הכיבוש עודנו משחית
מה עושה כאן מי שיודע בבירור שמלחמו אינה צודקת, והארץ אינה שייכת לו
תופעות מחרידות הראויות באמת להוקעה וגינוי, ובהן וידוא הריגה בילדה ערבייה וצילומי מזכרת עם גופות של מחבלים, הוסברו בכך שהכיבוש משחית.
אכן, הכיבוש השחית ועודנו משחית. למשל, הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה השביעית. בגינו נטען שדווקא העם היהודי הוא כובש במולדתו – ואם יש יהודים שמאמצים את הטענה הזאת, סימן שאותו כיבוש השחית את נפשם. שהרי יהודי המגן על מולדתו ונאבק כדי לגרש ממנה כובש זר מנהל מלחמת צדק. אבל מה עושה כאן מי שיודע שמלחמתו אינה צודקת, והארץ אינה שייכת לו?
הרבה נאמר ונכתב כבר על הצביעות היוצאת מהאקדמיה היושבת על חורבות שייח' מוניס בתל-אביב ומגנה את "ההתנחלויות", על אמני עין-הוד ויפו העתיקה ששונאים יהודים המעיזים להתיישב בכפר השילוח לאחר שקנו שם בתים בכסף מלא. אבל לאחרונה זכינו לעוד ועוד מנות גדושות של איפה ואיפה.
יהודי אחד, ירושלמי, עתר לבג"ץ נגד פקחית של רשות שמורות הטבע, יעל ישראל, המתגוררת עם בעלה ותינוקה במבנה מנדטורי בשמורת עין פרת, בוואדי קלט. מפריע לו מאוד שיהודים גרים בתחום שמורת טבע. לא הפריעו לא נזירים יוונים שבאו לגור בשרידי כנסייה כמטחווי קשת מיעל ישראל, ובוודאי שלא הפריעו לו הבדואים המקימים אוהלים וצריפים סביב סביב. הללו גרים שם, לטעמו, "על-פי כללי הצדק הטבעי". אבל יהודים? בשמורת טבע?
תופעות הסרבנות עלולות לפרק את צה"ל ולהביא את הקץ על ישראל. אני יכול להבין את מי שחש כי אינו יכול למלא פקודה שניתנה לו ומוכן לתת את הדין על כך. אני גם יכול להבין את מי שפוסלים או מתירים כל סוג של סרבנות. אבל מה פשר ההבחנה שעשה דני רבינוביץ ב"הארץ" (18.11) בין סרבנות שפירה וסרבנות ממאירה? השפירה, לפי הכותב, היא של השמאל. "היא מעלה על נס את הפרט ורואה במצפונו מהות שיכולה ולפעמים חייבת לגבור על הכורח לציית או הרצון לשמור חוק". ואילו הממאירה, של הימין, "מסכנת את שלטון החוק... מנסה להכשיר את הלבבות לקבלת גרסה משיחית של היהדות הלאומנית כמקור חלופי ועדיף של לגיטימיות פוליטית".
ולבסוף: הכנסת אישרה זה לא כבר תוכנית לגירוש 8,000 יהודים מבתיהם. רק יהודים. בתגובה על כך הגשתי הצעת חוק על עקירת יישוב ערבי מתחומי מדינת ישראל וגירוש תושביו לתחומי הרשות הפלסטינית תחת כל יישוב יהודי שייעקר מתחומי יש"ע ותושביו יגורשו לישראל. נשיאות הכנסת פסלה את ההצעה בדין, בנימוק שהיא גזענית. אבל ההגדרה הזאת הייתה תכלית ההצעה. ביקשתי להראות כי לגרש יהודים מותר. זו אינה גזענות. זו תוכנית מדינית.
למענה מוכן אפילו ביילין לתמוך בהתלהבות בשרון. למען לא תיפגע, חלילה, התוכנית מסרבת האגודה לזכויות האזרח להשתתף בדיוני ועדת החוקה של הכנסת בחוק "פינוי פיצוי", שנועדו לוודא כי זכויות האדם של המגורשים לא ייפגעו.
כשאבירי המוסר דוהרים לסייע לעקירה ולגירוש הם לא יניחו לעקרונות זניחים של שוויון או צדק לעכבם. הרי הם צודקים תמיד. הם עצמם אומרים זאת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
