מוזיאון האטום בלאס-וגאס מציג: ניסוי גרעיני

הנשק הגרעיני נקשר כיום בעיקר עם פחד. פחד מפני הכחדה. אבל זה לא היה כך בתחילת ימיו של חקר הגרעין, כפי שהוא מוצג במוזיאון חדש שנפתח בחודש שעבר בלאס-וגאס שבנבאדה. 

המדינה בדרום ארצות-הברית, הידועה יותר בבתי הקזינו וההימורים שלה, היתה כור מחצבתו של חקר האטום, ועד היום אפשר למצוא בה שרידים לניסויים הגרעיניים שנערכו במדבריותיה החל משנות ה-50. באותן שנים היו האמריקנים משוכנעים שהמדע יפתור את כל הבעיות. רבים מהמדענים שעסקו במחקר הגרעיני במסגרת "פרויקט מנהטן" היו בטוחים שהם עסוקים בבניית הכלי האולטימטיבי לשלום עולמי, שיביא לקץ כל המלחמות.

"בעיר האטום של העתיד תהיה מעבדה דיאגנוסטית מרכזית ובית-חולים קטן בלבד. לא נזדקק ליותר מזה, כי לרוב המחלות האנושיות ימצאו תרופה באותה מהירות שבה יתגלו", ניבא רוברט האצ'ינס, נשיא אוניברסיטת שיקגו בשנת 1947. הפיצוצים עצמם נחשבו לאירוע חברתי, שכל מי שקיבל הזמנה לצפות בו נחשב למורם מעם.

תיירים בלאס-וגאס, שהיתה מרוחקת כ-100 קילומטר מאתר הניסויים, נהגו לצפות בענני הפטרייה האטומית תוך לגימת קוקטיילים על גגות בתי הקזינו. נבאדה קיבלה בזרועות פתוחות את מדעני הגרעין. הניסוי הגרעיני הראשון במדבריות נבאדה התקיים ב-27 בינואר 1951. בשנים שבאו אחר כך נערכו שם כ-1,000 ניסויים נוספים.

"אל תסתכלו על האור"

כיום, יותר מעשר שנים אחרי שהניסויים הופסקו (ב-1992) מנסים אוצרי המוזיאון לשחזר את ההתרגשות שאחזה בצופים שבאו לראות את הניסויים הראשונים שנערכו מעל פני האדמה, את האור הבוהק, הרעד של האדמה והפטרייה הענקית שנוצרה בשמיים.

"כשאתם שומעים את הצפירה עליכם להתכופף", נאמר באזהרה בכניסה ל"תיאטרון גראונד-זירו" במוזיאון. "אל תסתכלו על האור ומצאו מחסה". זו ההנחיה שנותן "ברט הצב" לבאים בשערי המוזיאון, וכל מי שגדל בשנות ה-50 בארצות-הברית מזהה את הדמות המוכרת, גם אם ראה אותה רק בטלוויזיה שחור-לבן של אותם ימים.

המוזיאון, שבהקמתו הושקעו 3.5 מיליון דולר, מספר את סיפורו של הגרעין מימיו הראשונים, התיאורטיים, עד ההתפתחויות האחרונות בתחום מדעי האטום, באופן שפועל על כל חושיהם של המבקרים. אבל לא מדובר ב"פארק שעשועים" דוגמת "דיסני". הכניסה למוזיאון היא דרך מחסום שמור, ממש כמו כניסה לבסיס סודי.

בשביל המוביל למבנה המרכזי מוצג עותק של המכתב ששלח אלברט איינשטיין לנשיא פרנקלין רוזוולט באוגוסט 1939, שבו העלה את ההשערה שאורניום יכול להתגלות כ"מקור אנרגיה חדש וחשוב ביותר". כן אפשר למצוא שם דגמים של "ליטל בוי" ו"פאט מן" – שתי הפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי.

חלק גדול מהמוצגים במקום נתרמו מאוספים פרטיים וממוזיאוני מדע דוגמת ה"סמיתסוניאן". הכל מוצג בצורה שתשבה מיד את דמיונו של המבקר. מסכי ענק שמופעלים באמצעות מגע, הקרנות על מסכי ענק של טלוויזיות פלזמה, כ-310 אלף מסמכים הקשורים למידע בדבר קרינה רדיואקטיבית ונפולת גרעינית, ראיונות מוקלטים עם עובדים לשעבר של אתר הניסויים – וגולת הכותרת: צפייה בתיעוד של פיצוץ אטומי בתיאטרון "גראונד זירו", בלוויית אפקטים.

האורות הבוהקים מופיעים על המסך הענק, רעש מחריש אוזניים בוקע מהרמקולים המפוזרים בכל התיאטרון, הכיסאות רועדים ומשב רוח חזק עובר בחדר, ממש כמו אז. "המטרה שלנו בהקמת המוזיאון היא ללמד את המבקרים על תפקידו של אתר הניסויים של נבאדה בהיסטוריה המקומית, הארצית והבינלאומית ולעודד שיח ציבורי בנושא", אומר ויליאם ג'ונסון, מנהל המוזיאון, במסיבת העיתונאים שנערכה לרגל הפתיחה. "הדבר הראשון שאנחנו רוצים להבהיר הוא ש'המלחמה הקרה' היתה אכן מלחמה".

הקורבנות לא סולחים

בכך הוא כיוון, ככל הנראה, למאות המפגינים – רובם תושבי נבאדה והמדינות הסמוכות, שהתגוררו בשטח המועד לקרינה ונפולת גרעינית – שעמדו מחוץ לשערי המוזיאון ומחו כנגד המחקרים הגרעיניים בכלל, והאופן שבו הם מוצגים במוזיאון בפרט. "תוכנית הגרעין בדקה השפעת קרינה רדיו-אקטיבית על בני-אדם שלא בידיעתם או בהסכמתם", נאמר באחד השלטים.

"רצינו להצביע על כמה דברים שחסרים בתצוגה המרהיבה של המוזיאון", אמר אחד המפגינים. "ההיסטוריה היתה הרבה יותר מורכבת מכפי שהיא מוצגת כאן, וזה בלשון המעטה". המוזיאון החדש, טענו המפגינים, פותח מחדש את הפצעים של "קורבנות הנפולת הגרעינית" ולא בא אלא כדי לשמש במה להתנצלויות של הממשל.

"מי שהיה קורבן לנשק גרעיני לא יכול להתלהב מהמקום", אמרה אחת המפגינות בראיון לסוכנות "אי-פי". האישה בת ה-52, תושבת העיר סנט-ג'ורג' שביוטה, לא מאחלת לאף אחד לעבור את מה שמשפחתה עברה בתקופת הניסויים הגרעיניים.

"אני לא שונאת או פוחדת מאף אחד מספי כדי לרצות שזה יקרה לו", אמרה. "אנחנו היינו הילדים של הפצצה. אנחנו ראינו את ההבזק, אנחנו שמענו את הבָם שלפעמים גרם לשבירה של חלונות הבתים, אנחנו נחשפנו לקרינה ואנחנו ספגנו את השקרים שהאכילו אותנו כשאמרו שאין סיבה לפחד".