העץ החלול
המתנחלים חוזרים על טעויות שעשו בעבר אלה שיצאו למלחמה בחברות פתוחות מתוך בוז עמוק לחולשתן ולריקנותן
הלוחמה הפסיכולוגית שקיצוני המתנחלים מנסים לנהל כנגד ממשלת ישראל, הצבא, המשטרה והציבור מזכירה את ההומורסקה הנהדרת של אפרים קישון "דואט", בה הסובייטים מנסים לשכנע את האמריקנים שמנהיגיהם מטורפים ומסוגלים לחצות כל קו אדום, ולכן מומלץ להם שייכנעו כאן ועכשיו. באופן מפתיע, האמריקנים מסרבים להתרשם ואפילו רומזים בחזרה שגם בהם דבק מעט מן הטירוף. קישון כתב את הדיאלוג בשנת 1969.
מספר שנים מאוחר יותר קם לארה"ב מנהיג בשם רונלד רייגן, שכמו האמריקנים של קישון הסתכל על האימפריה הסובייטית, הבין שהכל הצגה, ופתח במירוץ התחמשות שחשף את הבלוף הסובייטי. הנשיא רייגן הבין את מה שגדולי הסובייטולוגים לא הבינו: שהחברה הסובייטית הסגורה מבוססת על שקר, ושכוחה לא יעמוד לה מול עוצמתה של חברה פתוחה. הוא הבין ששורשיו של עץ הענק שנקרא האימפריה הסובייטית רקובים ותוכו חלול, ושזו הצגה שמחזיקה מעמד בקושי. הוא הבין שדי שיגביר את הלחץ על העץ כדי שהוא יתמוטט, יתפורר ויחשוף את הריק שהיה שם כל העת.
ברה"מ מצידה נכשלה בהערכת עוצמתה של החברה הפתוחה. זו לא הייתה טעות חריגה. לאורך ההיסטוריה כשלו גורמים פנאטיים, טוטליטריים ואלימים בהערכת עוצמתן של חברות פתוחות. מדינות ערב והפלסטינים בוודאי טעו פעמים רבות בהבנת עוצמתה של החברה הישראלית. בכל פעם שניסו לפעול כנגד החברה הישראלית הפתוחה מתוך אמונה שהיא חלשה, הם ניגפו. המדהים הוא שהם הופתעו בכל פעם מחדש. שוב ושוב הם טעו להאמין שהחברה הישראלית הנהנתנית תתפורר מולם כקורי עכביש.
קיצוני המתנחלים נמצאים על הדרך הבטוחה בחזרה לטעויות שעשו בעבר אלה שיצאו למלחמה בחברות פתוחות מתוך בוז עמוק לחולשתן ול"אהבת החיים" שלהן. לא משנה כמה פעמים יוכח שדמוקרטיה חזקה יותר מכל דיקטטורה, ושכלכלה פתוחה חזקה ועשירה יותר מכל כלכלה מתוכננת – תמיד יהיה מי שיישאר משוכנע כי כוחן של חברות וכלכלות אלה לא יעמוד להן מול כוחה של האמונה הפנאטית. אמונה באידיאולוגיה טוטליטרית, באל, או בנציגו עלי אדמות.
קל לבוז לחברה הפתוחה, למה שנדמה כנהנתנות, כמרדף אחרי כסף והצלחה, כערכים ריקים מתוכן. אבל זהו רק קצף על-פני מסד קשיח של ערכי יסוד – חירות, זכויות אדם, אמונה ברוח האדם, בכשרונו, בהגיונו ובשאיפתו לטוב. גם אם החברה הפתוחה אינה תמיד עומדת באידיאלים האלה - אליהם היא שואפת. מי שטועה לחשוב שיש שם רק קצף, מוצא עצמו ניגף אל מול הפלדה.
קיצוני המתנחלים מתנהגים היום בהיסטריה. הם מרגישים שהבלוף שלהם עומד להיחשף והם מגבירים את הצווחות כדי שלא נשמע את הדהודו של הגזע החלול. הטלאי הכתום הוא רק סממן. ההצהרות ההולכות ומקצינות על אלימות וסרבנות המונית הן עדות נוספת. אלה תגובות היסטריות של קבוצה שאינה מבינה מדוע היא ניגפת שוב ושוב מול חברה שנדמית בעיניה בזויה וריקנית. הטונים הצורמים לאיבוד עשתונות של המתנחלים מול תופעה שהם אינם מצליחים להבין.
החברה הפתוחה תנצח. כך היה. כך יהיה. ואז, כשהבלוף ייחשף, לא נבין איך לא ראינו את זה קודם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
