איך הגיע מתיו ברונפמן לבנק דיסקונט
עכשיו תורו. אחרי שאביו עשה מיליארדים ואחיו הפסיד מיליארדים, גם מתיו ברונפמן הצליח לעלות למגרש של הגדולים. נער התפנוקים האמריקני, אב לשישה ונשוי בשלישית, נחשב לחנון של המשפחה. הפעם הוא דחף את כל השבט אל עיסקת הענק של רכישת בנק דיסקונט. הכל התחיל ברעיון של שולם פישר, ידידו החרדי מבני-ברק, בעל בית חרושת לנרות בבאר-שבע
הרגע שבו מתיו ברונפמן נגאל מן הצל המעיק של אביו האגדי ואחיו הנוצץ היה באותה פגישה מכרעת לפני כמה חודשים, במשרדים המהודרים של אבא אדגר על פארק אבניו. מתיו יצא מהמשרד לשדרה היפה ביותר בניו-יורק, שיש בה שררה והידור, והבין שהפרק החשוב ביותר בחייו מתחיל עתה. בפעם הראשונה, אחרי שנים בשולי עולם העסקים, דשדוש בליגה הנמוכה, נרות ופרפיומים, הפטריארך ברונפמן הציב את בנו בפרונט, היכן שמשחקים הגדולים. היכן שמתגלגלים המיליארדים, בזירה האימתנית של הבנקים, כשכרישי תאגידים מתרוצצים סביב.
מתיו ברונפמן, גבוה, נאה, לבוש מצוין, פנה לאיש שעמד לידו ברחוב, חיבק אותו ואמר לו: "דיס איז מיי ביג צ'אנס".
זו היתה תמונה משונה: יורש אימפריית ברונפמן, בן עשירים מרופד, מוצר אמריקני מלוטש של המעמד העליון, מתחבק עם חרדי מבני-ברק, גלותי בחזותו, לא מגוהץ, בקושי מדבר אנגלית, שפסגת הרזומה העסקי שלו היא מפעל נרות בבאר-שבע. אבל שולם פישר אחראי לכך שמתיו ברונפמן הוא הבעלים של הבנק השלישי בגודלו בישראל. הוא הגה את הרעיון, הצית את מתיו, דחף אותו להשיג את השרביט של המשפחה ולאחוז בו בחוזקה.
"כן", אומר אדגר ברונפמן, "אני והמשפחה עומדים מאחורי העסקה הזו. אנחנו מימנו אותה, אבל מתיו הוא המוביל". זו הפעם הראשונה שברונפמן, שליט האימפריה, מדבר על עסקת דיסקונט. את השיחה עם "המוסף לשבת" ניהל במצב רוח מתמוגג, אחרי כמה ימי סקי. "השלג נפלא", הוא אומר, "ואני מרוצה. אני צופה שהבנק בהנהגת מתיו יהיה מזהיר. אני מציע לכם: אל תמעיטו בערכו של הבן שלי".
שליט האימפריה נשמע שאנן ובוטח מאספן המושלגת, אבל בפעם האחרונה שהקיסר החליט להעביר את הכתר לאחד מבניו, זה כמעט נגמר באסון. האימפריה כמעט קרסה והשבט הפסיד כשבעים אחוזים מהונו. זה היה האח הגדול יותר של מתיו, אדגר ג'וניור. גם הוא גבוה ונאה, בעל מבט מקסים ואישיות כובשת. הוא הימר על הנכס הבטוח ביותר של המשפחה, ובמהלך חד היפנה את הספינה לעבר תעשיית ההבלים ההוליוודית.
בפעם האחרונה שנתת לילד את המפתחות, זה כמעט נגמר בקטסטרופה. מדוע אתה חושב שעם מתיו ובנק דיסקונט זה יהיה אחרת?
"אני לא דואג. הבנים שלי עשו טעויות. כולם עושים טעויות. גם אני עשיתי".
