איפה ציפי שביט?

הצרה עם מופעי חנוכה היא שאינם אלא אוסף של סלב ערוץ-שתיימים שנקלעו לאותה במה. מתברר שהדרך היחידה לטוות קו עלילתי שיקשר בינהם היא שהגיבור יירדם, כוכבי הילדים יופיעו בזה אחר זו, ולבסוף הוא יתעורר ויגלה שהיה זה רק חלום.

על אותה דרך מסורתית שבה חתמתי בהדר חיבורים שלא ידעתי איך לצאת מהם התבססה עלילת הפסטיגל, וכך בדיוק אירע גם ב"מאמא מיה". לרחל שיין ארגמן, המחזאית האומללה, כפי הנראה לא היה מושג איך לחבר בין שירי מימון מ"כוכב נולד" לצחי אירני מ"האקדמיה לצחוק", לרועי בר נתן מ"ערב אדיר", לחני נחמיאס מ"החדר של חני" ולציפי שביט. לפיכך שירי מימון נרדמה שיר אחד בלבד אחרי שעלה המסך. בחלומה היתה בתה של ציפי שביט, אחותו של רועי בר נתן, בתה של חני נחמיאס, אחותו של צחי איראני, ולבסוף התעוררה וגילתה שהיה זה רק חלום ובעצם אמא שלה היא עירית ענבי. אני במקומה לא הייתי כל כך שמחה, ובטח שלא פורצת בשיר "אמא יש רק אחת". מצד שני, לעומת האופציה להיות שארת בשרן של כל אותן בריות משונות, לא פלא שהתעוררה בצרחות: "אמא, אמא, היה לי חלום רע".

אם יש לקח בהצגה, הוא שילדים שרוצים אמא אחרת יגלו בסוף, כמו הגיבורה, שהכי טוב בבית. אבל אין דרך בעולם להסביר לילדה בת חמש שניזונה על "הופ" ופחות על "ערב אדיר" מי זו פריצי או שכרגע רועי בר נתן מחקה את גידי גוב, ושכך קורה לכל מי שבורח מהבית.

בהיכל התרבות של ראשון-לציון בשבת נאסרה הכנסת מזון ומשקאות לאולם, מה שציער מאוד את הקהל הפעוט, שנאלץ להעסיק את עצמו לאורך שעתיים בצפייה בהצגה, בעיטות בכיסאות וניג'וסי "יש לי פיפי" בלבד. כיוון שפטור בלא כלום כנראה שאי אפשר, שוטטו לפני, אחרי ובהפסקה דיילים יגעים שמילמלו במונטוניות "די-וי-די, קלטות וידאו, פוסטרים נוצצים". אבל האמהות הראש"לציות, שלקראת נר שישי נמאס להן מחנוכה, מההצגות ומהחופש כאחד, גירשו אותם בחמת זעם במשפט האסרטיבי: "תעוף מפה ותמכור במקום אחר".

לעומת הגרנדיוזיות של הפקות האקסטרים לחנוכה נראה "מאמא מיה" כמו הצגה קאמרית אינטימית, עם 12 שחקנים בסך הכול וקצת פחות מ-300 תלבושות מתחלפות. קצת לפני ההפסקה עלו בכל זאת תמרות עשן מהבמה, לשמחת הילדים הצופים. היו אלה רק האמהות שהזדקפו במקומן, ריחרחו בחשדנות ולנוכח הריח החרוך שהשתלט על האולם קמו וכמעט ברחו החוצה. ברגע האחרון עצרו השחקנים את ההצגה, הבטיחו שהתגברו על התקלה והמשיכו הלאה. קהל הילדים, שניזון מפסטיגלים ופיטר פנים, לא היה מתרגש גם לו היה האולם כולו עולה בלהבות. אחרי העשן, הזיקוקים, הלפידים והלוליינים בפסטיגל, אחרי הבמות המסתובבות באלאדין והשחקנים המרחפים בפיטר פן, עוד שריפה אחת פעוטה נראית להם כמו חלק תקני ובסיסי במהלכה של כל הצגה.

מה שנראה להם בלתי מתקבל על הדעת היה דווקא היעלמה של ציפי שביט. אלילת הילדים הוותיקה רזתה כל כך, עד שאף ילד לא הצליח לזהות את גיזרת הפילאטיס החדשה שלה עם ציפיטפוט, והם סירבו בתוקף להאמין שאכן זו היא.