זה רק המרכז, חברים
הקרב על הבכורה במפלגת העבודה יהיה שונה לחלוטין, ול"דילים" האישיים לא יהיה משקל מכריע
מאגדות הפוליטיקה הישראלית: חבר כנסת מהמפלגה הליברלית (אני נשבע שהייתה מפלגה כזאת) ביקש להיבחר לקדנציה נוספת – וידע שאין לו שום סיכוי. הלך אל כ-400 חברי מרכז המפלגה שבחרו בח"כים ואמר להם בערך כך: אני יודע שאין לי סיכוי ורק 20-30 חברי מרכז יבחרו בי. אנא עשה לי טובה. אני לא רוצה להתבזות. תן לי לפחות את קולך, שיהיו לי 30-40 קולות. כאשר נפתחו הקלפיות הוכו חברי המרכז בתדהמה. מאות מהם ריחמו על המסכן והוא נבחר במקום השלישי.
נזכרנו בסיפור הזה לנוכח הפרשנויות בסוף השבוע שעבר על המהפך במפלגת העבודה. שניים וחצי צעירים זינקו קדימה, אל ראש הרשימה, ומיד צורף לכך "ספין" מהדהד מכל הכתלים: מהפך, ניצחון לאהוד ברק. אם יורשה לי, לא פח ולא מהפך. צעד גדול, אולי, למפלגת העבודה, וצעד קטן לאנושות. מי שכבר מיסמר את התוצאה כ"תבונה קולקטיבית" של חברי המרכז הלך רחוק מדי.
ההסבר: כאשר מדובר בבחירה קבוצתית, של נבחרת, עובד הראש של חברי מרכז בערך כך: אני צריך ברשימה לפחות צעיר אחד, אשה אחת (ואם היא מזרחית ודתית, מה טוב), נציג למושבים. כל אחד בקלפי חושב על בחירתו שלו, ובהיוודע התוצאות, כעבור שעות אחדות, הוא גם אומר לעצמו: אילו ידעתי ש-1,200 יצביעו כמוני, הייתי נותן את קולי להוא ולזה ולהיא. מאוחר מדי.
את "התבונה הקולקטיבית" אפשר לייחס אפוא לבחירה של צעירים, נשים, מושבים – ואין בכך כדי להפחית כהוא זה מהישגיהם של אופיר פינס, יצחק הרצוג, שלום שמחון ואחרים. אין גם בהישגיהם של אלה ובכשלונם של אחרים כדי להעיד על הבאות. אין זה ניצחון של ברק או פרס או וילנאי או בן-אליעזר.
הקרב על הבכורה במפלגת העבודה יהיה שונה לחלוטין, קרב ראש בראש, ול"דילים" האישיים לא יהיה משקל מכריע. ל-1,200 חברי מרכז שמונו על-ידי מנהיגים ורק 900 שנבחרו על-ידי חברי המפלגה יש אינטרסים שאינם בהכרח זהים לאלה של רבבות חברי מפלגה. להמונים יש שנאות, אהבות וחשבונות משלהם. גם נקודת המבט של צעירים כמו אופיר פינס ויצחק הרצוג תשתנה בבואם לתמוך במועמד זה או אחר למנהיגות המפלגה., מעמדתו של הבכיר רואים דברים שלא רואים מכאן. אין להם מחנות מגובשים. בחרו בהם השבוע, בעיקר משום שהם פנים חדשות.
לא פח ולא מהפך. העבודה קרעה כמה קורי עכביש שנטוו סביבה, אך הדרך עוד רב לה, המלאכה רבה. מפלגה זו תתייצב לקרב האמיתי ביוני 2005 ואז יבחרו חבריה רק במי שייראה להם כמסוגל להביאם אל השלטון, או לפחות לאכול פירורים משולחנו של ראש הממשלה. לאיש הדבק בתורת העבודה וברוחה ולאיש שמסוגל להביא את אופיר פינס ואת דליה איציק אל הגה השלטון קוראים – אריק שרון.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