גם כשהמשגים כרוכים בהפסדים עצומים?
"זה בסדר גמור שהפסדנו. זה קורה. לא איבדתי אמון באדגר אחרי מה שקרה. הבנים שלי מאוד מוצלחים ואגרסיביים בעסקים. אני בוטח בשניהם. האמינו לי", אומר ברונפמן בן ה-76, המחלק את זמנו בין משרדו בניו-יורק לחוות הסוסים שלו בווירג'יניה, משועשע וזחוח, "נשאר לנו עוד הרבה".
בלי עבודה שחורה
אם היו מציעים לברונפמנים לפני חמש שנים לקנות בנק בישראל, זה היה מעלה חיוך על פניהם. הם היו במקום אחר, בצמרת הדירוג של פורב'ס, בעמודים הראשונים של היומונים הכלכליים, בלב הזירה העסקית האמריקנית, אחד השבטים המיוחסים ביותר של יהודי ארה"ב. הם ניהלו את אימפריית "סיגראם", של משקאות חריפים, כימיקלים ומשקאות קלים.
ב-1995 השתלט אדגר ג'וניור, עם פנטזיות להפוך את הכסף לבוהק יותר בהוליווד, על אולפני "יוניברסל", מקווה לחלוש על תעשיית הסרטים והמוסיקה. אבל התוכנית הגרנדיוזית השתבשה. ההימור נכשל. הוא הלך רחוק מדי. בשנת 2000 הוא מיזג את האימפריה עם התאגיד הצרפתי "ויוונדי", והעסקה הסתיימה בהתרסקות המניות. כמעט בן לילה נפרדו הברונפמנים מכמה מיליארדים. "אני לא אירשם בהיסטוריה כברונפמן היחיד שהשליך את הונה של המשפחה", אמר אדגר ג'וניור.
הפרשה טילטלה קשות את המשפחה, שידעה רק הצלחות. במידה מסויימת נראה היה כי מתגשמת נבואתו השחורה של הסבא סמואל, שבנה את עושרו בתקופת היובש בארה"ב. "הפחד הכי גדול שלי", אמר פעם הסבא, "הוא מבני הדור השלישי שלנו". הוא חשש מהפזיזות של נכדיו ומעריסת השמנת שבתוכה גדלו. "הם לא הפשילו את השרוולים", אמר הסבא.
איש עסקים ישראלי, המכיר היטב את מתיו ברונפמן, אמר השבוע: "אל תצפו שהוא יתעסק בשוטף האפרורי. אין סיכוי שמתיו יעביר לילות לבנים עם ריקי בכר (יו"ר ועד העובדים) גם אם ישביתו לו את הבנק. הברונפמנים הם לא אנשים של עבודה שחורה".
בשלוחות הישראליות של מתיו – אומנם כסף קטן ליד דיסקונט, עסקי נרות ומרכולים – זה בדיוק מה שקרה. מתיו בקושי נראה בארץ, ובמשברים טיפלו קציני השטח, אנשים נעדרי הילה וזוהר. "חליפתו תמיד נשארת מגוהצת", אומר איש שהצטלב עימו בישראל, "ואת העבודה המלוכלכת עושים הנשכנים הקטנים שלו".
"אין לו סבלנות לענייני היומיום", מגדיר זאת אחד מאנשי אמונו בישראל, אבל" הוא מבין בחזון ובתשואה".
נשים, מכוניות ומאזנים
שני האחים, מתיו ואדגר ג'וניור, חיים בסרט, בשתי אחוזות באפר-איסטסייד מנהטן. לא מזמן, כשהעמידו אותן למכירה, דרש אדגר על הארמון שלו 40 מיליון דולר. מתיו הסתפק ב-27 מיליון עבור הנכס, הכולל גם ספרייה בת שתי קומות, מרחצאות ספא, גן מרהיב על הגג. הם לא מצאו קונים ולא היו מוכנים להתפשר על המחיר, אז השאירו את הנכסים בבעלותם.
