בִּצָה קשה
לא להאמין, אבל המשך סימון שביל הטיול הסגול מסביב לכנרת תקוע בגלל חילוקי דעות בין מי שאמורים להיות באותו צד: החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. הטיול בין השפך דמוי הביצה בגשר אריק לחוף כינר כרוך, לפיכך, בעיקוף גדול או בסכנת התברברות. מה שבטוח, את הקורמורנים לא כדאי לפספס
עברנו את כפר נחום, כל התגובות היו על יהודים ונוצרים ומה שבינהם, וסוף סוף אפשר להמשיך אל הטבע, שזה תמיד קצת טירונות. חוצים את נחל כורזים. נחל אכזב, שחלוקי הבזלת הגדולים שבאפיקו מעידים שאוטוטו הגולן. בזלת היא סלע שחור, געשי. לבה קפואה, אם תרצו. צונמי אולי לא יהיה פה, אבל מפגש לוחות טקטוניים יש גם יש, וגם בלי להיות המקום הנמוך בעולם חם פה. יעידו על זה כמה וכמה מעיינות חמים סביב האגם, הידועים שבהם חמי טבריה וחמת גדר.
מכאן ועד מפרץ אמנון אין שמות לחופים, רק מפרצון אחד מקסים ואיקליפטוסים, ותחנת שאיבה של מקורות. מפרץ אמנון הוא דווקא
סיפור מעניין, שנראה עצוב.
עצוב לראות חוף סגור. וכשנוסעים על הכביש זה גם מרגיז. אכן כן, בעונה החולפת, תרם אמנון למצוקת החופים (קרי לכך שלחצי הביקוש היו כאלה שהמחיר בפועל עלה על המותר): מחסום, שומר, ואין כניסה. אם היו שואלים אותי, הייתי אומר שצריך לחייב את מפעיל החוף להפעילו, ואם הוא לא מפעיל אותו בפועל, אסור לו לסגור אותו. אם מפעילים אותו שיהיה תשלום עבור חנייה, ואם לא אז לא.
הבשורות הטובות הן, שהחוף נפתח למעבר. מנכ"ל רשת "אלעד מלונות", מר איתן וייס, אישר בכתב את זכות הציבור למעבר חופשי במפרץ אמנון. בפיצוח האגוז הזה סייעו ילדי אלוני הבשן, שהתנדבו לסייע בפריצת השביל, מלווים בצוות צילום של התוכנית "בולדוגי".
זה לא כל כך נעים לראות חוף לא פעיל. הפרות מסתובבות חופשי בין מבני עץ ואבן שניכר שילדים בשחוקם התסתובבו בהם עירומים למחצה, צמחי הגן גדלו פרא, וזבל. האמת, לא נורא. כמו משני צדיו של החוף - זבאלה ופלסטיקייה. השביל הסגול, אגב, עובר בין גדרות התיל שקיצצו לכבודו. גם בעונת השרב היה שם בוץ נוראי ועוגות של פרות. מוקשים של ממש. עוד מעיין או שניים ואחר כך שפך הירדן.
השפך, כמו שפך, רדוד וביצתי. ביום עם ראות טובה זה אולי נעים, אבל אם ערפילי הכנרת תפסו איזה יום שמצדיק את התיאור שלה כאגם "חדגוני, קודר ונטול מפרש", זה ספוווקי לאללה. הא לכם נחל אחד שלא מומלץ לחצות בשחייה, לפחות לא על פי מסמני
השביל שמוביל אנכית לקו החוף עד לגשר אריק. המפה מזהירה מפני שדה מוקשים בגדה השנייה, בעבר הירדן המזרחי. ברוכים הבאים לגולן.
הפלא ופלא, פה, בגשר אריק, נקטע הסימון הסגול. יש שלטי אין כניסה, וסימוני שפיצים לבנים של 'גבול שמורת טבע', ומקומיים שדגים, ושישו ושימחו. מכאן ועד המג'רסה, שעה הליכה, אם אתם יודעים את הדרך. אני הצלחתי להתברבר.
הכי טוב לטבע
על מנת להכניס גם את מי שלא מכיר לעניינים (אני, למשל), הבטיחה, בקעת בית צידה, היא המקום עם האנרגיות הכי מטורפות שאתם יכולים להעלות על הדעת. זה המקום היחיד בארץ בו נשתמרו נופי ביצה טבעיים, נחלים ופלגים, לגונות, בריכות ושאר
אטרקציות קיץ דמויות מסלולי הליכה במים. בעונה זו של השנה עדיף לחצות את הנחלים ולא ללכת בתוכם, אם כי אין צ'אנס לעשות את זה בלי מנה הגונה של בוץ.
קשה להאמין שמישהו מהקוראים מתעניין באמת בריקציוקרפה צפה, מין נדיר של טחב הנמצא בסכנת הכחדה, אבל מגוון מיני החי והצומח פה גדול מאוד וייחודי. מאחר שכבר נכתב על הג'ונגל הרוחש כאן, אתייחס קצת לענייני סגירת הטבע לתשלום.
