שגריר לעזאזל
במשך 12 שבועות שטפה "השגריר" את מוחות הצופים, וחיזקה מוסכמה מקובלת: ההסברה חשובה יותר מהמדיניות
אין הרבה דוגמאות חותכות כמו סדרת המציאות "השגריר", אשר
ממחישות את מה שידוע ונלמד באקדמיה: הטלוויזיה וכמוה אמצעי התקשורת הגדולים מעצבים קונספציות בחברה ומבצרים את הקונסנזוס הפוליטי.
במשך 12 שבועות שטפה "השגריר" את מוחות הצופים, וחיזקה מוסכמה מקובלת בחברה: ההסברה חשובה יותר מאשר המדיניות. ראשית, השגריר נועד להיות מסביר. כל הצרות והמצוקות של מדינת ישראל נגרמות לא בשל מדיניות שגויה אלא מחמת הסברה בלתי מספקת ובלתי יעילה. רק מסבירים מעולים מסוגלים לחלץ את המדינה ממצוקות מדיניות. כמה פעמים שמענו קלישאות בנוסח "רק הסברה יעילה תציל אותנו", ותביא מזור לדימויה הירוד של ישראל בעולם?
הקונספציה מרופדת היטב בשלל מוסכמות, ששירתו אותנו לאורך שנים כדי ללכד את החברה הישראלית. באקלים של "כל העולם נגדנו" ואנטישמיות בכל פינה, רק מסבירים יפי-תואר וחדי-לשון יכולים להכריע את צרינו ואת חורשי רעתנו. קונספציה זאת הייתה יעילה משום שהיא נשענת על תפיסה מקוטבת של המציאות – "אנחנו והם" - וגם מפשטת את המציאות הארגונית והפוליטית לתהליך סטרילי ומתוסרט היטב באולפן טלוויזיה. שלושה מומחים, נציגי הממסד הביטחוני והממסד התקשורתי, מסוגלים לברור מסביר רב-תושייה, ללא התחשבות בנסיבות ארגוניות או בלחצים פוליטיים.
אלא שהקונספציה הפשטנית משרתת להפליא את קובעי המדיניות לדורותיהם, מכל הקשת הפוליטית, שכן היא מאתרת פעם אחר פעם שעיר לעזאזל, נוח לכל מחדל וכישלון במדיניות, ממש כמו מזג האוויר. במקום לפשפש ולבקר את המנהיגים ואת מעשי ידיהם, מסתערים על המסבירים.
על כן הקונספציה הזאת גם חוסכת ומצמצמת את הביקורת הציבורית על קברניטי המדינה. התפיסה כי "ההסברה תעשה הכל" משתלבת גם בתרבות הש.ג, של הטלת האשמה על הדרג הזוטר ומתן פטור מאחריות למקבלי ההחלטות. כל מי שמתגייס ומפיץ את עיקרי הקונספציה רק מסב את תשומת הלב של הציבור מהעיקר, מסייע לשלטון ועשוי לקבל ממנו תגמול נאות (למשל הארכת הזיכיון בערוץ 2).
אלא שלעיתים מהתלת המציאות במה שאמורה להיות תוכנית מציאות בטלוויזיה. הכתרת "השגריר" נערכה ביום שבו הממשלה החליטה ברוב גדול על ההתנתקות - החלטה שמן הסתם לא קשה להסבירה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
