להשאיר את הציניות בבית
המופע של סלאבה פולונין יאפשר לכם להסתכל על העולם דרך עינייו המשתהות של הילד שהייתם
כמעט עשור לאחר שהופיע כאן לראשונה במסגרת "פסטיבל ישראל", חזר סלאבה פולונין, אחד מאמני הליצנות הגדולים בעולם, לסיבוב הופעות נוסף ומעודכן של התופעה המזוהה בשם Slavas Snowshow.
פולונין מוגדר כליצן אך ההגדרה עושה לו עוול. המופע שלו משתמש באמנות הקרקס ובסממנים שהם חלק בלתי נפרד ממסורת הליצנות כמו האף האדום והחליפה הרחבה, אך משאיר בזיכרון תמונות שהן יותר תיאטרון אבסורד מאשר בוזו הליצן.
המופע שואב מהפנטומימה, המחול והקומדיה דל-ארטה. הוא נטול נרטיב, אירוע בימתי לירי, מהורהר ואסתטי להפליא הנוגע בחיים על הקצה, בעצב ובניסיון לעמוד בפרץ של סופת השלגים המקפיאה שמחוללת הבדידות האנושית. גם אם יש במופע רגעים מתים וגם אם חלק מהשטיקים שהיו פעם חדשניים מרגישים קצת דהויים, אי אפשר שלא לגלות סלחנות ולהיסחף פנימה.
פולונין ואמני הבמה שלצידו מוצאים חן בעצב ותקווה בצער ומצליחים ללא מילים לשורר בסגנונו של בקט, על יופיים של החיים.
מתחילתו ועד סופו של המופע מדגדגים לך בפנים במקביל גם הצחוק וגם המלנכוליה. כך למשל בתמונה שפותחת את המופע בה מדדה לבמה המכוסה בשלג דמות ליצנית שאוחזת בחבל עבה. "מה הוא סוחב שם, אולי חיה?", אתה תוהה. כשהחבל לא נגמר אתה מחייך לעצמך חיוך שנמחק מיד כשהוא כורך ממנו לולאה סביב צווארו. על הבמה הריקה ברור שהוא בודד, אבל אז בדיוק מופיעה בקצה החבל דמות תאומה שמחקה בהרבה הומור את מעשי כפילה. הכל בסדר, הוא כבר לא לבד. השניים חוזרים ומגיחים מדי פעם לאורך המופע, מתחממים זה לנוכחותו של זה כמו איש וצלו. מצחיק או מייאש? אופטימי או פסימי? ילדותי או מפוכח? גם וגם, כמו החיים.
אחד הקטעים המקסימים במופע הוא דואט מינימליסטי בין דרק סקוט המצוין (שמחליף מדי פעם את פולונין בתפקיד הדמות המובילה) לבין מעיל מרופט שתלוי על מתלה מעילים ובראשו כובע של אשה. הוא משחיל את ידו בשרוול המעיל והופך אותו באחת לבחורה-אהובה שמפיגה לרגע קצר את בדידותו של הליצן.
גם אם הנאמברים שריגשו אותי במיוחד היו אלה היותר מינוריים, אין ספק שהאטרקציה העיקרית של המופע היא האפקטים הוויזואליים המרהיבים שהופכים את הבמה ואת האולם למגרש משחקים ענק.
כך למשל לוכד פולונין את הקהל בקורי עכביש שנפרשים כמו רשת על האולם כולו, ממלא את הבמה בבועות סבון, מפזר כדורי ענק צבעוניים שמתעופפים מעל לראשי הצופים ומעל לכל מפיח סופת שלגים מסנוורת לצלילי "כרמינה בורנה" מאת קארל אורף.
לאלה שהשתתפות פעילה במופעים אינה "כוס התה שלהם" מומלץ לשבת בשורות המרוחקות מהבמה או במושבים הצדדים. כל השאר ייהנו דווקא מהקרבה לבמה. במהלך ההפסקה, שנמשכת כ-20 דקות, יורדים חברי הלהקה מן הבמה ובודקים מה יש לקהל להציע. בין טיפוס על מושבים, חטיפת צופים אל מאחורי הקלעים, מקלחות מים וחיטוט בתיקי העוברים והשבים, הם הופכים את המופע לאירוע משובב נפש ומשעשע. המופע מיועד בהחלט גם לילדים ולכל אלה שמוכנים לערב אחד להשאיר את הציניות בבית.
