טומי, איך אתה מצביע?

לפיד ופורז יודעים שהם במלכודת. כל כך במלכודת, שהם אפילו מודים בחצי פה שהם לא יוכלו להצביע נגד התקציב, לגרור את המדינה לבחירות, ולסכן באופן ממשי את ביצוע הנסיגה מעזה. בשיחה עם ynet ביום שני בכנסת, הבהיר פורז כי שינוי מוכנה לשנות את עמדתה. "יש על מה לדבר איתנו", אמר שר הפנים לשעבר, וקיווה שמישהו בלשכת ראש הממשלה יבין את הרמז וירים טלפון.

לא בכדי הסכים פורז לדבר על מוכנותה של שינוי לפתוח במשא ומתן עם אנשי שרון על חזרה לקואליציה, ולא בכדי הוא הסכים לומר, בין השורות, ששינוי תוכל לבלוע את 290 מיליון השקלים שהועברו ליהדות התורה. בשינוי יודעים היטב שלא תהיה להם ברירה, אלא למנוע את נפילתה של הממשלה. לכן, הם החליטו לפתוח בהדברות עם אנשיו של ראש הממשלה באמצעות התקשורת. אם כבר לרדת מהעץ, אז לפחות לקבל על זה משהו.

מצד שני, יכול להיות שיש משהו במה שאומרים אנשי שינוי, שטוענים כי שרון צריך להכניס אותם לממשלה. ובעצם, למה שהוא לא ייעשה את זה? על המפלגה שלו הוא מצפצף באופן קבוע, כך שגם אם הליכודניקים יצעקו חמס, אין סיבה שלא לצרף את שינוי. אם ענייני המדינה באמת קודמים אצל ראש הממשלה, הרי שהוא ימצא את הדרך להתגבר על המכשול הפוליטי. היציבות ותוכנית ההתנתקות קודמות לכל, ואין סיבה שאנשי שינוי יישארו בלי תמורה תמורת התמיכה שלהם. הרי הם לא אנשי מפלגת העבודה, שהיו מוכנים להציל את שרון פעם אחר פעם מתוך האופוזיציה.

אלא שלפי שעה, בסביבת שרון אומרים כי אין מה לדבר על חזרתה של שינוי לממשלה. "אי אפשר לעשות עכשיו מהפכה בממשלה, לקחת ולחלק את התיקים מחדש", אומר אחד מיועציו של ראש הממשלה. "על הרחבת הממשלה אפשר לדבר אולי אחרי ההתנתקות. כרגע, אין מצב".

יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, התראיין השבוע לניו יורק טיימס, וסיפק כותרות. "לכל מלחמה יש סוף", אמר אבו מאזן, ובישראל התרגשו. הנה, אמרו כאן, עוד סימן לכך שהאיש הוא לא ערפאת בחליפה. הוא רציני, רוצה להפסיק את האלימות, ובאמת רוצה להתקדם.

אולי. אבל בישראל יש גם מי שראה בראיון האופטימי של אבו מאזן סימן למבוי סתום עתידי בלתי נמנע. בין שאר הדברים, ציין יו"ר הרשות כי הפלסטינים יראו במדינה פלסטינית בגבולות זמניים, כמו זו שמתכננת להם מפת הדרכים בשלב השני שלה, "מלכודת". אבו מאזן מבקש לעקוף את זה: כדאי, הוא מציע בראיון, לפתוח ערוץ הידברות אחורי ומקביל למפת הדרכים, כדי לדון בנושאי הסדר הקבע.

נייר עמדה מעניין שהכינו השבוע אנשי "מכון ראות למדיניות" בראשות גידי גרינשטיין, יועצו לשעבר של אהוד ברק, קובע כי ההתבטאויות של אבו מאזן על הצורך במשא ומתן על הסכם הקבע הן מתכון בטוח למשבר ביחסים בין הרשות לישראל.

וכך קובעים אנשי מכון ראות: "מדברי אבו-מאזן עולה כי לישראל ולפלסטינים גישות מנוגדות ביחס לכינון מדינה פלסטינית בגבולות זמניים (מפג"ז) בשלב

