בנאי מלך ישראל

'כתר בראש' היה המחזה הראשון שכתב יעקב שבתאי, ובזמנו הוא נחשב למשל אקטואלי על היחסים בין בן-גוריון הזקן לבין יורשיו הפוטנציאלים. היום ניתן אולי לראות במחזה התנ"כי האירוני הזה על יומו האחרון בשלטון של דוד המלך, המנסה לבחור בין שני בניו, אדוניה ושלמה, משל על חילופי הדורות העכשוויים בפוליטיקה הישראלית. אך שבתאי מתמקד בעיקר באי-היכולת של השליט הזקן לקבל על עצמו את רעיון הפרישה, ובכך מצליח המחזה לגעת בגרעין הארכיטיפי של סיטואציית מאבק הירושה.

הממלכה ששבתאי מתאר היא כמו הממלכה של נסים אלוני ב'בגדי המלך', סוג של שעטנז בין המלכות ההירואית של האגדה למציאות המודרנית המסואבת והצינית, וגם העברית שלו יוצרת ערבובייה מרתקת בין העברית התנ"כית למודרנית. כיוון שהעלילה פחות או יותר מוכרת, אין הרבה מתח דרמטי, ועיקר העניין הוא בשנינויות של השפה ובפוליטיקה של התככים בחצר.

כששבתאי כתב את המחזה בשנות ה-60, הוא ייעד את התפקיד הראשי לשחקן הצעיר יוסי בנאי. כעת, כעבור יותר מ-30 שנה, החליט הבמאי אילן רונן לממש את הרצון הזה, ומתברר שאכן שבתאי צדק, כי אין מי שיודע לדבר עברית מתוחכמת ורב-שכבתית על במה, ולהקרין סמכות אבהית וגם אירוניה עצמית כשצריך, כמו בנאי. לא ששאר השחקנים אינם מגישים ביצועים מקצועיים טובים; גם התפאורה המרשימה של נטע הקר והמוזיקה היפהפייה של ערן דינור מוסיפות המון; אך כל אלה אינם אלא רקע הולם לביצוע המלכותי של בנאי, שמוכיח שהוא עדיין המלך של הבמה הישראלית. יחי המלך יוסי.