דת ההתנתקות
עד כדי כך הם דבקים באמונתם, שכדרך קנאים הם שועטים בטירוף על כל מי שמביע הרהורי כפירה
ההתנתקות היא הדת החדשה ומאמיניה הם עובדי אלילים. מאז ששרון שיכנע את המאמינים כי יש לו התנתקות ואין בלתה, נסחפו גם הספקנים לדת המשיחית. הם מאמינים ושום דבר לא יזיז אותם מהדרך.
כאדם מאמין, יש לי הערכה לעמיתים הדבקים באמונתם. צדיק באמונתו יחיה. יפה לראות כיצד אנשים שעד לא מכבר הציגו עצמם כספקנים, כשואלי-שאלות, ככופרים וכתלמידיו המובהקים של שפינוזה לפחות, תולים עתה עיני עגל בנביא אריאל ובתורתו, תורת ההתנתקות. מדי פעם הם עוצמים עיניהם לעניית "אמן יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים", ויוצאים במחול מסביב לאיש ולעגל הזהב שלו.
המאמינים אינם שואלים שאלות. הם לא בוחנים אם ההתנתקות תביא שקט לישראל. הם מאמינים שכן. הם לא מעלים תהייה על הצפוי לנו לאחר הנסיגה מהטרור הפלסטיני שיופנה אלינו מהשומרון. הם מאמינים שכן. האל שרון ששומר עלינו, ישמור עלינו גם להבא. המאמינים בתורת הנסיגה החד-צדדית כבר השילו זה מכבר את הפקפוק והתהייה, הספק והתמיהה. שום דבר לא יעצור אותם ממירוץ העקירה. הם רוצים כבר לראות את הדחפורים עולים על ההתנחלויות, ואת החיילים מסתערים על הבתים עם הגגות האדומים.
ועד כדי כך הם דבקים באמונתם, שכדרך קנאים הם שועטים בטירוף על כל מי שמביע הרהורי כפירה. כל האנרגיה שלהם מופנית נגד מי שמדבר על סירוב להשתתף בעקירה. בשבילם כל מי שמפגין או זועק שלא בנימוס הראוי, הוא סכנה לדמוקרטיה. אפילו תוכניות הסאטירה שלהם מלקקות לממשלה במקום להצטרף למוחים ולשואלי השאלות.
מי שעומד בדרכם כבר אינו נקרא אח שלהם, מה שעוזר להם לאיים במלחמת אחים, כלומר במלחמת אזרחים. כוהני הדת הפרועים של השמאל אפילו מאיימים בגלוי בעיתונים מכובדים בעיני עצמם כי יש לפעול בכוח כדי לשבור את ההתנגדות של המתנחלים. הם רוצים לראות דם, מפנטזים על אלטלנה 2.
אבל לא רק על הכופרים בריש גלי הם מכריזים מלחמה. נחרץ לשבט גם גורלן של בריות החוטאות בהרהורי כפירה ומציעות ללכת למשאל עם או לבחירות. שהרי הכפירה תחילתה הרהור וסופה ערעור.
המאמינים אינם סובלים כל גילוי של פקפוק באמת המוחלטת. תורת ההתנתקות מן השמים ניתנה, ואין זכות לבן תמותה להטיל מורך ולהעלות ספק על דבר סבירותה וסיכוייה. היום אתה מדבר בהיסוס נגד הנסיגה, מחר אתה עלול להיגרר בנווה דקלים כאחד המתנחלים.
לא, אין להם שום הוכחות שיהיה יותר טוב. זה אפילו לא מצוות "שטחים תמורת שלום", בה הדת שלהם האמינה תמיד. הם אפילו לא מאמינים במה שעוד האמינו בימי אוסלו: שאו-טו-טו מגיעים להסדר. לא, עכשיו הם רוצים רק לתת את החלק שלנו ולא לקבל שום דבר. הם האמינו באוסלו ואחר כך האמינו בגדר ועכשיו בעקירה.
תמיד אומרים שעם דתיים קשה מאוד להתווכח. משום שהם מקבלים פקודות מכוח עליון ואי אפשר לדבר איתם בהיגיון. מאמיני ההתנתקות, הכוהנים האורתודוקסים של הנסיגה, הם פונדמנטליסטים של עקירה. להחריב, לגרש, לעקור, להעיף ולנתץ – כמו שכתוב בתורה שלהם. ככל אשר יורוך.
סליחה חד-צדדית
אחת לתקופה, בעיקר לאחר בחירות או בעת החלטות על צעדי נסיגה, נשמעים קולות ממפלגת העבודה בנוסח מדויק: "שרון/נתניהו/שרי הליכוד צריכים לעלות על קברו של רבין ולבקש סליחה". וכוונתם: עכשיו, כשהליכודניק מגשים בדיוק מה שרבין המנוח אמר – יש לעלות לקברו בהר הרצל ולהגיד לו: "צדקת יצחק. לא היינו בסדר שדיברנו עליך לא יפה ושבסוף עוד רצחנו אותך".
וכיוון שהריטואל הוא קבוע עד זרא, וגם ההיעלבות הימנית היא צפויה ("סליחה, אבל אני לא רצחתי את רבין, עם כל הכבוד"), אני מציע גיוון קטן. השבוע ספג עמרם מצנע עוד חבטה ממפלגתו. האיש שאך לפני שנתיים עמד בראש "העבודה" לא הצליח השבוע להיבחר אפילו מטעם מפלגתו לראשות ועדת הפנים של הכנסת. מאז הובס בבחירות, נדמה שכל יום חולף מעמיק את קבורתו הפוליטית של האיש הסימפטי מחיפה. והרי תומכי הנסיגה היו צריכים לשאת אותו על כפיים. שהרי דווקא מצנע הוא זה שהציע במו פיו תוכנית התנתקות חד-צדדית בבחירות האחרונות ושרון דחה את ההצעה בבוז.
עכשיו, כששרון עומד להגשים מילה במילה את תוכנית הנסיגה החד-צדדית של אותו מצנע, אני מציע שאנשי העבודה יעדכנו את הטקסט שלעיל, ובכל פעם ששרון מתקדם שלב נוסף בתוכנית העקירה, ידקלמו הם יחדיו: "שרון צריך לעלות על קברו הפוליטי של מצנע ולבקש ממנו סליחה". ומצנע יחייך ויסלח.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
