למי מותר להתבטא?
יש מעשים שהאפלה יפה להם, יודעים כנראה גם בלשכת שרון. על הניאו-בולשביזם של השמאל ותומכיו
אילו הצהיר איש ימין בכיכר העיר: מלחמת אחים עומדת להתחולל ואנחנו מוכנים לקרב, מן הסתם היה מזומן לחקירה משטרתית בחשד להסתה לאלימות, או למצער בגין המשמעות המעשית של הצהרתו: מי וכמה זה אנחנו, ואיזה מין הכנות אנו עושים. ומעצבי המדיניות של התקשורת, והח"כים הנאמנים לשרון היו מוחאים כפיים לחקירה ומזהירים מפני ההסתה והאלימות של הימין.
אבל כשמזכ"ל "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר אומר בהפגנה בכיכר דיזנגוף, "אנחנו מוכנים לקרב", אין סיכוי שמישהו יזמן אותו לחקירה כזו. כשח"כים אבשלום וילן ואפרים סנה קוראים להיערך לעוד אלטלנה, זהו חופש דיבור. לא הסתה.
פרופ' ישעיהו לייבוביץ', שקרא לחיילי צה"ל "יודו-נאצים", זכה בתואר "יקיר ירושלים". כשענדו מתיישבי גוש קטיף טלאי כתום, ניסחו חברות הכנסת קולט אביטל ויולי תמיר הצעות חוק דרקוניות נגד "שימוש בסמלי שואה", והכנסת אישרה אותן בקריאה טרומית למרות המחאה של ח"כים שלא מן הימין כי מדובר בסתימת פיות ובצעד אנטי דמוקרטי בוטה. על-פי אותן הצעות, מי שיענוד טלאי צהוב צפוי ל-7 שנות מאסר. גם מי שיצייר פסי רכבת וארובות – סמל מובהק להשמדת יהודי אירופה – עלול להיכלא. כל שימוש במונח "נאצי" שלא לצורכי תיעוד או לימוד ייאסר, ולכן, כנראה, ייאסר להקרנה הפרק מהסדרה "סיינפלד" שבו מתואר בעל מסעדת מרקים תוקפני בניו יורק כ"סופ נאצי". על קורבנות הגירוש מחבל עזה וצפון השומרון ייאסר על החזרתם ל"גבולות אושוויץ", הביטוי שיוחס בעתו לאבא אבן.
חופש הדיבור וחופש העיתונות הם ערכים מקודשים בחברה הישראלית. כאשר נמנע מעיתונאי ישראלי להיכנס לכל רחבי יש"ע כדי לסקר את "הכיבוש" ו"התעללות חיילי צה"ל בפלסטינים", פוצחים כלבי השמירה של הדמוקרטיה בזעקה קולנית. אך כשפירטה דוברת צה"ל בשבוע שעבר את ההגבלות המתוכננות של הסיקור העיתונאי בזמן גירוש היהודים, לא נשמעו מחאות רמות מדי. הדוברת ירון ידעה לומר כי "עצם נוכחות התקשורת עלולה להלהיט את הרוחות, ולכן לא יורשו העיתונאים לנוע מהתנחלות להתנחלות באופן חופשי". יש מעשים שהאפלה יפה להם, יודעים כנראה גם בלשכת שרון.
לא שמענו גם מחאות רמות בתקשורת על כך שעיתונאית מערוץ 7 נדרשה בחקירה משטרתית למסור את סרטי ההקלטה שלה לאחר שראיינה את נועם לבנת, והשר לביטחון פנים אמר שמדובר רק במתן עדות, "כדי לוודא שמה שנכתב בכתבה הוא נכון". בעצרת באילת, לציון 56 שנה להנפת דגל הדיו, לא הורשו חובשי כיפות להיכנס, והותרה רק הנפות כרזות בשבח ההתנתקות.
שכבת צבע דקיקה של ליברליזם, פלורליזם וחופש ביטוי מכסה את הניאו-בולשביזם של השמאל הישראלי ותומכיו, והפעם – בשירותו של שרון. כשארגון שנקרא "שלום עכשיו" מכריז "אנחנו מוכנים לקרב" – מי צריך צבעי הסוואה? אבל כשתתעורר מדינת ישראל בוקר אחד ותשים לב כי דיקטטור שולט בה – לא יעזרו ההסברים כי בסך הכל דובר ברצון לגרש את המתנחלים.
מומלצים
