספרים חברי "בית הבובות" על הדרך הארוכה והמשונה שהובילה אותם למעמד ההבטחה הבאה של עולם השאנטי
"ממש לפני הטיסה החלטנו להקליט מספר שירים עם גיטרות אקוסטיות ושני קולות בלבד", מספר שיף, "השקענו שני סופי שבוע שלמים, חילקנו עשרה עותקים לחברים שגם הם יצאו לטייל בחו"ל וטסנו לדרום אמריקה. במהלך הטיול התחברנו להרבה אנשים ששמעו את המוזיקה שלנו והתאהבו בה, אבל הבעיה היתה שלא יכולנו לצרוב את האלבום מאחר והתחייבנו כלפי חבר שהשקיע בנו".
אמיר ואיתי חזרו לאחר חצי שנה לארץ ונשאבו לשגרה היומיומית. בינתיים העותקים של אלבום הסקיצות התגלגלו בין המטיילים הישראלים במזרח הרחוק, דרום אמריקה ואפילו אוסטרליה.
"כשנחתנו בארץ, התחילו להגיע אלינו שמועות על האלבום שלנו שמסתובב לו בחו"ל. פתאום זרמו אלינו טלפונים, עשרות מיילים וסיפורים מוזרים שרצו על איך הקלטנו את האלבום", מוסיף אטיאס. "כשאתה נמצא מחוץ למדינה ומאזין למוזיקה ישראלית כמו משינה, אהוד בנאי או מוש בן ארי, אתה יודע בוודאות מי שר את השירים, אבל כשפתאום אתה שומע משהו שתופס לך את האוזן ואין לך מושג מי מבצע אותו, אז כמו ישראלי ממוצע, אם אתה לא יודע, אתה ממציא".
המטיילים הישראלים דאגו להעניק שמות מקוריים לצמד היוצרים כמו "בעזרת השמש", "החברים של שארל" ו"איתי ואמיר". "אפילו קראו לנו 'הקולומביאנים'", נזכר שיף בחיוך. "משום מה נפוצה השמועה שישבנו בכלא הקולומביאני בגלל שתפסו אותנו מבריחים קוקאין או שנפגשנו בבית מלון בקולומביה ויפתח, מנהל המלון, שמע אותנו לראשונה והחליט לעזור לנו להקליט את האלבום".
"חלק מהשמועות טענו שבמקרה הגענו למלון בקולומביה ולא היה מקום אחד פנוי, אז 'נאלצנו" ללון באותו החדר וכך הכרנו", מוסיף אטיאס . "גם הסיפור על כך שהאלבום נכתב סביב מדורה בצ'ילה לא קרה באמת. אנחנו עדיין מנסים לברר איך כל הסיפורים האלו נולדו והתפזרו לאין ספור כיוונים. אין ספק שזה מה שבנה אותנו, כל השמועות, הסקרנות, חוסר האינפורמציה והפער בין המציאות לשמועות יצרו טקטיקה טובה ליציאה החוצה של להקה חדשה והכל בזכות המאזינים שלנו שדחפו אותנו עם הרבה אהבה".
בקיץ 2000 השניים הוזמנו להופיע במועדון "הקמלוט" בתל אביב. "לא היה לנו הרכב, רק אמיר ואני", אומר שיף. "הזמנו את מתופף, קולי, הבאנו את זיו הקלידן והצלילים הפכו לעשירים יותר. כשנתן סלומון הגיע לנגן איתנו גיטרה ולאחר מכן היה אחראי על עיבוד כל השירים לרמה של אלבום שלם".
לאחר שהוקם ההרכב אטיאס ושיף נדהמו לגלות בכל פעם מחדש כי הכרטיסים להופעות אזלו מראש. "תמיד היינו בטוחים שהבעלים של הקמלוט עובד עלינו כדי שנרגיש ביטחון גדול לפני ההופעה. לא הבנו איך זה ששני צעירים, בלי פרסום, בלי אתר, בלי חברת הפקות, מביאים 120 איש מכל הארץ לכל הופעה", אומר שיף. "לפני שנתיים וחצי החלטנו לעבור למקום גדול יותר, למועדון הבארבי, ושם כבר הגיעו כמה מאות אנשים".
לאחר ההופעה הגדולה שיף ואטיאס החליטו להפסיק להופיע והתמקדו במשך שנה וחצי על הקלטת האלבום. "מדפים" של "בית הבובות" אמור לצאת לקראת ינואר 2005 בהפקה של ניצן זעירא מ"נענע דיסק" ושאול מזרחי מ"בארבי רקורדס" וכרגע נמכר בעיקר בהופעות. "2000 עותקים כבר הלכו", מחייכים השניים.
הסינגל השני של "בית הבובות", "סיגפו" יצא השבוע לרדיו, ותופס את האוזן כבר בהאזנה הראשונה ומסרב להרפות. "מדפים" מתאים בדיוק למצב הרוח של טיול בחו"ל. הוא קליל, אנרגטי, נטול ציניות ומלא בחום ותמימות, אבל שיף ואטיאס לא חוששים שידביקו להם תדמית של מוזיקאי "שאנטי".
"מה כבר אפשר לעשות בטיול מוצ'ילרים?", תוהה שיף בקול. "רק מסעות נפש. כל דקה היא חמש, אין שעון, אין לחץ, אין מילואים. יש לך את כל הזמן שבעולם להתחבר למוזיקה וכנראה שהדברים הצליחו לחלחל פנימה. השירים באלבום הזה נכתבו בתקופה של חיפוש עצמי. חלק מהדברים מצאנו, חלק עדיין מחפשים. באלבום שלנו יש מספר גוונים, גם אם יש בו אווירת שאנטי, מבחינה מוזיקלית אנחנו להקת רוק עם נגיעות אקוסטיות ואתניות".
למרות שנכונה להם עוד דרך ארוכה בהתפתחות המוזיקלית, נראה כי הם נהנים מהרגע ומשתדלים שלא להסתנוור מהמחמאות. "אנחנו מהדקים את החגורה סביב המוזיקה ומקווים שזה מה שנלבש בתקופה הקרובה. הריאליות עדיין יותר חזקה מהחלום", אומר שיף.
"השאיפה הכי גדולה שלנו היא לצאת מחוץ לתל אביב ולהביא את הבשורה מהצפון ועד לדרום", משלים אטיאס. "אם נצליח לגרום לכך שכל מה שהרגישו כלפינו המטיילים בחו"ל ירגישו גם האנשים בארץ, אז נוכל לצמוח כלהקה ולתת את הכל על הבמה".
לפנייה לכתב/ת 
