זו לא רומניה שהכרתם

רנו מאמינים ב"דצ'יה החדשה". דצ'יה של רנו. מאמינים בה מאוד אפילו, ומאוד מעוניינים לשכנע את העולם בכך. אחרת, אין שום הסבר מניח את הדעת לעובדה שהחליטו לפתוח את שערי המפעל לעיתונאים. אחרי הכל, עד כמה תוכל "מכונית 5,000 אירו" לשכנע את "אניני הטעם" מהתקשורת? אז תתפלאו, אבל היא יכולה.

רנו 12 לנצח!

מבט אל ההיסטוריה של דצ'יה בישראל, למעשה בעולם כולו, חושף את הבעיות שעמדו לנגד עיני הצרפתים כשהחליטו לנסות ולשווק את הלוגאן מחוץ לגבולות העולם השלישי ומזרח אירופה. אפילו הם לא יכלו להתעלם מהתדמית הלא-ממש-משכנעת של המותג במערב. זה כולל אמינות ואיכות מעליבה, רשת מוסכים וחלפים מגוחכת ובעיקר ארכאיות נוראית. המכוניות הללו היו פשוט לא טובות. ובכל זאת, ב-1999 החליטה רנו להפוך לבעלת הבית, תוך שהיא מזרימה ממון אדיר למפעל המקומי, ומתכננת להזרים הרבה יותר בכל העולם.

לכן הופתעה החבורה הגדולה שהוזמנה מישראל לרומניה, כולל מספר לא מבוטל של מנהלי ציי רכב, מהתמונה שהתגלתה בשדה התעופה של בוקרשט. עשרות דצ'יות התגלו בכביש הטרמינל ובחניון הסמוך, בשלל צבעים ובעיקר בצהוב-מונית מחייב. והדצ'יות האלה לא היו מהדור החדש, אלא כאלה שגרמו לנו לחשוב שחזרנו באחת לשנות ה-80.

כי למרות שתעשיית הרכב התקדמה באופן מרשים בעשורים האחרונים, ברומניה כנראה לא שמעו חדשות. מי שהחלה את דרכה כגרסה מוזלת ולא ממש מושכת של רנו 12, פשוט מסרבת להיעלם. זה גם לא מפתיע. עד עכשיו ממשיכה דצ'יה לייצר את המכונית "ההיא" ללא שינוי מהותי. כנראה שהייתה ממשיכה גם הלאה, אלמלא קרצה לרנו הצרפתית.

אגב, הכל באשמת פולקסווגן, אם לא ידעתם. רנו למעשה לא רצתה לרכוש את דצ'יה, אלא את סקודה. "למותג הצ'כי היו נתונים טובים יותר, אבל פולקסווגן הקדימו אותנו", מספרים כיום ברנו. ואני לא חושב שהם מצטערים דווקא.

לוגאן כמעט מוכנה בפס הייצור של דצ'יה (צילום: רועי צוקרמן)

מגהצים, עבודת יד וחיות אחרות

אסופה של בורות, שיבושים, בליטות, גלים, שברים וסדקים. ואני לא מדבר על כביש טיפוסי בבת-ים, אלא על דרך רומנית טיפוסית. מאוחר יותר יובהר לי מדוע התשתית הרעועה קשורה לשיפור האיכות בדצ'יה מודרנית, אבל בינתיים אני סובל מדילוגים במיניבוס לכל כיוון. מה שלא מפריע לזהות כי הרומנים אוהבים מאוד את דצ'יה. אחרת אי אפשר להסביר נתח שוק של מעל 40%, נכון?

אולם התצוגה של דצ'יה. ראינו כאלה בעבר (צילום: רועי צוקרמן)

בכל מקרה, בינתיים הגענו לסיור התרשמות במפעל, שנחשף עבורנו בפתיחות לא תמיד אופיינית ליצרנית רכב. וכאן גם גילינו שהדרך הטובה ביותר לבנות מפעל מודרני ולא לשבור יותר מדי קופות חסכון - הוא להעסיק הרבה מאוד עובדים זרים. במקרה של דצ'יה הם הגיעו מרומניה, וביצעו כל מלאכה. ריתוך, חיתוך, הרכבה, ליטוש, זגגות. עבודת יד לכל דבר ועניין. הרובוט היחיד בסביבה עסק בהרכבת שמשה קדמית והתחבא בכלוב סגור.

