לואיזיאנה: לחלום בצרפתית

שנת 1755 היא עבור תושבי לואיזיאנה ממוצא צרפתי מה ש-1492 היתה עבור העם היהודי - שנת הגירוש. אז, לפני 250 שנה בדיוק, העבירו האנגלים ששלטו בחבל נובה סקוטיה (היום קנדה) את כל התושבים הצרפתים מהאזור למולדתם באירופה. מה הקשר ללואיזיאנה שבדרום ארצות-הברית של היום?

הסיבה לגירוש ההמוני של 15 אלף צרפתים היתה העוינות המתמשכת והמלחמות הרצופות בין הצרפתים לאנגלים, אם כי בסופו של דבר התאחדו המתיישבים משני הלאומים בלואיזיאנה תחת דגל אחד - דגל הפסים והכוכבים. אבל לפני כן, לקראת סוף

המאה ה-18, נחתו כ-2,500 מהמגורשים על אדמת לואיזאניה והצטרפו אל צאצאי הצרפתים שגרו במקום - הקריאולים.

האופי הצרפתי של המושבה לא שרד זמן רב אחרי שהנשיא האמריקני תומס ג'פרסון קנה, תמורת 15 מליון דולר, את המושבה הצרפתית מהקיסר נפוליאון, שנזקק לממון כדי להמשיך את מלחמותיו באירופה. הקריאולים ועמיתיהם ה"קייג'נים", הכינוי של פליטי קנדה, כלל לא ששו לקראת אדוניהם האמריקנים החדשים.

מחוסר ברירה הם הפכו בסופו של דבר לכוכב נוסף בדגל האמריקני, אך עד היום נאבקים ותיקי הקייג'נים באזור על תרבותם הצרפתית ועל חלום גן העדן שממנו גורשו.

אלון עתיק

המסע אל חבל הקייג'נים מתחיל בעיר לפאייט (Lafayette). קשה להגיד עליה שהיא עיר יפה, אך יש בה לא מעט אטרקציות הראויות לביקור. חובבי בתי קברות עתיקים ישמחו לבקר בבית הקברות העתיק שבו שוכב כמעט 300 שנה ז'אן מוטון, מייסדה של העיר.  

ליד הקתדרלה המרשימה סנט ג'ון ניצב עץ אלון עתיק, שגילו נאמד ב-500 שנה, ממש מהימים שבהם קולומבוס דרך על אדמת אמריקה. ללמוד על ההיסטוריה של העיר אפשר במוזיאון המקומי, אבל נחמד לא פחות לבקר בקמפוס הירוק של אוניברסיטת

דרום מערב לואיזיאנה, שם שוכנת לה בשלווה בצה לדוגמה, עם עולם חי מגוון של צבים ועופות מים, ועל פי השמועות גם תנינים.

אתר שראוי לפקוד אותו הוא הכפר הקייג'ני המשוחזר ורמיליונוויל (Vermilionville). על שפת נחל משוחזרים הבתים המקוריים של משפחות החלוצים, בעוד בעלי מקצוע בבגדי התקופה שמחים להסביר את טיב המלאכות שבהם עסקו אבותיהם - החל מבניית סירות מגזעי עצים וכלה באריגה ובלימוד צרפתית בליווי אקורדיון. כמי שהיה בעבר בנובה סקוטיה, יורשה לי להכריע: המיקום החלופי עדיף, לפחות מבחינת מזג האוויר.  

ואי אפשר בלי האוכל הקייג'ני, שהמוניטין שלו חורגים מגבולות דרום ארה"ב. הבסיס המקומי שלו הוא חלקים שונים של בשר החזיר. מסעדה שאסור להחמיץ בתחום הזה היא פריז'אנס (Prejeans), בה זוללים בליווי מוסיקה קייג'נית וריקודי זוגות.

המשורר הלאומי האמריקני הנרי וודסוורט לונגפלו שמע פעם מחבר ללימודים באוניברסיטה את סיפור אהבתם של זוג צרפתים ממגורשי קנדה, שהתארסו ערב הגירוש הבריטי ונאלצו להיפרד. הבחור נישא לאשה אחרת ורק שנים לאחר מכן התאחד הזוג האוהב, בצילו של עץ אלון עבות השוכן על שפת הנהר. הפואמה "אבנג'ליין" של לונגפלו הפכה להיות סמלם של נאהבים מאוכזבים בכל העולם המערבי.  

