סימני חיים בארץ המתים

בית גוברין זוכה ליוקרה מסוימת ואף לחיבה מצד מטיילים לא מעטים, במיוחד חובבי מערות, מה שרק מחדד את השממה התיירותית שמאפיינת את האזור המרתק שמדרום לאתר. הסמיכות לקו התפר עושה מן הסתם את שלה, לצד העובדה שמדובר בשטח אש צבאי, אבל מי שנקלע לחבל הארץ המקסים הזה פעם אחת לא יכול שלא לחזור על עקבותיו.

אז מה המסלול שלנו בדיוק? מיער המלאכים דרך לכיש ועד חורבת כישור.

עם רכב פרטי: אטרקציות בין העצים

החלק הראשון של המסלול מתאים לרכב פרטי. מגיעים תחילה ליער המלאכים (מכביש 35, קרית גת-חברון, פנייה שמאלה אחרי שדה משה). זהו יער שנטעו יוצאי מחנה הריכוז בוכנוולד, שהיו במעברת שחריה. שמו של היער המקסים, המשתרע על שטח של 7,000 דונם, ניתן לו בזכות התורמים - יהודי לוס אנג'לס.

נכנסים לכביש הגישה המרכזי ביער, שעובר דרך עמק של עצי חרוב. פונים ימינה בדרך עפר קטנה אל סוף מגרש המשחקים ('חניון עמק חרובים') ומגיעים לכבשן סיד גדול ומרשים. ביער בולטים גם דמויות חרקים מצופי פסיפס, שביל תבלינים ומקווה עתיק עם שבע מדרגות, שיש בהן אפילו הפרדה בין עולים ליורדים, טמאים וטהורים.

ליד המקווה מבנה שהיה ככל הנראה בית תפילה, שכן פניו פונות מזרחה לעבר ירושלים. המבנה מתוארך לשנת 165 לספירה, תקופת המשנה והתלמוד. הנוף מהחורבה מרשים לכיוון תל מראשה, תל גודד, חרבת צורה ובריכות המים של שקף ואמציה.

חוזרים לכביש 35 וממשיכים לכיוון מושב לכיש. אתם עם ילדים? מומלץ לעצור בפארק השעשועים של סיירי לכיש, ממש לפני הפנייה למושב עצמו. האטרקציות אורבות בין האקליפטוסים: אופניים, בלוני קפיצה, טרקטורונים חשמליים. הפארק פתוח בשבתות מ-9:30 עד 16:00. כניסה לילד 48 שקל, בחורף מבוגרים חינם. טל' 6818818 - 08.

בדרך למושב לכיש תתפעלו מהשלכת הנפלאה של הגפנים, בגווני אדום מדהימים, ואילו חובבי הקקטוסים יכולים לבקר בגן הנאה של דבורל'ה.

בהמשך כביש 3415 פונים לפי השילוט

למערות חזן וליער אמציה. הכיוון הכללי הוא מגדל התצפית של היערן ביער אמציה. תחילה נפגוש את הסכר על נחל אדוריים, שמגיע מאזור חברון וכעת הוא מלא עד גדותיו. אפילו להקות ברווזים שוחים בעמק המוצף - מראות שלא מכאן.

עם הג'יפ: לפתוח מפות

כאן, ביער, נגמרת הדרך הסלולה. ההמשך בדרך עפר. ג'יפאים לא ימצמצו, בעלי מכוניות נמוכות יפנו חרטום לכיוון הבית.

זה הזמן לשלוף את מפת סימון שבילים 'דרום השפלה ושולי הר חברון' (מס' 12). הסימון במפה בצבע שחור ולחלק מהדרכים יש שמות צבאיים. זאת גם תחילתו של שטח אש, כך שהכניסה מותרת רק בימי שישי ושבת. חלק מהדרך ניתן בהחלט לעשות עם רכבים פרטיים - אבל לא בעונת הגשמים.

על מיעוט המטיילים כאן ניתן ללמוד מכך שביום סיור שלם, בחברת דורית סדובסקי, מדריכת קק"ל באזור, פגשנו רק שני ג'יפים, צבאיים. הטבע נפלא, השקט מדהים, השיממון מתסכל.

הקטע של נחל אדוריים שלידו עובר המסלול הוא קניון צר ומדהים, שהיה למעשה תעלת הטייה שנחצבה ככל הנראה לפני כ-2,000 שנה. על גבעה ממול נמצאת חרבת חבס בית אמיר, שיש בה אוסף מערות פעמון שניתן לסייר בהן.

עולם קבורה מסתורי

ממשיכים על 'ציר בטינה', מגיעים לצומת שבילים ופונים ל'ציר מיתלה'. הכיוון הוא דרום-מערב, לחורבת כישור (נ.צ 198.097). כל האזור הוא נקרופוליס - עיר מתים ענקית. מסביב לתל עשרות אחוזות קבר משפחתיות, שמרביתן לא נחפרו ולא תועדו, למעט על ידי שודדי קברים. קשה לתאר את ההרגשה ההרפתקנית של כניסה לעולם מסתורי של חללי קבורה שיש בהם עצמות אדם.

בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד

היה כאן יישוב יהודי, מסבירה דורית סדובסקי. אחוזות הקבר הקיפו אותו בצורת פרסה. הסימון של מערות הקבורה הוא באמצעות אבן גדולה, שמתחתיה פיר המוביל אל המערה. ההרפתקה מיועדת לחובבי זחילה וצריך להצטייד בפנסים חזקים.

הקבורה באחוזה משפחתית באה כדי למנוע את הבדידות, החושך והלא נודע. לפיכך גם היו מניחים חפצים שונים בקבר, כמו מנורות שמן, מטבעות, קערות בשמים - כל אותם חפצים ששודדי קברים נוהים אחריהם. בקבורה היהודית היו ממקמים את הגופה על המשטח המיועד לה, מניחים לוח אבן כדי למנוע ריח קשה, ולאחר שנה היו נכנסים ומעבירים את העצמות למאספה. מכאן הביטוי "נאסף אל אבותיו". בתקופת בית שני, באזור יהודה היו קוברים כל גופה בכוך משלה, או בארון (סרקופג), ולאחר שנה היו מעבירים את העצמות לארון מאבן - גלוסקמה.

מערות הקבורה בחורבת כישור שונות זו מזו: במספר הכוכים, בצורת המבנה הפנימי, בעיטורים (דקל, אוצורות הנדסיות).

גן חיות מצויר

אפשר לבלות כאן ימים, אבל ראינו את השמיים מתקדרים ופנינו להמשך המסלול. חזרנו לכיוון צפון, אל מעבר לכביש 3415 (אחרי תל חזן ונחל לכיש) ועצרנו במערת הקפלה (נ.צ 1431.1053). ברקע הנופים המדהימים של הרי חברון, שצללי עננים משחקים עליהם ועל הכפרים המפוזרים על הרכסים.

החורבה עליה אנו ניצבים ידועה גם כחרבת סלומה, על שמה של מיילדת ישו שלפי המסורת הנוצרית לא האמינה כשנאמר לה שהיא הולכת ליילד בתולה. האל, גורסת המסורת, ייבש את ידה ורק תפילות רחמים מרובות הביאו להחלמתה ולכך שאכן זכתה לסייע לישו לצאת אל העולם. בהמשך זכתה להיות קדושה נוצרית וגם מוסלמית.

מדובר במערה רחבת ידיים, שהיתה בתחילה מערת קבורה יהודית והפכה לקפלה נוצרית (מהמאה ה-5 ועד ה-9). על הקירות צלבים וכתובות ביוונית ובערבית.

השיא בקטע זה של המסלול היא בית לויה (LOYA). כאן חוזרים אל מעל לאדמה ועוזבים את המנוחים למנוחתם. מדובר בעיר המוזכרת בספר יהושע בשם לבאת, עיר גבול בין שבט שמעון לשבט יהודה 8 ק"מ מזרחית לתל לכיש. גם כאן התגלו מערות קבורה עם כתובות וציורים, וכן קולומבריום, גת יפה שסביבה שרידי פסיפס לבן, בית בד ענק ומרשים, וגולת הכותרת - הפסיפס המושלם, המדהים, עוצר הנשימה, בכנסייה העתיקה.

הכנסייה הוקמה כנראה בשנת 500 לספירה וננטשה כעבור כמה מאות שנים, אבל כיום, בעזרת מטאטא לפינוי החול ששומר

על הפסיפס, תגלו אוצר של עיטורים, דמויות וציורים. בכניסה: אוסף של דמויות חיות שנראות ממש בתנועה - נמרה שנדמה שהיא מזנקת ליד מגלן שניצב בכיפוף רגליים. בחלק המרכזי: אוסף דמויות אנשים, עיטורים ודוגמאות גיאומטריות.

אם יורד גשם, מה טוב, כי הוא מנקה את הפסיפס. אפשר לחפש ולמצוא זאב, דגים, דייג, סירה בים שרוח נושף במפרשה, שתי ציפורים הלוגמות מים מתוך גביע. בצד שמאל, במה שהיה מקום מגדל הפעמונים, נותרה כתובת ביוונית: "האל ישמור את צאתך ובואך" - מובאה מתרגום השבעים לפסוק בתהילים. אחרי הגשם הופיעו שתי קשתות מעל בית לויה, רגע כמעט מיסטי.

ולא לשכוח כמובן לכסות את הפסיפס בחול עם עזיבתכם!

בדרך הביתה, אצל משפחת צורן במושב נחושה, תוכלו לטעום ולקנות מיץ ענבים טבעי ואורגני מענבי מוסקט אדום ולבן, במחיר 20 שקל לבקבוק של 750 מ"ל. ואם תמשיכו עד למושב תירוש אפשר להתבשם מעראק תאנים או ענבים אצל משפחת בוסקילה. מחיר בקבוק: 25 שקל. הם גם מוכרים זיתים מצוינים (טל' 8581698 - 08). 

• לתיאום סיורים מודרכים במסלולים המתוארים: דורית סדובסקי, טל'  5202019 - 050; קו ליער של קק"ל, טל' 350 - 550 - 800 - 1.