כבודו וחירותו?
בעולם אנחנו מספרים על "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", אבל לאלה ש"מטפלים" בטלי פחימה מותר שלא לדעת את חוקי המדינה
כל מי שקרא, קל וחומר התנסה, יודע כיצד במשטרים פשיסטיים ו/או קומוניסטיים הצליחו להלביש תיקים פליליים על אנשים חפים מפשע; הוא גם יודע כיצד ערכו כתבי אישום, ביימו משפטים וביצעו מאסרים אדמיניסטרטיביים, ואיך, בשם הפטריוטיות, חיסלו אנשים ישרים, נפשית או פיזית או שניהם.
במדינת ישראל מפעילים את "תקנות הגנה שעת חרום 1945" המנדטוריות, אשר בגין, גן-גוריון ורוב עורכי הדין ביישוב העברי קראו להן "תקנות בלתי אנושיות", "תקנות נאציות". מנגנוני "הביטחון" שלנו, המוסד, השב"כ, המנגנון הסודי של יחיאל חורב וכן הצבא הפכו תקנות אלו לחוקי-על, המופעלים בייחוד נגד הפלסטינים, אך לא רק. מי שמכיר את השיטות האפלות של מנגנונים היפר-פטריוטיים יודע שאין אדם שאי אפשר להלביש עליו תיק. כמה אנשים הודו ברצח שלא ביצעו ובלבד שייפסקו ההשפלות וההתעללות של החוקרים? על כן הטיפול המחריד בטלי פחימה מעורר אימה ופחד.
אנחנו יודעים היטב את יחסו של הצבא למי ששייך למחנה השלום, למי שאינו איש גוש אמונים או הליכוד ותומכיהם. אנחנו יודעים במי יורים, בפני מי סוגרים שטחים כדי למנוע מהם לראות, לעזור לנגזלים ולמוכים או להפגין נגד השרירות. אנחנו גם יודעים למי מתירים להרוג, להרוס, לעקור נטוע, להשמיד רכוש. אנחנו גם רואים כיצד מפקדי מחוז המרכז גוזלים, כמובן בצו "חוקי" בסמכות וברשות של ממשלה לגיטימית, עוד ועוד מקרקעין של פלסטינים. הדבר אינו סוד גם כאשר הממשלה מקבלת את החלטות הגזל שלה בסוד, ובלא כל פרסום, כפי שעשו זה לא מכבר בירושלים.
בעולם אנו מספרים על "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" – איזה כיסוי נפלא! אלה ה"מטפלים" בטלי פחימה, כמובן "ברשות ובסמכות", מותר להם שלא לדעת את חוקי המדינה, או לבוז להם, כשם שהממשלה עצמה בזה לחוקי היסוד הן ביחס ל"כבוד האדם וחירותו" והן ביחס לזכותו לקנייניו.
ושוב למעצרים ולחקירות ולרדיפת ה"בלתי פטריוטים". מעניין לדעת כמה אנשים מתפרנסים ממנגנוני החושך. ודאי רבים מאוד. רק כך אפשר להבין איך נמצא כוח-האדם הפנוי כדי להתמסר להרס בחורה אחת, וכדי לנהוג בה כפי שנוהגים.
אני, למשל, בהחלט מאמינה עכשיו בכל שטענו הנחקרים נגד החוקרים שלנו, כולל אונס, כולל הכנסת מקלות לאברים אינטימיים, כולל הסיפורים על דרישה לשתות שתן וכמובן, וזה הכי מבדר, ההשתנה על נחקרים כבולים. האם יש בישראל מנגנון ממלכתי המגן על זכויות האדם? מזלנו שיש ארגוני אזרחים מתנדבים בעניין זה. מסתבר כי במציאות זו שלנו , טלי פחימה היא "אויבת הצבור", ערבים ישראלים המנסים לתרום לבני עמם שהתייתמו והתאלמנו גם הם "אויבי הציבור", ולשב"כ ולשותפיו יש יד חופשית להתעלל בהם ולרסקם עד דק, ולעוצרם ללא הנמקה.
בברית-המועצות הייתה חוקה מפוארת וכמובן "כבוד האדם וחירותו" הובטחו בה, ומי ששלט באזרחים היה המוסד הידוע לשמצה של בריה. לסטלין כמובן לא היה דם על הידיים. אצלנו יש חבר כנסת שרצח בדם קר אדם כבול וריסק את גולגולתו ואבנים.
אנחנו חברה שאין בה רסן המחייב להגן על האדם, על חייו ועל כבודו, חברה שהמבחן היחיד בה הוא פטריוטיזם ימני המתיר לעשות הכל למי ששירותי ה"סוד" החליטו שהוא "אויב הציבור" ולמי שחומדים את אדמתו; שהרי אצלנו כל סחורה שאנשי שירותי הביטחון מוכרים בדלתיים סגורות לבית המשפט מקפיצה את רוב השופטים לדום. חברה כזו אינה דמוקרטית, גם אם יש בה בחירות לעתים מזומנות ואם יש בה חופש התארגנות פוליטי. אשר לחופש הביטוי שהאמנו כי זכינו בו - דרוש הרהור שני. הצבא שוב רוצה צנזורה מוקדמת, שהרי ההתקרנפות העצמית של התקשורת כבר לא מספקת. וכך אנחנו מתקדמים בצעדים בטוחים למה שלא רצינו ואיננו רוצים להיות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