שניהם גברים של נשים זוהרות, מכוניות פאר, סקי, חופשות אקזוטיות, סעודות ערב של צדקה ויהלומים, אירועים חברתיים של אצולת ניו-יורק. לאביהם יש באטלר צמוד במשרד, שף המכין ארוחות גורמה בצהריים, נהג וסוללת עובדים המספקת את רצונותיו ללא דיחוי.
הגברים בשבט אינם מסתפקים באשה אחת לכל החיים: האב אדגר התחתן כמה פעמים. גם אדגר ג'וניור החליף נשים, ומתיו התחתן לפני שבועיים באי אנגווי - לה שבקאריביים. בחתונה קטנה ואינטימית הוא נשא את אשתו השלישית, מול שקיעה אדמדמה וקסומה.
הברונפמנים חיים במרומי הקצפת הניו-יורקית, משיקים לאילי הון, למיוחסים כמותם. אשתו השנייה של מתיו, זו שממנה התגרש לא מזמן, היא אשת חברה הכובשת לעיתים את טורי הרכילות בעמוד 6 ב"ניו-יורק פוסט". למבוכת הברונפמנים, נקשר שמה של ליסה בלסברג, האקסית, בשמו של ביל קלינטון. גם היא בת למשפחה אמידה ביותר מקנדה, בעלת רקורד בייעוץ פוליטי ובהפקות טלוויזיה.
במעגל החברים של אדגר ג'וניור גם אנשים מענקי הוליווד וכוכבים נודעים כמייקל דאגלס. מגיל צעיר הוא נמשך להוליווד. הוא כתב שירים לזמרת סלין דיון הרבה לפני שניהל את עסקי המשפחה, והסתופף בחברת ידוענים מהשואו ביזנס. דאגלס סיפר פעם שהחברות הקרובה עם אדגר ג'וניור צמחה על הרקע המשותף: אבא שתלטן ומצליחן, המאפיל על כל מה שאי-פעם יוכל בנו לעשות. "קשה מאוד להיחלץ מהצל של אבות מצליחים", אמר דאגלס.
רוברט טיש, בנו של לארי טיש הגדול, שהיה הבעלים של רשת CBS , יהודי מיוחס מהליגה של ברונפמן וחבר של אדגר ג'וניור, אמר פעם: "זה יכול לשתק אותך, אבל אני בחרתי את אבי כמודל חיקוי. אדגר עשה אותו דבר". משך שנים ניהל אדגר ג'וניור את חייו הרחק מזרועותיה הלופתות של המשפחה, כשחיפש את דרכו כמפיק שולי ומחבר של שירים סוכרתיים. זה היה המרד שלו בשבט האימתני.
מתיו מעולם לא מרד. החנון של המשפחה, תמיד בחליפות שמרניות, הלך בנתיבים ששירטטו לו הוריו: קולג'ים יוקרתיים, לימודים בתלם המרכזי, חיים נטולי אבק כוכבים, דיפלומה יוקרתית במינהל עסקים בהרווארד. מתיו נחשב למעמיק ויסודי מאחיו, משכיל וחמוש בבסיס התיאורטי של העולם העסקי. "מאזנים הוא יודע לקרוא מצויין", אומר איש עסקים ישראלי.
זו נקודת התורפה של שני האחים: הם חובבי רכישות ומיזוגים, אבל משתעממים מניהול העסקים שקנו. בעיקר אדגר ג'וניור, ששיחק בכסף הגדול. גם מתיו, שהשתכשך בבריכת הילדים, זנח את הצעצועים שלו אחרי הקנייה. כך למשל מפעל הנרות שלו באטלנטה. המפעל המשיך לייצר אף שהסב לו הפסדים של מיליונים. שולם פישר, איש הנרות החרדי, היה רק חצי יום באטלנטה והבין שחבל על הכסף. "תסגור אותו", אמר למתיו, ולימד אותו גם איך סוגרים מפעל.
