"החיילים חשבו שאנחנו מחבלים וירו אלינו"

"אני לא מאמין שאני בחיים. עד עכשיו הרעש של הכדורים מהדהד לי באוזניים. עוד סנטימטר אחד והייתי מת. ירו עלינו מקדימה, מאחורה, מלמעלה. גם הנוסעים ירו עלינו. הם חשבו שאנחנו המחבלים, ואפילו דיווחו שהמחבלים נמלטים במכונית שחורה, אבל אלה היינו אנחנו". כך סיפר אמש (יום ו') דוד זרקה, שנקלע לפיגוע הירי בצפון השומרון, בו נהרג החייל, סמל ראשון יוסף עטייה, בן 21, מפתח תקוה.

הפיגוע אירע סמוך לשעה 15:30 כששני מחבלים ירדו מרכבם, וירו ממארב לעבר מכונית סובארו שנסעה בין צומת תפוח לצומת מגדלים. ברכב נסעו ארבעה חיילים, שהיו בדרך למעלה אפרים. כל הארבעה נפצעו, והנהג מת מפצעיו מאוחר יותר. אחד הפצועים הספיק לירות אל המחבלים. המכונית בה נסע זרקה, ספגה אש גם היא.

"נקלענו לאמצע חילופי הירי, מצד אחד ירו המחבלים ומצד שני נוסעי המכונית השיבו אש. כל האוטו שלנו מלא כדורים, ואנחנו אפילו לא יודעים של מי הכדורים, של הנוסעים הישראלים או של המחבלים". סיפרו יעקב ומור קריידלמן, שנסעו במכוניתם ממעלה אפרים לפתח תקווה עם בני משפחת זרקה.

יעקב קריידלמן נפצע קל מאוד, הגיע לצומת תפוח בכוחות עצמו, ודיווח על פיגוע הירי. הוא פונה לקבלת טיפול במרפאה באריאל.

קריידלמן ובנו, מור בן ה-15, סיפרו: "פתאום הבחנו בשני מחבלים שיצאו משום מקום, והתחילו לירות לעבר מכונית סובארו. המכונית היתה מלאה בנוסעים. נראה היה כאילו המחבלים חיכו במיוחד למכונית הזו, כאילו הודיעו להם שהיא עומדת לעבור שם. המחבלים ריססו מטווח אפס. ניסינו לברוח אבל הספקנו לקלוט את הפרצופים של המחבלים. הם לבשו מדי צבא, אבל ראו שמדובר במדים ישנים, באותם סוודרים של פעם".

זרקה שהיה אף הוא במכונית עם בנו בן ה-15, סיפר: "המחבלים חבשו כובעי גרב. אחד מהם היה בצד שמאל של המכונית, והשני מצד ימין. ראינו את האש ומיד חזרנו לאחור. אני חיבקתי את שני הילדים, קפצתי מעליהם כדי שאם יקרה משהו, זה יקרה לי. הבן שלי התחיל לצעוק, אבא, אבא. הוא חשב שנפצעתי. הרמתי קצת את הראש כדי להרגיע אותו, ולהגיד לו שהכל בסדר, ושוב שמעתי כדורים מעל הראש שלי".

מור קריידלמן הוסיף: "אני עדיין לא מעכל את מה שהיה שם. ראינו את הפרצופים של המחבלים, ואני רואה אותם עד עכשיו. הם ברחו ברגל. אם היה שם חייל עם נשק, אפשר היה לתפוס אותם בקלות".