קורבן מאונס?

אתמול, בחסות הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת ומצלמות הטלוויזיה, טענה צעירה שעבדה במועדון TLV בתל-אביב ונאנסה בשירותים, שהיא לא אשמה בכלום, היא רק הקורבן בסיפור הזה.

הוועדה לנסיגת מעמד האשה היא קהל מצויין לסוג כזה של טענות, וגם מצלמות הטלוויזיה יודעות את העבודה שלהן. אבל אני, שמעמד האשה שלי יציב דיו, שומעת את הטענה הזו ומבקשת לשלוח את הבחורה הצעירה להסתכלות פסיכיאטרית דחופה.

"אני לא אשמה בדבר. התנהגותי לא שונה בהרבה מזו של כל תל-אביבית ממוצעת. נכון שנכנסתי לשירותים לצרוך סמים עם אדם זר. למרות זאת - לא מגיע לי להיאנס אונס אכזרי כזה". זו טענת ההגנה. "לא מגיע לי", או לחילופין "מגיע לי" היא טענה של נשים "תל-אביביות" מפונקות. התרגום לעברית הוא, בדרך-כלל: "אני אעשה או לא מה שבא לי. אבל לא מגיע לי, או מגיע לי, שככה תתייחסו אלי".

ברוב המקרים, אונס הוא פשע של אלימות. אבל אונס שאינו תלוי בדבר אינו דומה לאונס בשירותים של מועדון שנכנסים אליו שני מבוגרים מרצונם החופשי כדי לצרוך סמים וסקס מזדמן. וכדאי לצעירות תל-אביב (ולאלה הרוצות כל-כך להידמות להן, כי זה נראה להן מה-זה-מגניב) להבין שיש קשר בין הצטופפות בשירותים עם גבר זר, דחיסת חומרים כימיים אסורים ומערפלים, צחוקים ודאחקות וסקס פרוע, שלמחרת ייראה כמו משהו שלא תכננת לעשות. לבחורה הראשונה שזה קרה אפשר להאמין, אבל כל מי שבאה אחריה כבר עשתה את זה במודע.

לא הייתי רוצה שהמשטרה תתייחס אל הבנות האלה באמפתיה מיוחדת, ושהתקשורת תגמגם בדיווחיה על המקרה. כן, האנס ישלם על ביצוע הפשע, אבל צריך לשקול גם סוג של מיצוי הדין עם המסייעת לפשע שבמקרה נעשה בגופה. ובמקרה שמדובר בקטינה, אלו הם הוריה שצריכים להישפט על חלקם.

נערה הייתי, גם בגרתי, כבר יצא לי לדפדף בכמה "בלייזרים", ואין שום סיכוי שבעולם שאחת הבנות שלי יכולה לחצות את שדה הראייה שלי בדרכה החוצה למועדון תל-אביבי שגדי סבן ודומיו מבקרים בו, בלי ששמתי לב. סמים, סקס מזדמן ולבוש-קורא-לאנס, הם בפירוש חלק מהמפרט הטכני לבחירתה האישית של בוגרת שיודעת לקחת אחריות על חייה ועל התוצאות הטבעיות וההגיוניות של מעשיה. וכשהן יוצאות מהבית, הבנות שלי, אני מבררת איתן שהן מבינות את זה (אגב, גם עם הבנים).

הפתרון של הווייבערס בכנסת הוא לחייב את המועדונים בהגברת האבטחה בשירותים, לתלות כרזות על סקס-בהסכמה ולהתקין מצלמות בכניסה לשירותים. יופי. מהר מאוד תעבור סצינת האונס מהשירותים אל תוך המועדון, בפרהסיה הראויה, וה"תל-אביביות" כבר לא ירגישו שהן צריכות להוכיח למישהו שהן לא אשמות.

קידום מעמד האשה, בלי שום ועדה, יקרה רק במקום ובזמן שנשים תצאנה מהמנטליות האינפנטילית של "אבל זה לא מגיע לי".