שברולט טרייל-בלייזר - כוח הסיוע

מאז הוצג ב-2001, הפך שברולט טרייל-בלייזר למסייע בעת צרה עבור ג'נרל מוטורס. כאשר הפסיקה איסוזו לייצר מכוניות בארה"ב, היה זה הוא שמילא את אולמות התצוגה תחת השם "אסנדר". כאשר נזקקה סאאב נואשות לשיפור המאזן, הפך לסאאב 9-7X. וכאשר נותר היבואן הישראלי, UMI, ללא איסוזו לשטח, מגיע הטרייל כדי להחליף את הטרופר והרודיאו. האם הוא מסוגל לעשות את העבודה?

נראה גדול

מבט אחד בטרייל-בלייזר מסביר כי למרות שהוא מציע חמישה מושבים בלבד, הוא רחוק מלהיות קומפקטי. יש לו אמנם אח מוארך עוד יותר (ה-EXT), אך גם הגרסה הרגילה גדולה בכל ממד (כולל בסיס גלגלים) מטויוטה לנד-קרוזר ארוך. חוץ מזה, הוא נראה חסון, בעל נוכחות מרשימה, בעיקר בצבע שחור וחלונות כהים.

צריך יותר נוכחות מזה? (תצלומים: מתן גרפינקל)

ואם היה למישהו ספק באשר למצואו, זה נעלם בכניסה לתא הנוסעים. הטרייל כה אמריקני, עד שהופתענו לגלות מנוף בלם "יד", ולא דוושת בלם "רגל". זה מתחיל בפלסטיק, שמציג שיפור ניכר לעומת המקובל בארה"ב, אך רחוק מהמקובל באירופה ואפילו יפן. מה יש ביריעות האפרורות בעלות המרקם הגס שהאמריקנים כה-אוהבים? אנחנו באמת לא יודעים.

בכל מקרה, ברור לנו שהנהג הטיפוסי בטרייל-בלייזר חייב להיות גדול, קצר רואי וחסר תחושה. אחרת, אין שום סיבה לצייד את סביבת הנהג במתגי ומנופי ענק. האמת, לא מפריע לנו. זה בעיקר משעשע, ומאד לא אירופי. וכן, אנחנו יכולים להבין שיש נהגים המעדיפים את הנגישות על-פני האסתטיקה.

אנחנו קצת פחות סלחניים לגבי המיקום המבלבל לעיתים. למשל ההחלטה להרכיב את תפעול המגבים, איתות, תאורה גבוהה ובקרת שיוט (חסרת חיווי בולט) על מנוף אחד משמאל. כך גם שליטה במגב אחורי לצד ההגה, ובכלל, ריבוי המתגים עליו - אין ספור מהם לטובת כמעט כל דבר שעשוי לפעול. כולל מחשב הדרך עם שני מתגים מיותרים. כאילו העושר הממותג הזה אמור ללמד על אבזור שופע במיוחד...

יש חשמל, ויש DVD. יש גם אבזור יוצא דופן

יחידת הכוח שמונחת לאורך החרטום בוגדת לכאורה בערכים אמריקנים. ששת הצילינדרים שלה הם בטור ולא בתצורת V. במקום שסתומים עיליים מיושנים, יש כאן 24 שסתומים עם תזמון משתנה ו-275 כ"ס ב-6,000 סל"ד. שיא המומנט, 38 קג"מ, מושג ב-3,800 סל"ד גבוהים ביחס לאמריקה, אך חלק גדול מהכוח זמין כבר בסל"ד נמוך.

אלא שאחרי התנעה נראה כי השינוי אינו גדול. המצערת בעלת מהלך ארוך מדי, התיבה האוטומטית עצלה, מגיבה באיטיות יחסית ומציעה ארבעה יחסי העברה ארוכים באופן מוגזם. ראשון עד 80 קמ"ש, שני עד 140... סידור שכזה פוגע באופן טבעי ומיידי בנמרצות. וזה גם אומר שכדי להשיג את המיטב, צריך להתעקש ולשמור את המנוע הגדול בתחומי פעולה גבוהים, שפחות חביבים עליו.