לתרום, לא להשקיע
בגיל 45, כשהרקורד העסקי אמור להיות תפוח ומרשים, כשאחיו הגדול קנה את חטיבת המוסיקה של "וורנר" בחמישה מיליארד דולר, מתיו ישב במגדל בשדירה השלישית במנהטן, במשרד של קרן השקעות לא גדולה במיוחד, כאחד המנהלים שם. גז טבעי, צינורות, נדל"ן - שום דבר סקסי, ומתיו גם לא הבוס, רק נציג המשפחה המושקעת בקרן, " ACI קפיטל".
כך זה עובד במשפחת ברונפמן: לכל אחד משבעת הילדים יש "קצת" כסף משלו, עשרות מיליוני דולרים לכל אחד, והמשפחה מחזיקה בכסף הגדול – הטראסט, שהוא ההון של המשפחה. שווי האימפריה מוערך ב-2.7 מיליארד דולר.
עד עכשיו שיחק אדגר ג'וניור בכספי הטראסט. מתיו, הנעים והסימפטי, לא הורשה להתקרב לאוצר. הפוסק האחרון, ובעל זכות זכות הווטו, הוא עדיין אדגר האב. הג'וניור היה הדרלינג הנבחר. אנשים המכירים את המשפחה אמרו לנו: "אם הברונפמנים לא היו נופלים בעסקות הוליווד, הם בחיים לא היו משקיעים בישראל, ולא היה שום סיכוי שעסקת דיסקונט היתה מתרחשת. למתיו לבטח לא היה שום סיכוי להוביל אותה".
הנפילה הגדולה עירערה את לכידות השבט, ופגעה קשות בקשרים האישיים. צ'רלס, הדוד משלוחת קנדה, לא סולח לאדגר ג'וניור על המשגים הקולוסאליים. הוא התנגד באופן נחרץ למהפכות של הג'וניור.
האחים בני הדור השני אומנם מדברים, אבל היחסים ביניהם נסדקו. והדינמיקה הזו היתה דווקא הסיכוי של מתיו להבקיע. זה היה העיתוי הנכון לשכנע את אבא לתת לו הזדמנות. הברונפמנים היו זקוקים להצלחה כלשהי, לתנופה, לתעוזה.
משך שנים נמנע ברונפמן האב מלהשקיע בישראל, כמו רבים מחבריו לקליקה של עשירי ארה"ב. לתרום הם היו תמיד מוכנים בלב רחב. ברונפמן תמך במוצהר בשמעון פרס ובאהוד ברק. הוא השקיע מיליונים בקונגרס היהודי העולמי שלו, שאותו הפך ממוסד ריק לכלי עוצמתי, המפיל אימה על מדינות. כך הכניע את הבנקים השווייצריים, ואילץ אותם להשיב את כספי היהודים שנגזלו במלחמת העולם השנייה. אדגר ברונפמן היה מוכן לפעול למען ישראל, אבל לא להשקיע בה.
כשבנימין נתניהו החליט להיפטר מבנק דיסקונט, או בלשון הגלובסית להפריט אותו, אף אחד לא עמד בתור. שר האוצר כיתת רגליים אל עשירי אמריקה, וחבריו היהודים קיבלו ממנו טלפונים, כדי שיקחו את הבנק מידי המדינה. ברונפמן לא היה ברשימה של ביבי. יש ביניהם מטעני עבר כבדים: ברונפמן לא היה מעולם ממעריצי נתניהו, וכאשר הגיע השר לניו-יורק היו תותחים אחרים שהוא השחיז עליהם את לשונו החלקלקה.
