יער חדרה: מרבדי פריחה באדמת המוות

"אלף נשיקות לך אהובתי, אלף נשיקה ונשיקה", כתב אבשלום פיינברג לאהובתו רבקה אהרונסון. פיינברג, רומנטיקן יפה תואר, נורה למוות בגיל 28 על ידי הטורקים בעת שביצע שליחות למען ארגון ני"לי במדבר סיני. מקום קבורתו נודע רק אחרי שנים רבות והרבה לפני כן הקימו לזכרו מצבה בפרברי חדרה, מזרחית לכביש הישן. המצבה לבנת הכיפה, שמנציחה את הצבר הראשון של חדרה, צריכה עכשיו לעבור דירה, כדי לפנות מקום לאספלט ולעשן מכוניות.

אבל לא רק הזזת הציון ההיסטורי בכמה קילומטרים מטרידה בסיפור הזה.

 לאחרונה אושרו תוכניות לתשתית כבישים חדשה, שתחבר בין הכבישים הראשיים באזור, 2,4 ו-6, ותחצה את יער חדרה. יואב לביא, יו"ר סניף החברה להגנת הטבע בחדרה, חושש מאד לגורלם של אלפי ציפורים, חיות, צמחים ועצים שהיער הוא כר המחיה שלהם. מה לעשות, הבצות של חדרה לא זכו להכרה ולכבוד כמו הבצות של אגם החולה, למרות שסיפורן זהה כמעט לחלוטין. יער חדרה, שניטע ב-1897, הוא יער האקליפטוסים הראשון בארץ ולמעשה מסמל את מאבקם של המתיישבים היהודים בקדחת ובייבוש הבצות.

החלוצים הראשונים שהגיעו ליישב את חדרה הלכו אחרי יהושע חנקין בעיניים עצומות. הוא רכש את הקרקעות מהאפנדי הערבי סלים חורי, והביא את קבוצת החלוצים הראשונה לראות את המקום. האגדה מספרת שחורי שאל את חנקין בערבית "למה אתה מביא את היהודים לאדמת המוות?". החלוצים ביקשו תרגום וחנקין סיפר שחורי חולק שבחים למקום המופלא. כך הגיעו אל החאן בחדרה ארבעה שומרים-חלוצים ובעקבותיהם המשפחות. מבנה החאן הפך לבית, חדר אוכל, בית ספר, מרפאה ובית מרקחת.

איך יער נולד?

ב-1891 התיישבו בחדרה 500 תושבים ובנו בתים סביב החאן. כמעט

 מחציתם מתו מהקדחת. הם היו משוכנעים שהמוות נגרם כתוצאה מהריח הרע שעולה מהבצות. רק לאחר שהובהר הקשר שבין יתוש האנופלס והקדחת, הם ניסו לפתור את הבעיה על ידי ייבוש השטחים הממאירים. 

חנקין גייס את הברון רוטשילד למשימת ייבוש 1,600 דונם של בצה. בין 1897 ל-1905 ניטעו 750 אלף עצי אקליפטוס בתוך הבצות. יער חדרה נקלט והכה שורש, אבל הבצה המשיכה לרחוש ובכל חורף הוצפו השטחים מחדש, עד שהפעילו את שיטת הניקוז בעזרת תעלות. 

הטבע לא ממהר להיכנע והמים ממשיכים עד היום להיקוות באגמים קטנים יותר באזור היער, שמהווה כיום חלק מפארק השרון. מטיילים שמגיעים ליער חדרה יכולים לטבול את רגליהם במים הקרירים והצלולים של מקווי מים גדולים, חלקם עמוקים וחלקם רדודים ומכוסים בעשב גבוה. מסביבם מרחבים ירוקים מרופדים במרבדים של פרחי העונה. שטיחים צהובים משתלבים בלבנים וביניהם אודם הכלנית, שבקרוב תפנה את הבמה לנוריות ועדעד כחול, שמוסיף עוד גוון לשלל הצבעים. הרקפות מצאו פתרון יצירתי ובמקום לפרוח מתחת לסלע הן מסתתרות מתחת לאלת המסטיק.

עצי חרוב, אלונים, זיתים ושיחים מטפסים מכסים את כל שטח הפארק העצום, ריחו המתקתק של הרותם נישא באוויר, באופק צומחות דיונות של חול ועל השבילים רואים סימנים של לטאות ומכרסמים שחגגו בלילה ומצאו מסתור באור יום.

בשנות ה-20 של המאה שעברה הוקמה בלב היער חווה חקלאית, ניטעו

 פרדסים, נבנו בורות מים ובריכה גדולה להשקייה, ושרידיהם של כל אלה מצויים עד היום בין האקליפטוסים. שטחים גדולים עדיין משמשים לחקלאות ופרדסים של תפוזים ואשכוליות עמוסי פרי מוסיפים לארומה את ריח ההדרים.