בעיירה סנט מרטינוויל (St. Martinville), שהוקמה ב-1714 כמוצב צבאי צרפתי, מתפרנסים לא רע ממעריצי אותה פואמה, שנוהרים לעץ האלון שהיה זירת האהבה הגדולה. מדי פעם מתכנסים בסופי שבוע מוסיקאים מקומיים למופעי שירה ונגינה בצל העץ

הישיש. גם בית האחוזה של המאהב הצרפתי של העלמה, מצפון לעיירה, זוכה לעולי רגל לא מעטים.

ליד האלון נמצא אתר זיכרון לזכר הטרגדיה הקייג'נית ובשכנותו מוזיאון המספר את קורותיהם של השחורים בלואיזיאנה. לא רחוק משם, ליד הקתדרלה הקתולית היפה, שוכן בית עתיק בו ממוקם מוזיאון קטן בשם "פריז הקטנה". המתיישבים הצרפתים באזור הקימו מעין העתק של עיר המוצא שלהם, או כך לפחות הרגישו. מכל מקום, תוכלו לראות כאן תלבושות מפוארות שהיו מוצגות לראווה כל שנה בחגיגות המרדי- גרא, שנחגגו באדיקות ובעליזות רבה במחוז כולו.

אוויר מתוק

בהמשך הדרך מסנט מרטינוויל מגיעים אל העיירה ניו-איבריה (New Iberia), שבה אחוזת "Shadows on the teche" משנת 1834. נכדו של בעל האחוזה שיפץ אותה בשנות ה-20 של המאה שעברה ונהג לארח בה כוכבי קולנוע וסלבריטאים. הבמאי איליה קאזאן תיאר את בית האחוזה הזה כיפה ביותר שראה אי פעם בדרום ארה"ב. ניתן לבקר במקום תמורת תשלום.

בהמשך הדרך במחוז הקייג'ני, על כביש 90, תגיעו לעיירה פרנקלין, באזור מטעי קני הסוכר. באביב, לעת קציר הקנים והפיכתם לסוכר - נודף כל האזור מריח מתקתק ומשכר.  

בהמשך כביש 90, לפני עיר הג'ז ניו אורלינס, תביא אתכם פנייה לכביש 45 לשמורת הטבע שנושאת את שמו של הפיראט הצרפתי

שהפך לאגדה - שודד הים ז'אן לאפייט (Jean Lafitte). הוא ואוצרו החבוי הפכו למשאת נפש של כל ילידי המקום.

לאפייט ואחיו שדדו בשיטתיות כל ספינה ספרדית עמוסת אוצרות שנקלעה לדרכם. התירוץ שלו היה שהמושל הספרדי גרם למותה של אשתו הצעירה. עם רכישתה של לואיזיאניה על ידי האמריקנים התיישב האיש בניו אורלינס והפך לאיש עסקים מהוגן, עד שהסתכסך עם המושל שהכריז פרס על ראשו. לאפייט הציע סכום גדול פי שלושה עבור ראשו של המושל והקים כפר שודדים פרטי, שמנה כ-1,000 תושבים.  

בשעת המצור שניהל הגנרל האמריקני אנדרו ג'קסון על הכוחות האנגלים ששלטו אז בניו אורלינס, ב-1815, נחלץ אותו פיראט עם צי של כתריסר ספינות שודדים ועזר לאמריקנים.  

סופו של הפיראט נותר לוט בערפל ואגדות על האוצר העצום שאותו החביא בבצות לואיזיאנה מהלכות קסם על התושבים והמבקרים בה עד היום. מומלץ לצאת לסיורים בבצות בסירות מרחפות המונעות בפרופלר ענקי וליהנות מנוף בעלי החיים ובעלי הכנף, שלא לדבר על מפגשים כמעט אינטימיים עם אליגטורים מנומנמים. 

• חוצה אמריקה: לכל הפרקים הקודמים בסדרה