הדתי היחיד שלנו
דבר אחד ברור: העסקה לא נולדה מקשר של מיניסטר ישראלי לטייקון יהודי אמריקני. היא נולדה במוחו של חסיד כמעט אלמוני מבני-ברק. איש חסידות ערלוי, סב לנכדים, המשבץ בלשונו ניבים תורניים, נמלט מחשיפה ומאמין בעסקים הסמויים מן העין. "זה היה רעיון שלי", מתפתל שולם פישר כמי שאולץ להודות.
סיפור דיסקונט התחיל בנרות. פישר חיפש שותף ומצא את מתיו ברונפמן, בעליהם של מפעלי נרות כושלים. "זה היה שידוך", סיפר פישר. ב-2001 היה מפעל נרות בבאר-שבע ולמתיו ברונפמן מפעלי נרות באטלנטה ובמדינת ניו-יורק. למרבה ההפתעה, השותפות הלכה והתהדקה. למרות שמשפחת ברונפמן רחוקה מדת ומסורת, למרות שהאב התקשה לעכל את לובש השחורים המזוקן.
"הם היו די חשדניים. האבא והג'וניור שאלו מי היצור הזה שמסתובב כאן", נזכר פישר. מבין כולם היה מתיו "היהודי של המשפחה". בתוך השבט היו נישואי תערובת, כמו נישואיו הנוכחיים של אדגר ג'וניור.
"מתיו הוא הדתי היחיד שלנו", אומר אביו בשביעות רצון.
במחיצת פישר התחזקה אמונתו של מתיו בבורא עולם. פישר מספר בגאווה כי מאז שהכירו מתיו לא נוסע בשבת ולא עונה לטלפונים, מניח תפילין כל בוקר, אוכל מזון כשר, שולח את ילדיו לבית ספר יהודי ומתקרב לצד הרוחני של הדת. "כשהכרנו", נזכר פישר, "הוא לא ידע מצווה מהי, וראה כי טוב".
שולם פישר הפך לאיש הקרוב ביותר למתיו ברונפמן. היועץ שלו, השותף, היזם, החבר, איש הסוד, המנטור. פישר הבין שישראל היא הצ'אנס של מתיו. הוא לקח אותו ביד, והכניס אותו לזירה שתבליט אותו בחזית העסקית של השבט. אמריקה היתה תפוסה, ובישראל מתיו יכול לפרוח.
כך הוביל אותו פישר למפעל נרות בישראל, וביחד קנו עסק פושט רגל בקיבוץ בצפון. בקיץ 2002 עלה באש מפעל הנרות בבאר-שבע, וכמה חודשים אחרי כן נשרף מפעל נוסף של קבוצת ברונפמן-פישר בניו-יורק.
ההשקעה הבאה היתה ברשת הריבוע" הכחול" לשם נכנסו כשותפים מלאים. הברונפמנים בניו-יורק עיקמו את האף, ומתיו גירד כסף משלו. העסקה התבררה כמוצלחת. "אני דחפתי אותו להשקיע בישראל, זו לא בושה לומר", כך פישר בחיוך מיסתורי.
ביום ההוא, במשרד של ברונפמן בפארק אבניו, שיכנע מתיו את אבא שלו ללכת על עסקת הבנק. הוא בא מוכן, אחרי שעשה שיעורי בית, מתוגבר בסוללת מומחים וב - מנטור ירא השמיים פישר. "הוא רצה להיכנס לליגה של הגדולים", אומר חבר קרוב.
הבן הזה, שתמיד היה בשוליים, שיכנע את האב שהוא מסוגל להביא לא רק כסף, אלא גם יוקרה. "זה יהיה הבנק של ברונפמן, כמו שפעם זה היה הבנק של רקנאטי", אמרו לאיש הממולח. האב, הסולד מפטפטת, חתך תוך ארבעים דקות: הוא בפנים, ואם הוא בפנים, אז המשפחה בפנים, ואם המשפחה בפנים אז יש כסף ויש עסקה.