חלונות אחוריים מושחרים - למי שרוצה להרגיש מאבטח

לא רק כדי לנסות ולהשיג נתונים מרביים לא רלוונטיים, כמו תשע שניות מ-0 ל-100 קמ"ש ו-192 קמ"ש מרביים. גם כדי להתנהל בזריזות סתם כך. ובכל מקרה, הזהרו שלא להגיע ל-6,000 סל"ד, שכן מנתק ההצתה מאד לא יאהב זאת. ועוד לא דיברנו על השאון הרבה שמייצרת היחידה הזו בסל"ד גבוה. מצד שני, הוא עושה רושם טוב בהרבה מיחידות אמריקניות מיושנות, וגם אם אינו חלק ומזמין כשישה צילינדרים בטור של ב.מ.וו, הוא בפירוש מציג שיפור ניכר.

ומתנהג

כצפוי מרכב גדול וכבד כל-כך (2,100 ק"ג), הטרייל מרגיש כבד ומגושם בעיר, אך גם בכביש הבינעירוני. לתחושה מגושמת זו תורם גם הגה עם יחס ארוך במיוחד (3.8 סיבובים מנעילה לנעילה), המפצה על זאת רק בכושר תמרון טוב ביחס לבסיס גלגלים ענק של 287 ס"מ. ההגה, שברגעים הראשונים הרגיש קליל מדי, התגלה כטוב בהחלט.

בנוסף, למרות המשקל הגבוה, מצליחה מערכת המתלים הבסיסית של הטרייל לטפל בהעברות משקל גדולות ללא כל בעיה. הגוף רוכן פחות מהצפוי, ריסון התנודות טוב מהצפוי, אין כמעט רגישות לרוחות צד וניתן לנהוג ללא כל חשש גם על פני כבישים בעייתיים.

לכך יש להוסיף את מערכת ה"אוטוטראק", שתפקידה להעביר בעת אובדן משיכה כוח לגלגלים הקדמיים. מעין "כוח לפי דרישה". על הכבישים הרטובים שאפיינו את המבחן הוכיחה המערכת היטב כמה היא מסוגלת לעזור,

אם כי פעולתה לא תמיד עקבית וחלקה. קשה לדעת עד כמה חי ובועט יהיה הסרן האחורי, לפני שהכוח יעבור לחרטום. והחלקות לא מתוכננות הן הדבר האחרון שאתם רוצים עם רכב ששוקל מעל שני טון, ללא נוסעים. אם חושבים על כך, מערכת בקרת יציבות יכולה הייתה לעזור כאן.

ובשטח? עם מרווח גחון של 17 ס"מ בלבד, הטרייל אינו יכול להיות יורד שטח אמיתי, אלא בעיקר רכב שיתאים לנסיעה בשבילים מהודקים וחולות כבושים, עם גיחה קלה פה ושם לאתגרים נוחים. סביר להניח שניתן לשפר את מרווח הגחון הזעיר בעזרת צמיגים עם דופן גבוהה יותר או התערבות אחרת במערך המתלים, אך ברור כי אלה יפגעו מיידית ביכולתו הטובה של הטרייל בכביש. תאמינו לנו - פרופיל הרוכש הממוצע צריך את יכולת הכביש הרבה יותר מזו של השטח הקשה.

סיכום מחמיא

מה לעשות. אנחנו באמת מתקשים להתלהב בדרך כלל מהתוצרת המוטורית של ארה"ב שמגיעה אלינו. רק על דגמים מעטים אנחנו ממליצים כרכישה כדאית - כמו הטרייל-בלייזר. נכון, הוא עדיין מיושן-משהו מבחינה רעיונית וביצועית, הוא מגושם לעיתים יתר על המידה, אבל זה גם סוד הקסם שלו.

העניין הוא, שבזה לא מסתיים הקסם. כי הטרייל-בלייזר פשוט מציע חבילת אבזור מפנקת אדירה. כזו שאם תרצו בה בדגמים מתחרים, תיאלצו לשלם הרבה מעבר ל-270,000 שקל. צודק מי שיזכיר את מנוע הבנזין הזללן, אך עובדה זו רק מחדדת את קהל היעד. כי עבור מי שנוהג מעט, לא נאלץ להתמודד עם שטח קשה ואינו נזקק לשבעה מושבים, מדובר בעסקה כדאית ומפתה.