מומחי 'הכללית' מציגים: מדריך הישרדות לתושבי שדרות

• שינויים בהתנהגות: ביטויי כעס וחוסר שקט, תובענות, דקדקנות, אדישות והתכנסות, או להיפך – פעלתנות יתר, יחס חשדני או תלות מוגזמת בסובבים. אצל ילדים אפשר לראות את תופעת הילד הנצמד להוריו ואינו מוכן להישאר בלעדיהם. יש ילדים החוזרים לעשות את צרכיהם במכנסים ואחרים המגיבים בתוקפנות גופנית כלפי בני הבית.
  

• שינויים בחשיבה: קושי להתרכז, עיסוק חוזר ובלתי פוסק באירועים שגרמו חרדה, עיסוק במה שמאיים ובמה שעלול לקרות.
  

• שינוים רגשיים: תחושת דיכאון, דאגה, תסכול, כעס, עצבנות, הרגשת אשמה או בושה בלתי הגיוניות. סימני החרדה האמוציונליים מאופיינים בתחושות עזות של דאגה, מתח ופחד, דריכות יתר ותגובה מבוהלת לגירויים פתאומיים כמו רעש, הבזקי אור וכו'. לעתים קרובות קיימים קושי להירדם ופחדי לילה, חוסר תאבון או אכילת יתר.
  

• שינויים גופניים: לחרדה יכולים להיות גם ביטויים פיסיים, כמו רעד, הזעה מוגברת ודופק מואץ, בחילה, שלשול, כאבי בטן או עצירות, נשימה מהירה, תחושת מחנק, לחץ בחזה ואי שליטה על מתן שתן. במצבי חרדה חריפים, יכולים להופיע ביטויים קיצוניים במיוחד, כמו עילפון, חוסר יכולת לדבר ואפילו קושי בהפעלת הגפיים עד כדי תחושת שיתוק.
  

• אישור על טבעיות התגובות: סימני הלחץ הנפשי והמתח יכולים, כשלעצמם, לעורר חששות ורגשות בושה ואי נוחות אצל מי שחש בהם. חשוב לכן, להדגיש, שבמצבים בהם קיימת דאגה חריפה, תגובות אלו הן טבעיות
  הנזק הגדול יותר

  לחוצים? זהירות על מערכת החיסון

  עופר מאיר והסוכנויות

  מחקר חדש שנערך בקרב נשים שחיו בלחץ גילה כי תאי מערכת החיסון הזדקנו בקצב מהיר, שווה ערך ל-10 שנים – לעומת אלו שחיו ברגיעה ובשלווה

  לחוצים? זהירות על מערכת החיסון
  ואנשים רבים מגיבים בצורה דומה. כדאי גם להעביר את המסר, כי תגובות אלו, קרוב לוודאי, יחלפו עם חלוף המצב מעורר הדאגה.
  

• אפשרות לדבר: מתן אפשרות לדבר, לשחזר ו"לאוורר" הם כלים חשובים, המסייעים למי שחש במתח ובלחץ ומעניקים לו הזדמנות לדבר על דאגותיו. אם הוא מבקש לחזור ולספר מה שחש ומה שעובר עליו, חשוב להקשיב לו ולאפשר לו לתאר את רגשותיו בקשר למצב.
  

• מידע מהימן: אינפורמציה מדוייקת הקשורה למצב הלחץ – בין אם מדובר במשבר בחיי המשפחה, בבעיות בריאות, או במצב ביטחוני קשה – יכולה לסייע מאוד. חשוב לתת מידע אובייקטיבי מהימן, ככל שניתן, לגבי אותו מצב הגורם דאגה. הדבר נכון במיוחד לגבי הילדים, שזקוקים למידע המותאם לגילם וליכולת הבנתם. כדאי להדגיש בפניהם את ההיבטים הנותנים ביטחון, כמו שההורים וגם הסביבה דואגים להם, אוהבי אותם ויעשו הכל על מנת לשמור עליהם, או לא לפגוע בהם.
  

