מי חיסל את רפיק חרירי?

הוא היה תמיד אאוטסיידר. בלבנון שניסתה להתאושש משנות המלחמה, היה רפיק אל-חרירי, המיליארדר הסוני המגונדר בעל השפם המטופח שעשה את הונו בסעודיה והפך לראש ממשלה - דמות חריגה. תומכיו הודו שסייע רבות להתאוששות הכלכלית בצפון, בעיקר באזור ביירות. מתנגדיו טענו שחלק ניכר מכספי ההתאוששות זרמו לכיסו הפרטי. אחת הדמויות הססגוניות ביותר בלבנון ובמזרח התיכון מצאה את מותה היום (ב') בהתנקשות בביירות. האם המסלול לכך היה צפוי?

הכדור החל להתגלגל לפני מספר חודשים. התפטרותו של חרירי, בן 60, מראשות ממשלת לבנון בשלהי 2004 סיימה כעשור של כהונה פוליטית (מאז 1992, עם הפסקות), במהלכה הסתכסך עם לא מעט גורמים בלבנון. ההתפטרות עצמה היתה נעוצה בהארכת כהונתו של נשיא-הבובה הסורי ,אמיל לחוד - אולם המוקד היה העימות שניהל חרירי בשנים האחרונות מול הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון.

חרירי ראה את המשך השליטה הכלכלית הסורית בלבנון, בגיבוי כוחות הצבא, כאבן ריחיים על צוואר המדינה הקטנה. הוא אף נקט בצעד התאבדותי והביע תמיכה מפורשת בהחלטה 1559 של האו"ם, שקראה לנסיגה סורית מלבנון וסיום הכיבוש שהחל בשנות ה-70', אז נכנסה "האחות הגדולה" כדי "לסייע" לפתור את מלחמת האזרחים. התפקיד הסורי הסתיים, טען חרירי, בעיקר בעקבות נסיגת צה"ל בתחילת 2000 מרצועת הביטחון. שר החוץ הלבנוני, אגב, פירסם באותה שעה ממש הודעת גינוי רשמית ל"התערבות האו"ם בענייניה הפנימיים של לבנון". חרירי ראה ורתח.

הסורים, מטבע הדברים, ראו בו אויב אידיאולוגי מר - תפנית משמעותית בהתחשב בכך שבתחילת שנות ה-90' נחשב למינוי רצוי, שאף זכה לברכתו של אסד האב. אבל אחיזת הברזל של אסד - האב והבן - בסיר הבשר הלבנוני, המפרנס רבבות סורים, שהיתה חלק מתפיסת עולם שבה כונו סוריה ולבנון "המדינות האחיות" בתקשורת הדמשקאית - ובעיקר הנסיגה הישראלית מלבנון - הביאו לשינוי בעמדות שני הצדדים.

סוריה הבינה בשנה האחרונה שעליה לרופף את אחיזתה, לפחות למראית עין. מספר פעמים בוצעה הסגת כוחות, בעיקר מהאזורים העירוניים, כדי לייצר מראית עין של שליטה רופפת. למעשה, דמשק ניהלה וממשיכה לנהל את הממשל הלבנוני, באמצעות נאמנה הכנוע, הנשיא לחוד. אבל חרירי, מסתבר, הפך לקוץ בצדה.

זה לא שחרירי היה שה תמים, רחוק מכך. חברת הקבלנות האימתנית שבבעלותו, "סולידאר", עשתה מיליונים מפרויקטים של שיקום ובנייה ברחבי

 ביירות. הוא החזיק בתחנות שידור ואמצעי תקשורת, שני מטוסי סילון פרטיים וכן וילה מפוארת בשכונת פקרא שליד ביירות. צי של עשרות שומרי ראש ליוו אותו ברחבי העולם - והוא אהב מאוד לטייל. זה לא מקרה שפוליטיקאים לבנונים, כמו סלים אל-חוס, טענו ש"קנה" את הבחירות - מספר פעמים. 

תפיסותיו הקפיטליסטיות של חרירי עוררו כלפיו ביקורת נוספת. לטענת רבים בלבנון, מדיניותו של חרירי הרחיבה את הפער בין עשירים לעניים ויצרה חברה מעוותת. בין היתר נטען כלפיו שמיזמי ענק, כמו זה לטלפוניה סלולרית, קרסו בשל תיכנון כושל וגרמו להפסדי ענק למדינה.

האם העימות בין חרירי לסורים הגיע לנקודה שבה החליטו בדמשק לעשות מעשה? אולי דווקא חיבתו למערב (ובעיקר לצרפת) של ראש הממשלה לשעבר עוררה עליו את זעמו של ארגון אל-קאעידה? האם התפטרותו מראשות הממשלה לפני מספר חודשים הפכה אותו לאזרח - וחרצה את גורלו? בלבנון ובעולם כולו ינסו בתקופה הקרובה לחבר את התצריף שסביב ההתנקשות בחרירי. היא לא תהיה האחרונה בלבנון.