ח"כ אלי אפללו מספר: כך כמעט מתתי

עכשיו, שלושה חודשים מרגע שחלפה הסכנה לחייו, שנגרמה כתוצאה מזיהום בשן שהתפשט למוח, ח"כ אלי אפללו מכה על חטא. חטא ההזנחה. "חשבתי, בסך הכל שן, מורסה, זה יעבור מאליו. לכן גם התרשלתי ולא מיהרתי לטפל. דחקתי את הצורך לטפל בבריאות שלי בפני עניינים פוליטיים. הייתי עסוק כולי בנושא ההתנתקות – דבר שכמעט עלה לי בהתנתקות מהחיים שלי", הוא אומר במכון הכושר שבו נערך הראיון, שם הוא עושה מאמץ רב להחיש את קצב החלמתו.

הכל התחיל בסוף חודש אוגוסט האחרון, כשאפללו חש כאבים בלסת העליונה. רופא השיניים שאליו פנה איבחן מורסה (אפצס) בשן טוחנת וצייד אותו במרשם לאנטיביוטיקה. בסיום הטיפול לא חל שיפור במצבו, והוא נשלח לייעוץ במחלקת פה ולסתות בבית החולים פוריה.

"הרופאים התבוננו במורסה ובצילום הפנורמי", משחזר אפללו, "ופסקו שצריך לעקור שתי שיניים ולנקז את המורסה. לא שפחדתי, אבל זה לא נראה לי מי יודע מה דחוף, ולכן החלטתי שכשאתפנה מהעיסוקים שלי אטפל בשיניים".

הפעילות הפוליטית האינטנסיבית ושימוש יומיומי במי פה השכיחו ממנו, לדבריו, את עניין הזיהום שפשה בפיו. "חזרתי לפעילות רגילה, שכללה טיסות לארה"ב ולמרוקו", מספר אפללו. "אמנם הלסת העליונה הציקה לי מדי פעם, אבל לא עד כדי שיבוש החיים. לא היתה נפיחות וגם לא תחושה קבועה של אי נוחות, וחבל, כי התחושה של הכאב, אם היתה, ללא ספק היתה מביאה אותי מהר לרופא השיניים ומונעת ממני לעבור את האירועים הקשים שעברתי".

סדרת התקפים אפילפטיים

ב-19 באוקטובר 2004 השתנו חייו. עקב עבודתו הוא נשאר ללון במלון בתל אביב במקום לחזור לביתו בעפולה. "קבעתי להיפגש בבוקר עם הדובר שלי", מספר אפללו. "כשהתעוררתי הרגשתי מצוין. עמדתי מול הראי והתגלחתי כשפתאום הרגשתי חולשה רבה ביד וברגל שמאל, ושחצי פנים מתעוותות ונמתחות לאחור בלי שיש לי יכולת לשלוט בתנועה הזאת. החולשה גברה בשניות, עד שאפילו לא יכולתי לקפוץ ולאגרף את היד. מרגע זה אני כבר לא זוכר כלום, מלבד הנפילה לאחור".

"לא פעם מצאתי את עצמי בוכה כמו ילד". ח"כ אלי אפללו (צילום: אביגיל עוזי)

עובדי המלון שפרצו לחדרו בהוראת הדובר שלו מצאו אותו מוטל חסר הכרה על רצפת חדר האמבטיה. אמבולנס של נט"ן שהוזעק למקום פינה אותו למרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). "אני זוכר שהתעוררתי בבית החולים", אומר אפללו, "ושהרופאים הסבירו לי שכיוון שפלג הגוף השמאלי חלש ומשותק, הם חושדים שמקור הבעיה בלב. אבל על סמך בדיקות שאני עושה בקביעות ידעתי שהלב תקין, ושמקור הבעיה הוא בגורם אחר".

אפללו אושפז להמשך בדיקות, ובמהלכן לקה בסדרת התקפים אפילפטיים. "הרגשתי שאני כאילו נופל מהמיטה ולא יכול לשלוט בתנועות הגוף שלי. בשלב הזה", הוא מתאר בעיניים לחות, "כבר לא הייתי אדון לעצמי ולגופי שהתכווץ והתעוות". תרופות מונעות התקפי אפילפסיה שקיבל לא הצליחו למתן ולשכך את עוצמת ההתקפים ואת תדירותם. למיטתו הוזעקה פרופ' מירי נויפלד, מנהלת היחידה ל-EEG ואפילפסיה במרכז הרפואי תל אביב.