כל מה שקרה אחר-כך - נפתולי המו"מ ומלחמת ההתשה, המודיעין העסקי והפסיכולוג שנשכר כדי לצפות את מהלכי האוצר - הם מסוג החומרים שנשארים על רצפת חדר העריכה.
באביב 2004 התייצבו מתיו ואביו בלישכה של נתניהו. "דיברנו על הדיל", סיפר לנו ברונפמן האב השבוע. "זו היתה הפעם האחרונה שהתעסקתי בזה. מאז השארתי את מתיו לבד לסגור את העניין. ביבי ומתיו מסתדרים יפה. ביבי לא עשה לנו טובות. זו היתה עסקה נטו.
"אני מאמין במדיניות ההפרטה של ביבי. אמרתי לאנשי מפלגת העבודה, שבהם תמיד תמכתי, שהמדיניות הכלכלית שלהם נוראה, ולא הייתי קונה את הבנק עם המדיניות הכלכלית שלהם. עכשיו זו ההזדמנות של הבנק לשגשג כשיש סיכוי מול הפלשתינים. העיתוי מושלם".
העלבון
לפני שבועיים הגיע מתיו ברונפמן לישראל. הוא נשאר לבד במכרז, לאחר שהמתמודדים אחרים נשרו, והיה להוט לסגור עניין. אחרי הכל הוא השקיע במכרז 5 מיליון דולר ושנה מחייו.
הוא עלה על טיסה ובא לשבת כמה שעות עם החשב הכללי באוצר. לתדהמתו הודיע לו ירון זליכה כי לא יישב איתו, בגלל הצעת הפתיחה הנמוכה שנשלחה אליו בפקס. מתיו נרעש. "הוא נורא נעלב", אמרו אנשיו, "והיה מאוד נסער. 'ככה לא מתנהגים', אמר. הסברנו לו שככה זה בישראל".
בחצות, חצי שעה לפני הטיסה חזרה לניו-יורק, ניאות זליכה לראות את המתמודד היחיד לעשר דקות. אתה אולי הקונה היחיד, רמז החשב הצעיר, אבל אל תתבלבל, אני המוכר היחיד. הוא לחץ את ידו, ואמר מזל" טוב לחתונה שלך". בנעימות אקראית הוסיף, שלמחרת בבוקר יכנס נתניהו מסיבת עיתונאים, ויודיע על ביטול הפרטת דיסקונט.
מתיו היה מופתע. זליכה חשב שהמיליונר המחוייט ישתולל מכעס, אבל למראית עין הוא שמר על קור רוח. ספק אם לאיום של האוצר היה משקל: ברונפמן היה הקונה היחיד, וזה הטריד מאוד כמה מבני המשפחה. "אם זו עסקה כל-כך טובה, למה אנחנו היחידים במירוץ", שאל האח סם.
ברונפמן האב המשיך לתמוך בעסקה, ובסופו של דבר העלו הברונפמנים את הצעתם. מתיו עזב את ישראל, והשאיר כאן את אנשיו. את המחיר האחרון סגר בטלפון מול זליכה. 1.3 מיליארד שקל.
"כששני הצדדים לא מרוצים מהמחיר, סימן שהיתה עסקה טובה", אומר ברונפמן האב, ומציין שהעסקה מומנה מהקרן של המשפחה כולה. ל"מוסף לשבת" נודע, כי שלושה מהאחים השקיעו גם מכספם הפרטי: מתיו (11%), אדם (5.5%) והאחות הולי (5.5%), הנשואה לישראלי שנכבש בקסמה של הודו, ומתגוררת עימו לסירוגין בין הרצליה פיתוח להודו.
"המשפחה מתכוונת להמשיך להשקיע בבנק", הצהיר ברונפמן האב, והוסיף כי אין להם תוכניות לממש את הנכס האטקרטיבי המכונה "היהלום", הסניף בניו-יורק. "אילו רצינו לרכוש בנק בניו-יורק, הייתי קונה אחד. אנחנו מאמינים בישראל ובבנק, ואני מודיע שהוא יפרח".