• שמירת שגרה: שמירה על אורח חיים רגיל – תמיד, אך במיוחד במצבי לחץ, חשוב לשמור על הכוחות הגופניים על ידי שינה מספקת ואכילה מאוזנת. גם שמירה על היגיינה אישית ועל הופעה נאותה משפרים את ההרגשה הכללית. כדאי לעודד את מי שחש לחץ לקיים, עד כמה שניתן, את אורח החיים הרגיל, בין אם מדובר בעבודה, בלימודים, או בתחזוקת הבית. חשוב למלא את המשימות הרגילות הקיימות בחיים. קיום סדר יום רגיל ומאורגן יכול להקל את תחושת הקושי הקיימת במצבי דאגה חריפים, מפני שכל שינוי גורם למידה של לחץ ושמירת הסדר הרגיל מגדילה את תחושת הביטחון. יחד עם זאת, כדאי להימנע מניהול מאבקים עם הילדים על ענייני אוכל וניקיון. הענשת ילדים כשהם לחוצים ומודאגים והבעות כעס כלפיהם, עלולים להגביר את חרדתם.
  

• חברים וקרובים: לעתים כדאי לגייס חברים או קרובי משפחה אחרים, על מנת שיתמכו ויעודדו את מי שנמצא במצב לחץ קשה. תמיכה כזו יכולה להיעשות בשיחות בטלפון או במפגש פנים אל פנים. כאשר קיים מצב של לחץ חריף, אפשר במידת הצורך להיעזר בהם גם באופן פיזי, כמו בקניות, או בשמירה על הילדים כשצריך לצאת מהבית.
  

• רגיעה והרפייה: מי שיודע לבצע תרגילי הרפייה יכול להסתייע בכך על מנת להקל את תחושת הלחץ. מדובר בתרגול של נשימות עמוקות, בכיווץ ושחרור שרירי הגוף, או בכל שיטה מוכרת אחרת. גם עיסוי קל של שרירי העורף, או ליטוף הראש, הצוואר והידיים, עשויים להרגיע ולהקל. ביצוע פעילות גופנית, כמו התעמלות, הליכה, טיולים, או עיסוק בתחביבים, עשויים אף הם לשפר את ההרגשה.
  

• ייעוץ מקצועי: אם תחושות הלחץ קשות מאוד ומקשות על התפקוד היום-יומי, מופיעות בעיות שינה קשות ו/או סימני חרדה קשים, כדאי להיוועץ ברופא לגבי הטיפול המתאים. אין זה מומלץ להשתמש בתרופות ובתכשירי הרגעה למיניהם ללא המלצת רופא. תכשירי ההרגעה מאיטים את התגובות, בדרך כלל, ויכולים לגרום לתחושה של עייפות, לכן חשוב לשוחח עם רופא מומחה לפני שמחליטים על השימוש בהם.
  

אפשר לסייע לילד המצוי במצב של מתח וחרדה, אם יימצא במחיצת אנשים בוגרים, קרובים לו, שיעניקו לו ביטחון. כדאי שלפחות אחד ההורים יקדיש לילד החרד זמן, יאפשר לו לדבר על רגשותיו ופחדיו, ירגיע אותו ככל הניתן, ישחק איתו או יבלה איתו בפעילויות משותפות. חשוב לזכור, שככל שהמסגרת הרגילה תישמר, כן יקל על הילד. דברים קבועים ורגילים מעניקים הרגשת ביטחון.

אם הילד סובל מפחדי לילה והוא מתעורר, חשוב לשהות איתו. בדרך כלל, לא מומלץ לקחת את הילד למיטת הורים, אלא מוטב לשבת ליד מיטתו ולהרגיע אותו במגע יד עד שיירדם.

יש ילדים המבטאים את תחושת המתח שלהם בתוקפנות פיזית או בתובענות יתרה. חשוב מאוד לשים גבולות להתנהגות כזו. צריך לאפשר לילד לבטא את כעסו או את תחושות חוסר האונים שלו באופן מילולי ובציור – אבל אסור להתיר

לו להכות אחים, חברים או מבוגרים. אין גם צורך להיכנע לכל דרישה של הילד, כמו קניית מתנות יקרות או עשיית דברים בלתי סבירים אחרים.

למרות חשיבותה של התזונה, לא כדאי לנדנד לילד שיאכל, וודאי שלא להכריח אותו לאכול. חשוב עם זאת לעודד אותו לשתות. השתדלו לשמור על סדר הארוחות הרגיל ויש להניח, שאם הילד בריא, הוא יאכל במידה מספקת, גם אם פחותה מהרגיל.

לעתים חוזרים ילדים במצבי לחץ ומתח לעשות את צרכיהם במכנסיים, למצוץ אצבע, או לנהוג באופן חריג אחר שאינו אופייני להם. חשוב לזכור, כי אלה תופעות טבעיות למצב של לחץ ומתח ואין לחשוש מהן או להגיב עליהן בכעס ובענישה.