השני של מפת הדרכים. ישראל רוצה לקיים מו"מ על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים ללא דיון על סוגיות מצב הקבע ובראשן סוגיית גבולות הקבע, הפליטים וירושלים; הפלסטינים אומרים כי הסכם על מדינה פלסטינית בגבולות זמניים לא יתאפשר ללא ערובות ביחס למצב הקבע (קווי ה- 4/6/67, זכות השיבה או פיצויים לפליטים וכיו"ב). לפיכך, צפוי מבוי סתום במו"מ אודות כינון מפג"ז בשלב השני של מפת הדרכים. הצעת אבו-מאזן לכונן ערוץ אחורי לדיון בסוגיות הסכם הקבע מערערת את מבנה מפת הדרכים. משתמע ממנה שיבה למבנה תהליך אוסלו קרי, כינון מדינה פלסטינית לאחר הסכם הקבע. יתר על-כן, נראה שלישראל ולפלסטינים אין הסכמה עקרונית ביחס לעקרונות הסדר הקבע (קווי 4/6/67, זכות השיבה, ריבונות בירושלים וכיו"ב). לכאורה, עמדותיו של אבו-מאזן עלולות להוביל למבוי סתום במו"מ על מפג"ז בשלב השני של מפת הדרכים ולמבוי סתום במו"מ על הסכם הקבע".

"אבו מאזן משחק משחק כפול", אומר גרינשטיין. "מצד אחד הוא מקבל את מפת הדרכים, אבל מצד שני הוא דוחה את רעיון שתי המדינות. בנועם שפתיים, אבו מאזן הולך להוביל את התהליך למבוי סתום".

גרינשטיין טוען כי הפיתרון למצב הבעייתי שעלול להיווצר הוא המשך מדיניותה החד צדדית של ישראל. "יהיה מבוי סתום, אלא אם ישראל תעשה משהו כדי לעצב מחדש את הזירה המדינית", הוא מסביר. "אנחנו מדברים על הצהרה חד צדדית מצד ישראל לפיה היא מכירה במדינה הפלסטינית. אחרי ההכרזה, יהיה פירוס של כל הנושאים, ודיון בהם בנפרד. קוראים לזה פיצול ודילול, כי מפצלים את הנושאים. אחרי הקמת המדינה הפלסטינית, ההגיון של גישת החבילה לא הגיונית. הרבה יותר הגיוני שישראל תחתום על הרבה הסכמים נפרדים בינה ובין הפלסטינים, שהם יהיו סוג של פרקים בהסדר הקבע".

כדאי לשים לב...

...הבוקר הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על החלטתו להגיש כתב אישום נגד בנו שאל ראש הממשלה, עמרי שרון. משמעותו של כתב אישום הוא משפט, ומשמעותו של משפט הוא הסרת החסינות של הח"כ הצעיר למשפחת שרון. מי שאחראים על הסרת החסינות של עמרי שרון הם חברי ועדת הכנסת. ואלה שמות האנשים שחסינותו של שרון הבן בידיהם: רוני בראון, יולי אדלשטיין, דניאל בנלולו, ענבל גבריאלי, מיכאל גורולובסקי, זהבה גלאון, צבי הנדל, רשף חן, אחמד טיבי, שאול יהלום, דני יתום, איתן כבל, יצחק כהן, גדעון סער, אברהם פורז, מאיר פרוש, יאיר פרץ, עמיר פרץ, מיכאל רצון, עמרי שרון. ממלאי המקום בוועדה הם אהוד יתום ואורית נוקד. מעניין יהיה לראות מי מבין האישים הללו ישתפן, מי ייעלם ומי יחליט לסגור חשבון עם הבן של הבוס הגדול. ללא ספק, הדיונים בוועדה צפויים להיות מרתקים. אלא אם עמרי שרון יחליט לוותר על חסינותו. גם זה יכול לקרות.

...למה שקורה במפלגת העבודה. יו"ר הסיעה, ח"כ איתן כבל, שהיה מהבולטים בעבודה שדרשו לקיים בחירות מקדימות לתפקיד היושב ראש, מוביל עכשיו מהלך לדחיית המועד. כלומר, במקום 28 ביוני, כפי שנקבע, מציע כבל במכתב שישגר לכל העולם, לדחות את הפריימריס לחודש דצמבר. זה לא הזמן, אומר כבל. אנחנו נהיה באמצע ההתנתקות, וזה הדבר הכי חשוב.

את המהלך מוביל יו"ר סיעת העבודה בעצה אחת עם חברו הטוב חיים רמון, שאומנם משדר רצון להתמודד, אבל לא ממש רוצה שההתמודדות הזאת תהיה ביוני. התחושה בעבודה היא כי כבל מתפרץ לדלת פתוחה, שכן אף אחד מהמועמדים לא באמת רוצה לקיים את הבחירות במועדן. בסביבתו של וילנאי אומרים כי הם מתנגדים למהלך, אותו הם מכנים קומבינה. "אין שום סיבה להוביל לדחייה הזאת. זה נובע מאינטרסים אישיים של אנשים בתוך המפלגה. סיפור ההתנתקות הוא תירוץ".