יש או עין נמר

כלבת חיי האהובה היתה לבנה. אמא שלה היתה פאסוטה, כלבה סאלוקית מפוארת ואצילה. כשברחמה של פאסוטה הלכה ונוצרה לבנה, לקחו אותה בעליה לטיול בנחל צאלים, ומשחנו בעין נמר הגיחה נמרה נודעת, מימי פארם המתוקשר של נמרי מדבר יהודה, והסתערה על פאסוטה. הכלבה המדהימה נמלטה על נפשה תוך שהיא מתעתעת בנמרה במהירותה ובזריזותה, כברק לבן בין הסלעים.

זמן קצר אחרי כן הומלט השגר שבו זחלה גם כלבתי החכמה, שחוץ מלכתוב ולשיר את התקווה ידעה לעשות הכל. כשהיתה בת שישה חודשים כבר לקחתי אותה למדבר יהודה, כדי שתכיר את המקום שבו אמה כמעט קיפחה את חייה יחד עם גוריה. זמן קצר מאד אחרי כן כבר אסרה רשות הטבע והגנים על כניסת חיות בית אל שמורות הטבע של מדבר יהודה, ובצדק.

כמדריכי מדבר יהודה של החברה להגנת הטבע בשנות ה-70 וה-80 של המאה ששעברה, היו סיפורי הנמרים עיקר עיסוקנו. הופעתן של הנמרות המיתולוגיות אניגמה, בבתא, חומבבה, שלומציון ועתר, ולצידן הנמרים הורדוס, אמרפל ואחרים שבוודאי יסלחו לי על השמטת שמותיהם, הכניסה לסחרחרת תזזיתית את כל המחקר, מערכת התצפיות והמעקב, הצלמים, אנשי התקשורת ושאר מתעניינים. כולם רצו לראות נמר.  

סיפורי העם הלכו ותכפו. היו שסיפרו על ילד שנלכד בראש מצוק בנחל דוד ומאחוריו נמר. היו שנשבעו שנמרים מלווים את צעדיהם בכל נחל גדול במדבר. לכמה ממדריכי בתי ספר שדה היו הזיות על נמרים, ומורות-חיילות שלא ראו עדיין נמר טורף, לפחות שפן, נחשבו לנחותות.  

הנמרים הוזנו בכלבים, בחתולים, בעזים ובחלקי בשר בלתי מזוהים אחרים, ושגשגו בנאות המדבר של ים המלח. נהגים ראו אותם מתחממים בלילות על הכביש, וגם בהרצאות או כנסי-דשא מסורתיים בקיבוצי הסביבה הפגינו החתולים הגדולים נוכחות.  

סאגת הנמרים המוטרפת הזו הסתיימה כמעט בבת אחת. בפרק זמן קצר הסתבר שהנקבות הזדקנו ומתו, נורו, או נהרגו על הכביש. מי שנותרו היו לא פוריות. אמרפל, הורדוס ושנער יצאו גם הם מהמשחק, ואלמלא דיווחים מפוזרים על נמרים בהר הנגב אפשר היה לחשוב שהפרק הזה בהיסטוריה הזואולוגית של ארץ הקודש הסתיים כמות שהחל - במיסתורין ובאי הבנה מוחלטת כיצד קרה שאוכלוסייה נכחדת של חיות מיוחדות כאלה התאוששה ופרתה ורבתה בארץ עד כדי כך שהיו כאן יותר נמרים על יחידת שטח מאשר באפריקה!

היום בקושי רואים את החיה החמקנית הזו. רק מי שמטייל במדבר יכול לזהות את גומות הרביצה של הנמרים במארב, וגם את גלליהם שנראים בכל מקום שיש בסביבתו קרקור עופות או שריקות של שפני סלע.

אם מעברם הקרוב נותר פולקלור ישראלי, הרי שמעברם הרחוק יותר נותרו זכרונות מהוהים של בדואים זקנים מאוד, שמוכנים להישבע דרך חניכיהם חסרי השיניים, שהם, במו ידיהם, הרגו נמרים בימי עלומיהם, כדי להגן על עדריהם הפזורים במדבר.

יעד נכסף בעיצוב נפלא

מעבר לסיפורים ולבדיות יש אמת של השטח, והיא זו שקבעה בנחל צאלים את עין א-נמר הבדואי, שאחרי הבאתו בבריתו של אברהם זכה לשם העברי - עין נמר. למעיין הזה אין שום אפשרות להגיע אחרת מאשר ברגל, ואחרי השקעת זמן ומאמץ לא מבוטלים באפיקו רצוף המכשולים של נחל צאלים. די בכך בעצם כדי להפוך אותו ליעד נכסף, אלא שעיצובו נפלא כל כך שהוא מיד משכיח את התלאה בדרך אליו. 

בתחתיתו של הנחל, סמוך מאוד לבסיסו של מעלה נמר בהר נמר, מוטלים בערבוביה גדולה אלפי בולדרים ענקיים, לבנים כשלג. המעבר ביניהם הוא מאבק בלתי פוסק כדי למצוא את הנתיב הנכון, ואחת השיטות לכך היא ללכת בעקבות רצי המים הנוזלים על משטחי אבן לבנים עצומים, נקווים לשוליות נאות ומיד נעטרים בצמחי המים - נבטי אשל וקנים. במעט מזל, יימצא המעיין עצמו, במחבוא נהדר של סלעי ענק.

הסלעים יוצרים היכל מוצל, שברצפתו כמה גממיות מלאות עד שפתן במים צלולים. בחיטוט סקרני, המחייב קומה שפופה וזחילה, אפשר לגלות ליד מחבוא הסלע הזה עוד מסתורים דומים לו, גם הם מגירים את מימיהם במפלונים זעירים אל שקעים בקרקעית הסלע הלבן. גם מהם אפשר להציץ אל העולם בחוץ, שבחללו מרחפים העורבים ביום והסנוניות בין הערביים. ואולי אולי יבוא גם נמר אל המעיין הנקרא על שם אחד מאבותיו.

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים 'דרום מדבר יהודה' (מס' 11). אל עין נמר אפשר להגיע בשבילי ההליכה המסומנים בשטח ובמפה מפתחו של נחל צאלים - דרך עין ענבה, תחתית מעלה ענבה וגיא בהק, או מגיא סלעים במעלה האפיק. עד לפתח נחל צאלים אפשר להגיע בכל כלי רכב.

דרכים אחרות להגיע למעיין: דרך הר נמר, או ממפל צאלים (דרך הגב של בריכת נעמה במורד הנחל, ואז באים אל המעיין מגבו).