נחל אשלים: עשרות גבים על פי התהום

בעלייתו, בדעיכתו, ושוב, בחזרתו למקומו הנכבד בין נקיקי המדבר שלנו, אפשר לספר בעצם את סיפור תנודתו של חלום הארץ הגדולה שלנו.

עד שהועם זוהר ההילה של סיירי המדבר של הפלמ"ח היו רק יחידי סגולה מביניהם יודעים על ואדי אום א-טרפה, שבמעבר הנגב אל מדבר יהודה ובקעת ים המלח. אחר כך הם כבר לא נקראו "סיירי הפלמ"ח" כי כבר לא היה פלמ"ח, ואת מקומם ירשו ילדיהם, שהלכו כאבותיהם בסנדלים, טרם עידן נעלי היוקרה, מכנסיהם הקצרים מגולגלים וכיסיהם מידלדלים מהם, עמוסים באבני המדבר ובקוציו אשר אספו. הם "נאלצו" לקרוא לנקיק הזה נחל אשלים, ולמרבה ההפתעה השם שניתן לו אינו שיבוש ואינו סירוס מחוסר הבנה - כמקובל לא פעם אצל הוועדה הממציאה שמות על מפתנו - אלא ממש תרגום נאה לשמו העתיק וממלא אחרי תוכן נופיו של הערוץ.

מעטים הכירוהו, בגלל ריחוקו ובגלל שעוד לא היה בידי הציבור צי רכבי שטח שמבתק היום את בתוליו של כל מה שנותר חבוי ולא דרוס, מדי שבת וחג, גנוסיא ויום טוב. אחר כך פרצה האימפריה, וארצנו הקטנטונת הפכה לבעלת בית על נקיקים מדהימים ביופיים במדבר סיני. לא זו בלבד, גם בצפונו של מדבר יהודה, שנפתח לתנועת יהודים, "התגלו" נקיקי ואדי אלמרבעאת וואדי א-דרג'ה, ויצא שמם למרחוק וכל פה מילל את תהילתם. וכך, לבד מקומץ נטורי דנגבא לא זכה אותו נחל אשלים להיפקד "כל ימי התהלכנו איתם בהיותנו בשדה" (שמואל א', כ"ה, 15).

לא חלף אפילו דור, ו"מלכות ישראל" התכווצה שוב למה שהיום הוא הגוף המדמם והנבוך של שברי החלום. נקיקי מדבר סיני הנפלאים הפכו לחוץ לארץ, ואלו של צפון מדבר יהודה הפכו לשטחי האימונים של החמאס והתנזים, ועל כן שום נפש אינה הומיה בהם עוד. מכיוון שכך, חזרו ובאו אל ארץ הנגב נכדיהם של סיירי הפלמ"ח, והיום אף ניניהם. מבלי כלל לדעת את גבורת אבותיהם דורכים הם ברגל חמושת היי-טק באותם שבילים עתיקים שבהם הלכו בחשאי הסיירים. חלק נכבד של השבילים כבר זכה לקבל צבעי זיהוי ולהיות גם מסומן במפות הטיולים וסימון השבילים המבורכות.

שעות של הליכה ושחייה

הנחל המדהים הזה חותר את דרכו מזרחה, מן הגבעות משוממות הלב בסביבות דימונה. בדרכו אין הוא שונה משאר נחלי הסביבה, שהם משכן לעורבים, מחסה למזבלות ונתיבים לעיזים רעות המראה של הבדואים. אך משמגיע הוא אל הקו של מצוק ההעתקים - אותו קיר ענק אשר מתנשא לאורך בקעת ים המלח ומסמן את גבול נופו של השבר הסורי-אפריקאי הגדול - מיד משנה הערוץ את מהלכו, מסתער במפלים ובמדרגות סלע אל תהומו של עמק השבר, חותר כבסכין גדולה ופורס את הסלעים בנקיק צר ועמוק כדי להתגבר במהלך קצר על הבדלי גובה של יותר מ-1,000 מטר מראשו אל תחתיתו.

הגדול במפליו הוא זה הנקרא גם "המפל הגדול", הפלא ופלא. תחתיו, בין קירותיו שהפכו לבנים כשלג, נוצצות בחורפים של שטפונות בריכות ירקרקות שמימיהן כקרח. אין כל דרך לחמוק מעשרות הגבים מן הרגע שבו יורדים בשביל התלוי על פי התהום מימינו של קיר מפל הפרסה הענק (הגדול) אל האפיק הצר והפתלתול.

בין הבריכות, הסדורות בקבוצות ורווחים שיש בהם תקווה לרועדים מן הקור, זרועים כבמהומת הבריאה ממש סלעי ענק שהתמוטטו מגגו של המצוק הסדוק. רק בחלוף כמה שעות של הליכה ושחייה, קפיצה במדרגות סלע אינסופיות ושחייה נוספת, בוקע הנקיק הצר מתוך מצוק ההעתקים בשער סלע יפהפה וצר, גדותיו מתנמכות וקירות הנחל הופכים להיות חוואר לשון, שהוא הסלע הרך והפריך שנחשף בכל מקום שממנו נסוגה לפני כ-20 אלף שנה ימת הלשון, היא אמו הזקנה והמתוקה של ים המלח המתכווץ שלנו. 

כאן גם נובעים במקומות שונים המים המלוחים של עין חמרמר ומרווים את צמחי המלוח, שעל שורשיו פורחים בצהוב רענן וטרופי כמה צמחי יחנוק טפילים.

סופו של הנחל הזה שהוא דועך אל מפעלי ים המלח ונעלם כלא היה, ואין העומד בחוף הים או על הר סדום יכול לשער בנפשו מהי עוצמתו של הקניון הנחבא בחומת המצוק.

איפה זה: במפת הטיולים וסימון השבילים מדבר יהודה הדרומי (מס' 11). למקום אפשר להגיע רק ברגל, בשביל עיזים תלול למדי (שביל עתיק, כנראה בן יותר מ-2,000 שנה, לא מסומן) שעולה מנחל עמיעז מערבה. השביל פוגע בקצהו העליון בשביל האדום הבא מדרך העפר (סגורה לירידה!!!) הסלולה על השלוחה בין נחל עמיעז ונחל אשלים. עם השביל הזה הולכים לכיוון ראש המפל הגדול של נחל אשלים עד השביל הכחול, ועל פי סימוניו יש לרדת אל האפיק אל מתחת למפל ואל הנקיק עם הגבים.