מארש הניצחון של נתניהו

לאט לאט, בעמל רב, היא חוזרת אליו: התחושה הטובה ההיא, של שליטה במצב, של זחיחות, של "אני מחזיק את כולם במקומות הרגישים". התחושה הזו חוזרת בימים האחרונים לבנימין נתניהו – ורואים את זה. ועל נתניהו לא קשה לראות שהוא מרוצה: חזהו מתוח, גבו זקוף, הליכתו איתנה וחיוך ציני, ממזרי, מרוח על פניו כשהוא מתדרך עם יד אחת בכיס מכנסיו את הכתבים שרודפים אחריו במסדרונות הכנסת, נדבקים אליו כשהוא מעמיס סלטים על מגשו במזנון חברי הכנסת או מצטופפים סביבו בכל מקום שהוא בוחר לעצור בו.

אתמול בצהריים, אחרי שהתקציב עבר בקריאה ראשונה, שר האוצר נראה מרוצה מאוד וזחוח אפילו יותר, שולט במצב ובאנשים, בדיוק כמו שהוא אוהב. נתניהו היה כל כך נינוח, שאת צעדיו הראשונים אחרי ההצבעה הוא עשה מתוך מליאת הכנסת היישר לתוך המזנון.

הצעדים המעטים האלה, שמפרידים בין שני האולמות, הם עולם ומלואו מבחינת כל פוליטיקאי. יותר משהם מסמלים את רצונותיו הקולינאריים ואת מידת רעבונו - הם סימבול מוכר של ניצחון. ממש מארש ניצחון. פוליטיקאים נוהגים לעשות את הדרך הזו כשהם במצב רוח טוב, כשניצחון בכיסם. נתניהו עשה אתמול את הדרך עם ניצחון גדול כזה בידיו, ושובל ארוך של עיתונאים השתרך אחריו, שותה בצימאון את דבריו. "זה נראה כאילו הם כולם בידיים שלך", התחנחן אחד העיתונאים בהתכוונו למורדים, ונתניהו חייך, מתענג מהכוח שהוענק לו בנדיבות על ידי הכתב.

לא ברור עד כמה התחושה הזאת של העיתונאי ושל נתניהו מדויקים, אבל האמת היא שאתמול זה באמת נראה כאילו שר האוצר, יותר מכל אחד אחר,

 יותר אפילו מאיום הבחירות של אריק שרון, הצליח להוריד את המורדים מהעץ, לכופף אותם, ולהביא אותם לתמוך בתקציב. זה נראה כאילו הם שלו, חייליו הממושמעים, יותר משהוא שלהם. נתניהו שוחח עם הח"כים המורדים לפני ההצבעה, והפעיל עליהם לחצים אינסופיים. "מה לא עשיתי", אמר נתניהו בחיוך. "עד המיטה של מיכי רצון בבית החולים הגעתי כדי לשכנע אותם לתמוך".

לבסוף הם נכנעו והצביעו בעד. כולם, מלבד המורד שנעדר מההצבעה למרות הסיכומים, דוד לוי, שכהרגלו בחר לנהוג בדרך הדרמטית, השונה, זו שבמקום להפוך אותו לגיבור - מוציאה אותו מגוחך. אבל זה לא שינה דבר, משום שלתקציב היה רוב, אפילו רוב גדול.

לנתניהו, משחק הכוחות הזה מתאים בתקופה הזאת מאוד. הוא איבד יוקרה רבה בחודשים האחרונים כשעמד בראש ההתארגנות הפוליטית שהיתה אמורה לחסל את ממשלתו של שרון, לתקוע את תוכנית ההתנתקות ולהביא לחילופים בראש הפירמידה. בצעד תמוה, של התחברות אל הימין הקיצוני, אל המתנחלים – בחר נתניהו להשליך כמעט את כל הישגיו הכלכליים והפוליטיים של השנתיים האחרונות על מזבח האמביציות, בישל מיני-פוטש כושל, הניח על השולחן אולטימטום ולבסוף חזר בו כאילו שום דבר לא קרה. אחר כך הוא הוריד פרופיל, אבל התנהגותו פגעה בו מאוד. הן בציבור, והן בליכוד.

לכן, כל מילה שיוצאת כעת מפיו שקולה היטב ומראש. נתניהו בונה את תדמיתו מחדש, הופך את עצמו מבוקר מהמערב הפרוע שלא היסס לשלוף בכל רגע נתון - לאיש אחראי, מתון, שקול. ממש מנהיג לאומי, שעושה הכל כדי שלמדינה יהיה טוב: שוכב על הגדר בשביל התקציב, ומסכן עצמו עד כדי נסיעה לבית החולים בו מאושפז אחד המורדים שלקה בשפעת קשה. לא קל, אבל נתניהו עושה את העבודה, כי הוא יודע שאין לו ברירה. אין דרך אחרת.