למה פישר נעדר
באכסדרת בנק בניו-יורק התנהל בשבוע שעבר טקס מוזר להפליא. הברונפמנים החילונים השתתפו באירוע דתי מובהק, שכלליו נשמרו באדיקות: הפרדה בריקודים בין גברים לנשים, תקרובת גלאט כושר, שבע ברכות לחתן הטרי מתיו ברונפמן ולזוגתו החדשה סטייסי קיי, צעירה מלונג-איילנד שעוסקת באופנה. שולם פישר, האיש שרקם את מיזם הענק של דיסקונט, זרח מאושר.
פישר היה השושבין בעסקה, אבל הנה התעלומה: בחתונת ברונפמן עם בנק דיסקונט הוא איננו. מי שמכיר את מקומו בכוח ברונפמן, אינו מבין מדוע נפקד פישר מן העסקה. מקורביו טוענים שאין לו ההון הדרוש לעסקה כזו. פישר עצמו סירב להתייחס לעניין, אם כי נודע לנו כי הוא עדיין מעורב בהליכים של סגירת העסקה, שאמורה להיחתם בשבוע הבא.
פישר, כך זה נראה, יהיה משולב בדרכו החדשה של דיסקונט. כי זאת השיטה של מתיו: בוחר את נאמניו, ומפקיד אותם לשמור על הכסף שלו. הוא עצמו, אומרים מקורביו, לא יהיה מעורב בניהול השוטף של הבנק. "טייס אוטומטי, שתקן ולא כריזמטי", אמר איש עסקים המכיר אותו. אביו אומר כי מתיו יגביר את הפרופיל העסקי בישראל, ו"יבקר כאן בתכיפות רבה".
מתיו, המתרחק מתקשורת, יגיח לכאן למסיבת עיתונאים בשבוע הבא, ולאחריה ייעלם. סלבריטי בישראל הוא לא יהיה. אפילו עובדי הבנק לא פגשו אותו. הם גם לא יראו אותו. זה משאיר את הזירה לאנשיו, ובראשם שלמה זוהר, רואה חשבון מקושר וזהיר, האיש שלו בדיסקונט, האיש שבחתונה הוצג על-ידי פישר כ"יושב ראש הבנק".
מתיו ייאלץ לגייס גם אישיות בעלת משקל בעולם הבנקאות. ובניו-יורק נותרה עוד משוכה: הבנק המרכזי האמריקני צריך לאשר את העסקה, בשל הזרוע של דיסקונט בניו-יורק.
לפני שבועיים הופיע מתיו בכינוס הקונגרס היהודי העולמי בבריסל, שם נבחר אביו שוב לראשות הארגון. הקונגרס עבר משבר קשה, שבשיאו האשמות כבדות על אי סדרים כספיים. האב ברונפמן נחלץ למסע בעולם, כדי להגן על יוקרת הארגון.
הזקן הוכיח שהוא עדיין הבוס, אלא שהפעם היה לצידו בנו מתיו, שקיבל תפקיד פיננסי בארגון. מתיו, כך אומרים בסביבתו, יהיה היו"ר הבא של הקונגרס. כך יבנה את עצמו לא רק כאיש שקונה ומוכר, אלא כמנהיג, שמאחוריו ארגון עוצמתי.
עכשיו תורמתיו. גם בשבט ברונפמן הנוקשה אמרו לו: "עכשיו אתה האיש"". או בשפתם: "MAN THE ARE YOU NOW".
לפנייה לכתב/ת 
אדגר ברונפמן, האב
צילום: איי פי
אדגר ברונפמן ג'וניור, האח
צילום: איי פי
שלמה זוהר. "האיש שלנו בדיסקונט"
צילום: גלעד קוולרציק
מומלצים