עבודה רומנית בידיים. מפעל דצ'יה (צילום: רועי צוקרמן) 

ואיך זה נראה בעיניים ביקורתיות? האמת, לא רע. ולא בגלל שגם רולס רויס מורכבת בעבודת יד בעיקר, ולמרות שלא תמיד נראה כי נהלי בטיחות נמצאים בראש סדר העדיפויות. נראה בסדר, למרות שיצרניות רכב מעסיקות ב-2005 פחות ידיים בשר-ודם, הרבה יותר זרועות ממוכנות ואוטומטיות. האם עבודת היד הזו תשפיע על האיכות לרעה או לטובה? זה תלוי כמה מקפידים, כמובן. ברנו טוענים שבקרת האיכות מצאה רמת הרכבה טובה יותר אפילו מחל מדגמי רנו...

ועכשיו - נוהגים

בסמוך לשערי המפעל המתינו לי שתי גרסאות לוגאן הקיימות כיום - 1.4 ליטר עם 75 כ"ס, ו-1.6 ליטר עם 90 כ"ס. שתיהן יחידות כוח ותיקות ומוכחות של רנו, לשתיהן שמונה שסתומים בלבד. ושתיהן אינן מיועדות לשום דבר יוצא דופן, מעבר לתחבורה בסיסית, איכותית, סבירה והולמת למחיר.

וההפתעה הגדולה הראשונה הגיעה, די מהר דווקא. הלוגאן היא מכונית נוחה למדי. לא, אני לא מתכוון כאן "נוחה ביחס למיניבוס הנוראי שהסיע אותנו הלוך וחזור", וגם לא ל"נוחה ביחס למונית נטולת מתלים ברחוב תל אביבי ממוצע". אני מתכוון נוחה, בכל פרמטר. ויחד עם הרושם העז הזה, הוכיחה הלוגאן כי היא גם שקטה מאוד, ואינה מדווחת על חיבורי פלסטיק רופפים בתא הנוסעים. או קיי, איכות ההרכבה אינה מתחרה בזו של ב.מ.וו למשל, וכנראה שבעתיד ואחרי כמה עשרות אלפי קילומטרים המצב יהיה שונה, אבל בינתיים - מחמאות לרוב. 

מה עוד אפשר היה לגלות? שתא הנוסעים קובע ללא ספק שיא חדש - שספק אם ישבר אי פעם - של נפח-לשקל. סליחה, אירו. עבור מי שמגדירה עצמה "סופר-מיני עם תא מטען" (לא מפתיע במקרה של מכונית המבוססת על פלטפורמת רנו קליאו הבאה וניסאן מיקרה הנוכחית), מדובר בלא פחות ממהפכה מדהימה.

מה עוד? את המנועים השונים אנחנו מכירים זה מכבר, ונסיעת המבחן הקצרה בחזק מביניהם מוכיחה כי הוא מסתדר עם המשקל באופן סביר בהחלט. עם כיול למומנט רב יחסית בסל"ד יומיומי, אפילו תיבת ההילוכים הידנית (בינתיים) אינה נדרשת לשימוש תכוף מדי. וזה טוב, כי תפעול הידית לא ממש משכנע.

דצ'יה לוגאן. לא מביכה (צילום: רועי צוקרמן) 

סיכום, קצר

נעשה את זה ממוקד. אחרי מספר פגישות שערכנו בעבר עם דצ'יה לוגאן, אפשר לקבוע באופן חד-משמעי. המכונית הזו, למרות כל הבדיחות האוטומטיות שמגיעות עם אזכור שמה בערוץ הרכב, זכאית להתייחסות רצינית. ראשית, מדובר בפירוש ברכב לגיטימי, עם נקודות חזקות מאוד (מחיר, מרחב פנים, נוחות) שאי אפשר - ואין צורך - להתעלם מהן. הלוגאן היא מכונית מודרנית לכל דבר ועניין, העושה שימוש בפתרונות עכשווים (פלטפורמה, מרכב) לצד מרכיבים וותיקים שהוכיחו עצמם כמו מנוע, גיר, מתלים - ובעיקר עבודת ידיים.

והעובדה שהדצ'יה הזו אינה בדיחה עוד, מסמלת הרבה יותר מקו מחצית הדרך עבור רנו, וכמובן היצרנית הרומנית. כי לא משנה כמה יתעקשו חובבי הרכב בארץ להתבדח על חשבונה, לדצ'יה לוגאן יש סיכוי טוב מאוד לגרום לכל אותם מחייכים בסלחנות, לאכול בסוף את הכובע. רוצים להשתכנע? תשאלו את מנהלי ציי הרכב שביקרו אף הם במפעל. בכל מקרה, הם הרי מחליטים מבחינות רבות באיזו מכונית ינהג מר ישראלי...