"כיוון שההתקפים שבהם לקה אפללו היו מוקדיים, עלה מיד החשד שמדובר בבעיה מוחית שגורמת להתקפים האפילפטיים, שמוגדרים כפעילות חשמלית מוחית לא תקינה", מסבירה פרופ' נויפלד. "בהמשך הוא לקה בהתכווצויות בפלג גופו השמאלי ובשיתוק, שנגרמו לו מהפגיעה באזור ימין של המוח. בגלל הפגיעה הזאת וההתכווצויות הוא סבל מחולשה ניכרת בגופו. כיוון שכל התהליך התרחש במהירות וההתקפים נשנו, הוא טופל בתרופות אגרסיביות מונעות התכווצויות בשילוב תרופות נוספות, אבל התהליך היה אגרסיבי ומהיר ביותר, ולכן הטיפול התרופתי לא הצליח להשתלט עליו בשלב זה, וההתקפים עוד נמשכו".

בשלב זה החליטו רופאי המחלקה הנוירוכירורגית לעשות לאפללו בדחיפות הדמיית סי.טי מוח וסקירת MRI , והתוצאות הדגימו ממצא מוחי שחשוד כגידול או כמורסה. "שכבתי רפה, מותש וחסר אונים ולא ידעתי כמה מסוכן מצבי", מספר אפללו, "אבל לאשתי ולמשפחה שלי הרופאים כבר אמרו שנשקפת סכנה לחיי, ושאין ברירה אחרת מלבד לבצע ניתוח מוח".

בצקת מוחית

פרופ' צביקה רם, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי תל אביב, נטל מאותו רגע לידיו את הטיפול באפללו. "בתכנון קדם ניתוחי, שבוצע תוך הרדמתו של החולה בטכנולוגיה ניתוחית מתקדמת, נעשתה פתיחת גולגולת תוך הכוונה ממוחשבת, לשם שאיבת תוכן המורסה", הוא מסביר. "בגמר ההליך הועבר אפללו להשגחה ביחידה לטיפול נמרץ למשך יממה. אחריה הוא הוחזר למחלקה הנוירוכירורגית וטופל באנטיביוטיקה לתוך הווריד. הרעה בלתי צפויה במצבו, שהתבטאה בריבוי התקפים אפילפטיים, הבהילה אותו פעם נוספת לחדר הניתוח, לפתיחה נוספת של הגולגולת לשם ביצוע עוד שאיבה".

ההרעה, לדברי פרופ' רם, שהעמידה את אפללו בסכנת חיים, נבעה מתגובת המוח לתהליך הזיהומי שפשה בו. "בסיום הניתוח השני הוא חובר שוב לעירוי אנטיביוטיקה, בתוספת תרופות לספיגת הבצקת המוחית ולהקטנתה", הוא אומר. דגימה שנלקחה מהמור סה העידה על הימצאות חיידקים אלימים במיוחד ממשפחת פוזו בקטריום, שב-20% מהמ קרים גורמים למוות.

"הייתי חלש כמו שלא הייתי בחיים שלי", מתאר אפללו. "השיתוק בצד שמאל לא נעלם, והרופאים אמרו לי שהרגל תחזור לת פקוד בתוך שנה-שנתיים, אבל לגבי היד הם היו זהירים ונמנעו מלהבטיח לי הבטחות שווא". היד קובעה, ומרגע זה התחיל אפללו במלחמה קשה על הישרדו תו ועל שיפור איכות חייו. "הייתי חלש מהאירועים הגופניים הקשים שעברתי ומהמינון הגבוה של התרופות וחייתי מרגע לרגע, בלי תוכניות, תקוות או רצונות גדולים במיוחד", הוא אומר.

תוך חריקת שיניים ודמעות התחילה החזרה לחיים, שכללה תרגילי פיזיותרפיה יומיומיים מפרכים. הוא אף הוסיף לתרגול הפיזיותרפי אימון פרטי במכון כושר בהדרכת מאמן כושר מוסמך. "כאבתי, הבלגתי והמשכתי", אומר אפללו. "במשך הזמן, כשהתעשתתי וחזרתי לעצמי פחות או יותר, ידעתי שני דברים: שאני אנצח את הגוף שלי, ושיותר בחיים לא אזניח את הבריאות שלי". הצוות הרפואי שטיפל בו התפעל מהתמיכה החמה שלה זכה מאשתו רונית, מבני משפחתו ומחבריו הרבים, כמו גם מכוח הרצון האדיר שלו.