אחר הצהריים מתכנסת ועידת יחד בתל אביב, והיא צפויה להיות מתוחה מאוד. מאז נבחר ד"ר יוסי ביילין לעמוד בראש יחד הדברים בתוך המפלגה הזו התנהלו על מי מנוחות, פחות או יותר, גם אם מאחורי הקלעים הבחישות נגד מנהיגותו המזגזגת לא נפסקו לרגע. לכל אחד במפלגה הזאת יש מה לומר נגד ביילין, נגד עמדותיו ונגד דרך קבלת ההחלטות, אבל בסך הכל – הדברים נעשו בנימוס.

אבל הסיפור החדש, הטרי, שהפך השבוע את יחד למפלגה מפולגת, שוועידתה צפויה לספק כותרות, היא הצבעתו של יוסי שריד ביום שני על צירופה של העבודה לממשלה. סיעת יחד החליטה כי לאור התנגדותם של מורדי הליכוד, היא תיתן גיבוי לראש הממשלה, ותצביע בעד צירוף שרי העבודה לממשלה, כדי לא להזיק לנסיגה מעזה.

חברי הכנסת שריד וחיים אורון לא ממש אהבו את הרעיון של הצבעת אופוזיציה בעד ממשלה בראשות שרון והציעו פשרה: נצביע לפי הצורך, אמרו השניים, כדי

 שלא אנחנו נפיל את זה. לא כולם צריכים להצביע בעד כמקשה אחת. נעקוב, הציעו שריד ואורון, אחר השמות בהצבעה, ואם יהיה חסר קול – נשלים אותו. שלושה אנשים לפחות ערכו ספירה בעת ההצבעה במליאה, וחלקם טעו. שריד טוען שגם הוא ספר, ולכן הרשה לעצמו, כשמזכיר הכנסת הגיעה לשמו, לא להצביע בעד, בעוד ששאר חבריו עמדו בהחלטת הסיעה והצביעו בעד ממשלתו של אריק שרון.

ביילין רתח מזעם על התנהלותו של שריד, ומאז יום שני זורם בין שני האישים הרבה מאוד רעל, כאשר כל אחד מציג את עמדתו מנקודת מבטו האישית. ביילין אומר שהוא רואה את ההתנהגות של שריד, הח"כ הבולט ביותר של יחד, בחומרה רבה, ושהוא לא מתכוון לעבור לסדר היום. הטענה של ביילין נגד שריד פשוטה: אף אחד לא מרגיש טוב עם ההצבעה הזאת, אף אחד לא אוהב להציל את הממשלה של אריק שרון. אבל זה לא אומר שאתה, יוסי שריד, החבר הבכיר בסיעה, יכול לעשות דין לעצמך.

גידופים מנומסים עפו בימים האחרונים בין שני האישים, אבל אף אחד לא ממש שבר את הכלים. אבל מביני עניין ביחד אומרים כי זה לא סוף פסוק, ושביילין לא מתכוון להוריד הילוך. נהפוך הוא. ביום שני הבא תתקיים ישיבת סיעה מיוחדת שתדון בהתנהגותו של שריד, ולא מן הנמנע כי הדרישה להתפטרותו מן הכנסת תועלה בדיון ההוא, ואולי אפילו לפניו. אם ביילין יעלה את הדרישה הזאת לפני, אולי אפילו בישיבת ועידת יחד היום, מלחמת עולם תיפתח. לשריד, שבטוח כי התנהגותו ביום שני היתה לעילא ולעילא, אין כל בעיה לפתוח במלחמה, והוא לא יישאר חייב לביילין ולו לרגע אחד. הוא ישיב מלחמה. כי ככה הוא שריד, ומי שמכיר אותו יודע שהשמיים ייצטרכו ליפול לפני שהוא יחליט להתפטר מהכנסת.

אבל יותר מעניין מזה תהיה הדינמיקה שתיווצר עכשיו, כשהמלחמה בין שני היוסים הפכה גלויה. בדרך כלל, מצבים כאלה מובילים להתחפרות של הצדדים בעמדותיהם, ולהיווצרות מחנאות. היות ויוסי ביילין לא הצליח לרומם בינתיים את יחד לגבהים חדשים, והיות וליוסי שריד יש אגו לא קטן – יש להניח שביום שני השבוע קמו למעשה לתחייה שני מחנות מחנה שריד ומחנה ביילין. והעיקר עוד לפנינו.