קרן הכרמל: אליהו א', אליהו ב'

סמוך לעץ אלון גדול, הניצב לצד כביש "גב הכרמל" מאליקים לדלית אל-כרמל, מוטלות בדרך כלל ערימות של זבל. שם גם מתחיל שביל מסומן בשחור. השביל יורד בין גדרות אבן אל גיאיון קטן ואחרי כקילומטר מטפס אל גבעה שעליה פזורים שרידי יישוב קדום, מהתקופה הרומית-ביזנטית.

שמו של היישוב לא ידוע. על המפות, בעברית, הוא מופיע כ"חורבת כרך", שם הלקוח מהמקור הערבי, ח'רבת אלכַּרַך שפירושו "משטחי פריחה צבעוניים", ויש בו כדי ללמדנו על אופי המקום בימות החורף. השם הזה עומד גם מאחורי השטות הלירית המושמעת מדי פעם ברדיו, "מה יפו פרחים בחורף על הקרק (במשקל קרח, תרח, זרח) דם הכלנית וכתם הכרכום". המשוררת רחל, שידעה ערבית כמו שאני יודע יפנית, היתה זמן קצר בקבוצת כנרת, בשולי תל בית ירח, הוא תל אלכרך בערבית. אוזנה האשכנזית שמעה שם שונה במקצת, שהולחן באהבה ומשודר כאמור עד היום.

החורבה במעלהו של נחל רקפת בכרמל משופעת בשרידי מבנים, בבורות ובבריכות שחציבותיהן פעורות בחורש שכיסה את היישוב אחרי נטישתו, כנראה אי שם במאה ה-7, עם כניסת הערבים לארץ. בטורי הסלעים האפורים בשולי אלכרך משחירים לועות רבועים של מערות קבורה חצובות המעוטרות בגילופים.

סגור מטעמים של מנוחה

שביל מסומן בצבע אדום מתפתל מהחורבה על הסלעים, ואחר כך נמסך בכביש הצר במבואו של מנזר קרן הכרמל, הוא אל-מח'רקה. עיקר קסמו של המנזר אינו אלא במיקומו הנפלא כנקודת תצפית על כל צפונה של הארץ – מחופי הים התיכון באזור חדרה ועד הר החרמון, ומסלעיו הלבנים של ראש הנקרה ועד לצפונו של השומרון.

המראה שמסוגל לגרום גם לאדישים להיאנח בחמדה על כי זכו ביופי, נפרש ממרפסת גגו של המנזר, אבל אם הוא סגור מטעמים של מנוחה, חגא וכיו"ב, כי אז סמוך לגדרו החיצונית אפשר לעמוד ולהיאנח אותן אנחות ומאותן סיבות.

המנזר שייך למסדר הלטיני של ה"כרמליתים", שהוקם בארץ בימי הצלבנים, לפני יותר מ-750 שנה. נזיריו, מקדשי הכרמל ומקדשי דמותו של אליהו הנביא, בחרו להקים כאן, בקצה הרכס, על "קרן הכרמל", את המנזר שהוקדש לסיפור מלחמתו של אליהו הנביא בכוהני הבעל, כמסופר בספר הספרים. המנזר נבנה כבר בימי הביניים, אלא שאחרי גירוש הצלבנים מהארץ עמד המקום שומם עד סוף המאה ה-19, ורק אז הוקם מחדש במתכונתו היום.

כיוון שבתשבי עסקינן, שהרי ה"הר הירוק תמיד" הוא ההר של אליהו הנביא, מן הראוי שעוד נדבר בו נכבדות, שכן אין הוא מסתפק בהבאת מתנות בפסח כאילו הוא סבא'לה נחמד שעוזר לעניים, מעין סנטה קלאוס של יהודים יראי שמיים, אלא הוא רב פעלים ועזוז, ולא בכדי זכה לעלות לשמיים ברכב אש ופרשים, לפי מיטב החזיונות האפוקליפטיים.

עוד לפני תחפושתו הרכה לסבא'לה עוזר לחלשים, בהיותו עסוק אך ורק בלחימה עיקשת על עקרונותיו האידיאולוגיים, ובעיקר נגד מלכי ישראל שסירבו לקבלו לשירותם, גילה אליהו קווי אופי קשים משהו. בסיפור מן התנ"ך (מלכים א' י"ח) התחרה הנביא מן הגלעד בכוהני הבעל – אל השמיים הכנעני הבכיר – על היכולת לחולל פלא ולהמטיר גשם. שעל כן, בשנת הבצורת הקשה שהתרגשה אז, באו אלה ואמרו שהם יכולים להתפלל לבעל ולהביא גשם, ואילו אליהו, נציג מפלגת הזעם האלוהי, אמר שרק אלוהים מדבר עברית יכול לעשות כן.

הקימו לפיכך המתחרים מזבחות וקיימו את טקסיהם. סופו של המפגן שאליהו ניצח. אש אלוהית ירדה מן השמיים והציתה את עצי העולה על מזבחו של אליהו, על אף שהוא יצק עליהם מים, כאילו כדי להגביר את עליבותם של מתחריו. רצה לומר, שהיושב במרומים קיבל את הקריאה בעברית, בעגת הגלעד, ולא את זו בעגה של חוף הגליל. הגשם שניתך מיד אחרי הטקס היה שייך באופן בלעדי לאליהו ולאלוהים. כמנצח נדיב ואציל נפש הוריד התשבי את ארבע מאות כוהני הבעל אל נחל קישון, למרגלות הכרמל, ו...שחט את כולם עד האחרון שבהם. מה נפלא.

פסל רב שימושי

לפי המסורת הנוצרית, אתר המזבחות שעל הדלקתם התחרו אליהו והכוהנים, נמצא כאן. מכאן גם השם הערבי למקום, אל-מח'רקה, כלומר "מקום הבעירה". אתר הריגתם של כוהני הבעל הוא תל קשיש – תל אל-קסיס, כלומר "תל הכמרים" – על גדות הקישון בעמק יזרעאל. פסלו של הנביא הרגזן והאלים עומד בכניסה למנזר, מניף את חרבו מעל כוהן בעל מובס. הפסל המקורי, שעמד בחצר המנזר, היה בדמות סבא טוב, שמאוד התאים לסיפורי הפסח, ובעיקר על חנה'לה ושמלת השבת, אלא שיום אחד קפץ רוגזו של מישהו על אליהו והפסל הוסר ממקומו. תחתיו הוצב הפסל העכשווי עם המאכלת, עומד לטבוח נביא בעל, וגם דורך על צווארו.

מקומו של הפסל הקודם נעלם מעין כל, עד שלפני כ-25 שנה הוא התגלה כתומך מתקן כביסה בחצר של בית פרטי בנצרת העתיקה, לא רחוק מכנסיית "ישו הנער".

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים "הכרמל וחוף הכרמל" (מס' 4). האלון שבו מתחיל הסיפור נמצא באבן הק"מ ה-30 בכביש 672. חורבת כרך קרובה לכאן מאוד והמוחרקה נמצאת במסעף הכביש הזה. שלט המורה את הדרך אליה ניצב במבואותיה הדרומיים של דלית אל-כרמל.

תל קשיש נמצא קרוב לצומת התשבי (מפגש הכבישים 70 ו-722).