כך הולכים השותלים
ריח של פחדנות וצביעות עולה מההתנגדות לנטיעות של חניכי בני-עקיבא בקדומים. לילדים שלנו אין אלטרנטיבה
ט"ו בשבט מחר, ותנועת בני-עקיבא החליטה לקיים השנה את מנהג הנטיעות בקדומים. אין בידיעה הזו כשלעצמה כדי להזיז משהו למישהו מהורי החניכים, שכן תנועת בני-עקיבא היא מזמן תנועה חרדית-לאומנית לתפארת הרב שפירא. אלא שהורים מצדו המערבי של הקו הירוק, שסתם מפחדים מכל פעילות "בשטחים" או כבר מתחילים להתגרד כמו בימים שאחרי רצח רבין, החליטו לצאת למאבק מוזר בקיום האירוע מהטעם/תירוץ המשונה שהמארחת ונושאת הברכות המרכזית תהיה (באופן הכי טבעי) ראש-המועצה האזורית קדומים, הגב' דניאלה וייס, שקראה לסירוב פקודה.
ט"ו בשבט אידיאולוגי
האם דניאלה וייס תנאם?
רענן בן צור
מספר הורים לחניכים בבני עקיבא מתנגדים לכך שוייס, שקראה לחיילים לסרב פקודה ולא לפנות יישובים, תנאם בפני ילדיהם בנטיעות שיתקיימו השבוע בקדומים. "בני עקיבא הפכה לתנועה פוליטית", הם אומרים
לא בכל יום אני מתבקשת על-ידי הורים של בני-עקיבא לכתוב את הדעות השמאלניות שלי לטובת השקפת עולמם הפתאומית, לכן די נדהמתי משיחות הטלפון בימים האחרונים, שהיה בהן יותר משמץ תוכחה: "אז גם את מההורים שלא יודעים מה התוכניות של הילדים שלך, או שאת מאלה שיודעים ולא איכפת להם?" כולל רמזים על זה ש"אם את לא תכתבי על זה יכתבו על זה רק אלה שבעד וקולנו לא יישמע", וגם איום אידיאולוגי גלוי: "אין לך מושג איזו הערצה הילדים מעריצים את דניאלה וייס בסניף שלנו...".
אז נכנסתי קצת לעומק הסוגיה, ומה אומר, ממש לא מצליח להזיז את קצה הדעה השמאלית שלי. כן, לפחות שניים מילדיי ישתתפו מחר במסע הנטיעות הזה, כמו שבשבוע שעבר נסעו עם הישיבה שלהם להפגנה של מועצת יש"ע בירושלים וכמו שהם מבלים חלקים אחרים של זמן החינוך הפורמלי שלהם בהקשבה להשקפת עולם ימנית ודתית, רחוקה מרחק אדיר מסגנון החיים המתון של הבית. מסרבת לעשות את עצמי לא מבינה איך גנבו לי את בני-עקיבא ואת המפד"ל, וגם קריאות לסירוב פקודה, טלאים כתומים והשוואות לשואה לא מדהימות אותי.
יום הנטיעות בקדומים, כמו הפגנות תמיכה סולידיות במתנחלים, הם מעשים ראויים בקונטקסט הרלוונטי. מי שלא יצא חוצץ נגד הרב שפירא מייד כשרעיון סירוב הפקודה הרים ראש, אין לו מה להלין דווקא על דניאלה וייס. ריח של פחדנות, צביעות ויחצנות עולה מההתנגדות הזאת לנטיעות.
ומעבר לכל אידיאולוגיה, מרגיעה ומנחמת המציאות בשטח. החבר'ה הצעירים שמחים על כל יום של ביטול תורה שהם יכולים להפיק. זה בכלל לא משנה להם אם זה בהפגנות בעד או נגד ההתנתקות, אם זה בירושלים, רעננה או קדומים, אם צריך למחוא כפיים לולרשטיין או לטעת עץ עם וייס. ואם לטובת העניין מביאים בהסעות גם את הבנים וגם את הבנות מכל הארץ, זה הרבה יותר אפילו ממה שאפשר לצפות מכפר הנוער בניצנים באמצע אוגוסט.
את חשבון הנפש האידיאולוגי נצטרך לעשות, בציבור הדתי ובכלל, בעתיד הקרוב ממש. כרגע אני מסרבת לאסור על ילדיי פעילויות לגמרי לגיטימיות שמערכת החינוך שלהם יוזמת. אין היום לילדים שלנו אלטרנטיבה לחינוך של הישיבות התיכוניות ובני-עקיבא, ומי שבוחר לא לכפות על ילדיו חינוך חילוני יודע איזה מחירים הוא משלם. גם אני.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