אם אתם רוצים להיכנס מהצד של הבוטקה, תהיו בריאים. אתם עושים טוב לטבע (כי הכי טוב שכולם ילכו איפה שכולם הולכים), ולקופת הרשות (שאין איש מעלה בדעתו שאגורה מכספיה אינה הולכת לשמירת טבע). אם באתם בשבילי המטיילים מכיוון חוף גולן או מכיוון גשר אריק, אפשר לעבור, אם כי על פי החוק, ובעיקר על פי השר לאיכות הסביבה שהעניין בידו, אתם חייבים בתשלום. רשות הטבע והגנים, על אף הצהרותיה, לא איפשרה עד כה את סימון השביל הסגול.
אחרי שהסתובבתי שם קצת לא בתלם לאחרונה, תרשו לי להוסיף שיש כאן יצירת אשליה עצובה נורא: אנשים מגיעים, בעיקר בעונה החמה, 'עושים מסלול', נקי, משולט, יפה וירוק. ומחוצה לו: חקלאות, גדרות, זבל על החוף כמו זבל, ובחלק ניכר מן ה'טריטוריה' - לא שמורה ולא טבע. לעתים נדמה כי יחסה של הרשות אל המטיילים דומה קצת ליחסה לצבאים, לבקר או לחזירים, הכל משחק של שליטה בעדרים.
מי ברכיים
"הם לא מסכימים שנסמן", אומר נסים אסבן, האיש בשטח שאחראי על הקווים הסגולים. הם רוצים שנסמן רק בשבילים שכבר מסומנים, כלומר שנתרחק כשני קילומטר מזרחה, ואז נחזור. למען הסר ספק, אין פה שמץ שיקול של שמירת טבע. רצף הסימון נקטע בין נחל דליות לבין נחל משושים (הנה, תראו במפה), והדרך בין נקודת האין-מעבר ששילטו בעבור המגיעים מכיוון הכסף (אוטו, קופה, טיול משולט, קרטיב והביתה), לבין השביל המסומן ירוק של המשושים עוברת בשטחים חקלאים. ואם עוברים בה שלל טרקטורים ומרססים, ודאי שאין בהערמת מכשולים על סימון שביל להולכי הרגל ולרוכבי האופניים שמץ של שיקולי שמירת טבע.
קשה ולא אחראי להמליץ ללכת להסתובב שם, ואולי גם ללכת קצת לאיבוד בבוץ ובסבך, ובינות לסרפדים
והדטורה (אם כי אם נקריתם בדרככם אל השיזף הגדול המחפה על ערימות גללי הצבאים, הרווחתם). ובכל זאת טיול לשבת נמצא כאן: קורמורנים. אי אפשר לפספס את זה. עצי האיקליפטוס הלבנים מן הלשלשת, נראים למרחוק, אפילו מגשר אריק. לשלשת, חריונים. לרוצים להתקרב מומלץ להביא מטריה. ציפורים-ציפורים, שלא היו מביישות את היצ'קוק. למי שבכל זאת רוצה לחצות את הבקעה במים, במעבר הזאכי (במפגש השביל הכחול עם הירוק) הם עוברים במעט את גובה הברכיים, במג'רסה הם רדודים עוד יותר.
"אין שום בעייה לסמן את השביל", אומר דובר רשות הטבע והגנים. "סימון השביל באיזור תואם בעבר עם הרשות ויש לגביו הסכמות. אין כל מניעה לבצע אותן בשטח". אך בחברה להגנת הטבע מתעקשים: "בנושא של שביל סובב כנרת אנחנו פועלים בשיתוף עם רשות הטבע והגנים", אומר רכז חופים וים בחברה להגנת הטבע, ניר פפאי, אבל לגבי הקטע הזה לא גובשו הסכמות. "לצערי, לא הגענו להסכמה למרות שלדעתנו אין בקטע הזה משום פגיעה בערכי טבע".
בשורה התחתונה: ניתן לעבור ברגל מגשר אריק עד חוף כינר (או להיפך). אפשר לעשות את זה בשלוש שעות, ועדיף לעשות את זה בחצי יום לפחות, ללכת מעט ולשבת הרבה להתבונן. הבעייה היא בסימוני השבילים. כפי שאפשר לראות במפה שבאתר החדש של השביל, מהירדן ועד לנחל משושים אפשר ללכת על השבילים המסומנים אדום ירוק וכחול, ומנחל דליות והלאה דרומה מסומן שוב השביל הסגול. רק בקטע הקצר שבין נחל משושים לנחל דליות, על חלקותיו החקלאיות המגודרות, ומחסום טבעי אחד של גדר סבך קנים ופטל, תקוע השביל. נדמה, שאת הבעיה הזו היה אפשר לפתור בחמש דקות, אם רק היו רוצים.
לפנייה לכתב/ת 