"ולא שהכל היה קל ופשוט", מתאר אפללו, "לא פעם מצאתי את עצמי יושב ובוכה כמו ילד ומייסר את עצמי על הטיפשות שלי, על כך שאני בעצמי הבאתי עלי את סכנת החיים הזו. אם רק הייתי מקשיב לגוף שלי ולרופאי השיניים, העניין היה מסתיים מהר ואחרת ונשכח ממני. אבל אני לא יכול לשקוע ברחמים עצמיים, ולכן הבטחתי לעצמי שבתוך שלושה שבועות לכל היותר אחזור ל-120% של פעילות, ואהיה אפילו יותר פעיל מכפי שהייתי בעבר".

גם לדברי רופאיו, גבוהים סיכוייו לחזור לחיים מלאים. זאת אף שלפי שעה הוא סובל מהרעה בראייה ומעייפות שנגרמת מהמינון הגדול של התרופות שהוא נוטל, שגורמות לו לדבריו לשיכול אותיות ולשכחה קלה. יעבור עוד זמן עד שמצבו הגופני יחזור לקדמותו, ועד אז הוא ייאלץ להמשיך לאורך זמן בתרגילי פיזיותרפיה, לצד פעילותו הפוליטית האינטנסיבית.

לעקור שיני בינה כלואות

ד"ר צבי לסטר, מנהל מחלקת פה ולסתות בבית החולים פוריה, מסביר על מורסות שמקורן בשיניים: "מורסות שמתפתחות בלסתות ולא מטופלות בזמן עלולות לגרום לסכנת חיים ממשית. מורסה שמתפתחת בלסת התחתונה עלולה להתפשט בין הרקמות בצוואר ובלוע ולגרום לזיהום מסוג 'לודוויג אנגינה', שחוסם את דרכי הנשימה ועלול להסתיים בחנק. רק טיפול מהיר, תוך פינוי החולה למרכז רפואי שבו יבצעו בו במהירות פתיחת קנה נשימה, יכול להציל את חייו.

"בנוסף עלולה המוגלה לחדור לאורך שרירי הצוואר ואף להידרדר לכיוון הרקמות שעוטפות את הלב. במצב זה סיכויי ההישרדות של החולה נמוכים. מורסה שמתפתחת באזור השיניים בלסת העליונה עלולה להיות מסוכנת בשל הקרבה למוח. באמצעות כלי הדם והוורידים שמובילים אל המוח וממנו עלול הזיהום להתפשט גם דרך הסינוסים וארובות העיניים לעבר המוח. אם לא מתבצע ניקוז מיידי, החולה עלול למות". תוכן המורסה, לדברי ד"ר לסטר, מורכב ממוגלה שנוצרת על ידי חיידקים ומנוזל. טיפול באנטיביוטיקה ממית רק את החיידקים ולא משתלט על הנוזל, ולכן יש צורך בפעילות משולבת, שכוללת כאמור גם ניקוז.

כזכור, לפני כחודש פורסם ב'רק בריאות', מוסף הבריאות של 'ידיעות אחרונות', סיפורה של תינוקת שהגיעה חסרת הכרה למרכז הרפואי עין כרם. מבירור מקיף שעברה עלה שהתינוקת לקתה בזיהום קשה בעקבות ריקבון בשיניה. אחרי שהרופאים ייצבו את מצבה ושאבו את המוגלה שהתפזרה בחלל המוח, היה צורך לעקור את כל שיניה. היא היתה מאושפזת במשך תקופה ארוכה שבמהלכה קיבלה טיפול אנטיביוטי מסיבי, ורק אז שוחררה לביתה.

"מורסות מתפתחות על וסביב כל שן מוזנחת או בשיני בינה שבקעו למחצה. לכן, כמניעה, מומלץ לעקור שיני בינה כלואות למחצה. כך או אחרת", מזהיר ד"ר לסטר, "בריאות הפה חשובה, והזנחתה עלולה, כפי שקרה לאפללו, לגרום לסכנת חיים".

"למדתי הרבה דברים מהשיעור הזה", אומר אפללו, "רק חבל שבגלל הטיפשות שלי הייתי צריך לשלם כזה מחיר, שיתבטא באיסור לנהוג ולשחות בעתיד. אבל אני מקווה שזו תהיה רק תזכורת למצב המסוכן שבו הייתי נתון".