מקווי המים הגדולים שוקקים חיים, קרקור צפרדעים ותנועה תזזיתית של ראשנים, אגמיות, ברווזים וציפורים שמקננות בסבך. פארק השרון משתרע על פני שטח רחב ידיים שמאפשר להתבודד בו באין מפריע. צמיג ישן שחובר לעץ חרוב ומשמש ככיסא נדנדה מרמז שלא מעט אימצו לעצמם את המקום לתפוס בו שלווה בחיק הטבע. יש במקום גם חניון מסודר של קק"ל עם ספסלים ושולחנות בצל עצי האקליפטוס.

החברה להגנת הטבע מקיימת סיור ללא תשלום (11:00). היציאה מתחנת הדלק דור, 3 ק"מ דרומית לכיכר המשטרה בחדרה, על כביש 4.

העיר הירוקה

סיור ביער חדרה מהווה את השלב הראשון של היכרות עם ההיסטוריה של המושבה. כדי להשלים את התמונה ההיסטורית כדאי לבקר במבנה העתיק של החאן, שהפך למוזיאון לתולדות היישוב.

בתקופת המנדט עשו בו הבריטים שימוש כתחנת משטרה לרוכבי הסוסים. שנים לאחר מכן הוא הוזנח ובחצרו נבנה "בית הכנסת הגדול". רק בשנת 1979 חזר המבנה למרכז העניינים והוכרז כמבנה היסטורי לשימור. עבודות השיפוץ כללו הסרת תוספות מאוחרות ושחזור המבנה המקורי.

בחצר הפנימית העמידו שרידים מבית בד ותצוגה של כלים חקלאיים ששימשו את החלוצים הראשונים. 11 חדרים נותרו מהמבנה המקורי, כאשר התצוגה מתחלקת ל"כל ההתחלות" (1896-1890) ועוברת ל"עוד אבנך ונבנית" (תחילת המאה ה-20).

ברחוב הגיבורים, שהיה הרחוב הראשי של חדרה בשנות הקמתה, עדיין עומדים בתים היסטוריים בעלי חשיבות. הבית בו גדל אבשלום פיינברג, בנם הבכור של ישראל ופאניה לבית בלקינד, נחשב לבית אמידים מפואר עם עבודות עץ מסוגננות, חלונות קמורים וגג רעפים. מסביבו גינה מטופחת. חלק קטן מחומת הכורכר המקורית שהקיפה את החצר נותר עד היום.

בית פשוט יותר במראהו ברחוב הגיבורים הוא בית משפחת קוטלר. רוב בתי האיכרים היו בנויים בסגנון שכלל שני חדרים מגורים, תקרה עשויה מלוחות עץ דקים ומעליה רעפים אדומים שיובאו ממארסיי. 

בגן המייסדים, סמוך לרחוב הבנים, הקצו המתיישבים הראשונים 100 דונם לשטח ציבורי בלב המושבה, שהיה המשתלה של עצי האקליפטוס. שיחזור היסטורי שנעשה בשטח הגן מציג דגמים מחקלאות העבר בצורת פרדס, חולות, בצה ואנדרטאות לזכר המייסדים והנופלים, בעיצוב האמן דני קרוון. בקצה הגן נותרה הבאר המקורית ששימשה את המושבה ומעליה שוחזרה מערכת שאיבה ישנה.

בחלק הצפון-מערבי של אדמות חדרה נמצאת חוות חפציבה שהוקמה על ידי "אגודת נטעים". זו היתה יוזמה של אנשי העלייה הראשונה במטרה להכשיר את הקרקע לקראת בואם של המתיישבים. הם פילסו דרכים, הניחו קווי מים, נטעו פרדסים ובנו מושבות. האגודה הפסיקה לפעול במלחמת העולם הראשונה אבל הותירה אחריה את שרידי החווה: חצר גדולה, בית המשאבות ורחוב הפועלים.

בדרך העפר שנכנסת אל החווה עומדים שני מבנים שהוקמו ב-1907, האחד נועד למחסנים ואורוות סוסים ובשני פעלו המשרדים וחדר האוכל של הפועלים. מבנה מיוחד משמר את בית המשאבות ובו נמצאים שני מתקנים ששאבו את המים מנחל חדרה והשקו את השדות והפרדסים בחווה. כדי להפעיל את המשאבות השתמשו במנוע קיטור שהיה אטרקציה באותן שנים בעוצמתו ובגודלו. חברת חשמל שיפצה את המבנה ומציגה בו את המשאבות ומנוע הקיטור לקהל.

ביקורים נערכים בתיאום מראש באמצעות מרכז המבקרים אורות רבין, טל' 5677777 - 03.

לחם ושעשועים

להתרעננות ומילוי מצברים אחרי הסיור אפשר לעצור בתחנת דלק סונול בכביש 4 דרומית לחדרה, במסעדה האיטלקית "גרניטה", שבה תקבלו אווירה טוסקנית כפרית ומושקעת, עם שף שלמד את מלאכתו בלונדון ואיטליה ואופה פיצות בתנור אבן איטלקי לעיני הסועדים. אפשר לשבת על מרפסת קטנה שצופה אל שדות החיטה של עמק חפר וליהנות מבריזה קלה. טל' 6222222 - 04

משפחות שמטיילות באזור עם ילדים יכולות לסיים את הסיור בלונה פארק העצום שחק אותה בעמק חפר. טל' 6323421 - 04.