שד שקוראים לו חיזבאללה
מאז חודשו היחסים בין ישראל לצמרת הפלסטינית החדשה, צריך להודות שחיזבאללה משמש מסווה נוח לשני הצדדים. עד שישראל תבנה חזון אמיתי למדינה פלסטינית, יהיה נוח לפלסטינים ולישראל לומר שמישהו רע במיוחד, שקוראים לו חיזבאללה, הוא האחראי לכל
מעורבותו של חיזבאללה בפיגוע בתל-אביב אינה מפתיעה איש במערכת הבטחון. מזה זמן רב שהארגון הלבנוני הוא הגורם הפעיל ביותר המנסה לשמר את הטרור בשטחים. קייס עובייד נכנס, במובן הזה, לתוך הוואקום שיצרו מבצע "חומת מגן", השליטה הישראלית בשטח, התקדמות בנייתה של גדר ההפרדה והשתכללות שיטות הלחימה של צה"ל והשב"כ.
הארגונים הפלסטינים רוסקו, ואפילו לחמאס אין היום מבנה הירארכי של ממש. ההתארגנויות הן מקומיות, ואינן נובעות (אם נבעו אי פעם, ועל זה יימשך כנראה הוויכוח בין גורמי מודיעין שונים) מיד מכוונת מלמעלה. הכוח המניע אותן הוא כסף.
לדברי קצינים בכירים, אי אפשר לעצור את הכסף הזה. הוא מוכנס לשטחים במסווה של פעילות כלכלית לגיטימית או כספי צדקה, שבשנים האחרונות מסייעים לשמור חלק גדול מהאוכלוסיה הפלסטינית מעל לסף הרעב. במצב הייאוש השורר בשטחים, לא קשה למצוא מי שהכסף הזה מדבר אליו. כל השאר הוא תיאום וארגון ברמה המקומית, שאם השב"כ אינו מצליח לאתר אותה נותרת רק החסימה הפיסית של הצבא או הגדר.
חיזבאללה איננו פועל, כמובן, לבדו. ליבוי הטרור נגד ישראל משמר את מעמדו של הארגון ככוח כלל-ערבי ש"יודע איך להילחם עם הישראלים". אבל מאחורי הכסף עומדת איראן, שיש לה אינטרס מובהק נגד רגיעה. במובן הזה, גם כיבוש של דרום לבנון או פעולה אחרת נגד חיזבאללה לא ישנו את המצב. לכסף ומוטיבציה אין מקום פיסי, שאם נשתלט עליו אפשר יהיה לעצור אותם.
מאז חודשו היחסים בין ישראל לצמרת הפלסטינית החדשה, חיזבאללה משמש גם, צריך להודות, מסווה נוח לשני הצדדים. ראש הממשלה שרון עלה לשלטון, בין השאר, בכוח האמירה ש"אין מו"מ תחת אש". אבל מכיוון שאין דבר כזה, והמו"מ עם הפלסטינים לא התנהל ולא יתנהל ללא כיבוש מצד אחד וטרור מצד שני, נוח היום לשני הצדדים לתלות בחיזבאללה את האשם במקרה של פיגוע.
הכוונה איננה לומר שמישהו משקר, אלא ששימת הדגש על מקור הכסף משרתת את האינטרס המשותף להמשיך ולדבר, למרות הרטוריקה של שתי ההנהגות כלפי העמים שלהן. השאלה הגדולה תמשיך להיות אם אבו מאזן מסוגל לעשות מה שסירב ערפאת לעשות, כלומר להתחיל בבניית מדינה שבדרך: להשליט, כפי שהבטיח לא פעם, שלטון אחד ונשק אחד.
כדי שזה יקרה, צריכה ישראל לשתף פעולה לא בהקלות מקומיות (שאותן, כמובן, מפתה לבטל עם כל פיגוע) אלא בבניית חזון אמיתי למדינה, מהסוג שמציע הנשיא בוש. עד אז, נוח לשלטון הפלסטיני לספוק כפיים ולהגיד שהוא איננו מסוגל, לישראל נוח להמשיך במצב הקיים - ולכולם נוח לומר שמישהו רע במיוחד, סוג של שד שקוראים לו חיזבאללה, הוא האחראי לכל.
לפנייה לכתב/ת 
