האסון בתאילנד: זוהו ארבע גופות של ישראלים

ההרוגים שזוהו עד כה הם שרון חליאל, בן 22 מגן יבנה; חמדה כהן, בת 53 מראשון לציון; זוהר אלוני, בת 24 מרחובות ואסתר לוי, בת 57 מרעננה.

שני בניה של אסתר לוי יצאו לחפשה בתאילנד, לאחר שבעלה, אהרון, חזר פצוע לארץ ואושפז בבית-חולים בישראל. הילדים, אבישי ואסף, נאלצו לבסוף לקבל את הבשורה המרה על הזיהוי הוודאי של גופתה.

• בואו לתרום לנפגעי האסון
• סיפורי ההרוגים הישראלים
• המחלצים: נישאר עד שנמצא את כולם
  

ככל שחולפות השעות, גובר החשש לחייהם של הישראלים שעדיין מוגדרים נעדרים, בהם שלושה בתאילנד ושתיים בסרי לנקה.

ניסים בן שטרית, סמנכ"ל מינהל במשרד החוץ שמנהל את הטיפול, אמר ל-ynet כי בסרי-לנקה מתנהלים חיפושים אחר נעמה רון-כהן ורות ליבנה. לדבריו, "היה איתן קשר אחרי האסון. הן אמרו שהן ליד קולומבו והקשר התנתק לכן אנחנו ממשיכים לחפש אותן עדיין". עוד הוסיף כי מתקיימים חיפושים אחר קובי עמנואל - אזרח אמריקני שמשפחתו ביקשה סיוע מישראל. 

חיליק מגנוס, מנהל יחידת יחידת החילוץ של ה"פניקס" שאיתרה את זוהר אלוני, סיפר ל-ynet: "זאת היתה המשימה שלנו ועשינו אותה. המקצוע שלנו הוא לעבוד נגד כל הסיכויים, אם לא היינו בקופיפי זה לא היה מצליח, לנו לא היה זמן להתראיין כי אנחנו עבדנו".

עם זאת ביקש מגנוס להדגיש: "אני מאוד מתרגש מזה. אין לי שום שמחה, אלא רק כאב. אני לוקח את זה בצורה אישית מאוד. כל פעם זה קשה לי, זה הטרגדיות שאנחנו מתמודדים איתם, האנשים שלי עשו את העבודה בגיא ההריגה".

רון בהט, מנהל הצוותים שאיתרו את זוהר בקופיפי סיפר: "הוצאנו מהאי היום כ-90 גופות, הן יעברו תהליך זיהוי יותר מדוקדק בהמשך, על מנת לוודא האם יש ביניהן ישראלים". 

ההרוגים הישראלים‏

1

2

3

4

5

מגנוס הוסיף כי "הצוותים הישראלים ממשיכים במאמץ העיקש בחיפוש אחר הקורבנות. מההריסות שמכוסות בבוץ ניתן לזהות במאמץ על פי מראה מידות וסימני לוואי. את הגופות שהוצאו בימים הראשונים, ניתן לזהות רק על פי פתולוגים".

"המשלחת יצאה לחפש אחרי הנעדרים והפכה כל אבן, הם יודעים את העבודה ויש איתם חברים ובני משפחה, אבל עדיין אין חדשות", סיפרה ל-ynet נטע אמיתי, בת דודו של עוזי שגיא. "אנחנו מתעדכנים בכל דרך אפשרית, לא מתייאשים ומקווים עדיין לשמוע מהם. ראינו את אלה שחזרו לארץ ושמחנו בשביל אלה שהילדים שלהם חזרו".

קרוביה של מרי פוליטי, נעדרת נוספת, יצאו לתאילנד, כדי לחפש. "הם כמעט מאבדים תקווה", סיפרה גילי, גיסתה של מרי. "כאן בבית הילדים מתחילים לעכל דברים. הם ילדים חזקים ונהדרים. אבל אנחנו לא מעיזים להעלות את האפשרות שהם יחזרו בלעדיה. מאמינים שיהיה בסדר".

בתאילנד ובסרי לנקה נמשכים כל העת מאמצי המשלחות לאתר את הנעדרים הישראלים. החשש הוא, שאם חלילה ישנם הרוגים מקרבם, הגופות ייטמנו בקברי אחים מבלי שיזוהו.

האו"ם: מניין הנספים מתקרב ל-150 אלף

בתוך כך אמר הלילה תת-מזכ"ל האו"ם לענייני סיוע הומניטרי, יאן אגלנד, כי "על פי תמונת המצב הנוכחית, מניין ההרוגים באסון הטבע בדרום מזרח אסיה מתקרב ל-150 אלף". לדבריו, "המספר הגדול ביותר הוא באינדונזיה, בה היה קשה לבצע הערכות בשל אילוצים לוגיסטיים. לפיכך מספר ההרוגים בה עלול להיות גבוה מן המשוער". הוא הוסיף כי מספר ההרוגים האמיתי לעולם לא ייוודע.

 
אתמול בצהריים דווח כי מניין ההרוגים זינק לכ-135 אלף בני אדם. בצלב האדום סיפרו על כפרים ועיירות שלמות שנמחקו מעל פני האדמה, או שכוסו לגמרי במפולות בוץ והריסות שסחפו נחשולי הענק.

אנשי הסיוע סיפרו גם על אלפי תושבים מקומיים שזקוקים בדחיפות למים נקיים, מזון ותרופות, ושההערכות לגבי כמות הסיוע שנדרשת היו נמוכות מדי. ואולם, ההתגייסות העולמית לסייע למוקדי האסון נתקלת לפי שעה בקשיים לוגיסטיים, משום שרוב האזורים מבודדים ונתיבי הגישה אליהם נהרסו. 

חשש: מניין הקורבנות לא יתברר לעולם

בסרי לנקה דווח על כ-29 אלף הרוגים. "אפילו העזים כאן בוכות", אמר אחד מתושבי המדינה. הוא הסביר שכל האזרחים, החל בנזירים הבודהיסטים וכלה במורדים הטאמיליים, מתכנסים בתוך עצמם, "מנסים ללקק את הפצעים".

מממשלת אינדונזיה נמסר כי מספר ההרוגים במדינה, שעומד כעת על 80 אלף הרוגים, עשוי לחצות את קו ה-100 אלף. כתב סוכנות הידיעות רויטרס שהגיע למקום דיווח על "ריח של מוות בכל פינה". עוד סיפר על כתובות "הצילו, ספקו סיוע", שנחרטו על קירות הבתים שלא קרסו.

נשיא אינדונזיה, סוסילו במבאנג יודהויונו, אמר במהלך ביקור במחוז אצ'ה שבצפון המדינה, שנפגע באופן הקשה ביותר באסון הצונמי, כי "מימדי האסון פשוט גדולים מדי, אנחנו יכולים להביא מזון וציוד סיוע אבל אנחנו זקוקים לכוח אדם כדי לחלק אותם". 

ראש ממשלת תאילנד, טקשין שינוואטרה, דיווח כי מניין הנספים הסופי באסון הצונאמי במדינה ינוע בין 7,000 ל-8,000. מספר ההרוגים הרשמי בתאילנד עומד כעת על 4,500.

 באזורים מוכי האסון בדרום-מזרח אסיה חוששים מהתפרצות מגפות, שעלולות להכפיל את מניין הניספים. משום כך קוברות הרשויות את המתים מהר ככל האפשר, וייתכן שמניין הקורבנות הסופי לא יתברר לעולם.