הערפל של דו"ח השכר

מה אמור אזרח ממוצע שמכספי המסים שלו משולם שכרו של הממונה על השכר (29,700 שקלים בחודש, פי 4.32 מהשכר הממוצע במשק, מקום 522 בשירות המדינה) לעשות עם הדו"ח של אותו ממונה שהוגש לציבור שלשום? לכאורה, אותו אזרח צריך להתנחם בנתון מעודד: זה כמה שנים פועלת באוצר יחידת אכיפה, ומאז החלה בעבודתה ירד שיעור הגופים הציבוריים המגזימים בתשלום לשכירים שלהם מ-62% (ב-1997) ל-20% (ב-2002) ול-14% (ב-2003). בקצב כזה צפוי אפוא כי בשנה הבאה לכל היותר יעברו החריגים מן הארץ.

אבל במבט שני מתברר כי הגדרת החריגים היא גמישה למדי. בסך הכל הם מילה נרדפת לאותם מקרים של עליית שכר ביותר מ-3% מעבר לעלייה מקבילה בשירות המדינה. כלומר, אם שכר מופרז מקופת הציבור ב-2002 לא עלה ביותר מהשיעור הזה ב-2003, החריגות נעלמה וההפרזה נותרה – וכנראה גם התסכול של קוראי הדו"ח. למה כנראה? מפני שמחברי הדו"ח דאגו להשרות עליו לא מעט עמימות.

ראשית, בעידן המחשבים אנו חיים והרשימה כוללת 2,900 שכירים ב-658 גופים, אבל בסוף מרץ 2005 אנו מקבלים דו"ח על 2003. יש בו, למשל, שכר של היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, שזה יותר משנה אינו מכהן בתפקיד – ומי ידרוש ממנו הסברים בשבתו בבית המשפט העליון?

שנית, בראש הסולם ניצב ד"ר משה גולדשטיין, שהיה רופא שיניים ב"מכבי שירותי בריאות" ובינתיים חדל לעבור במסגרתה, אבל גם כשהיה קשור אליה לא היה בדיוק שכיר של המגזר הציבורי. הוא טיפל בפציינטים ששילמו לו, בעצם, מכיסם הפרטי תמורת טיפולים ספציפיים שרק מעט רופאי שיניים בארץ מספקים אותם. יותר מכך, בשונה מסטודנט שאינו בוחר אוניברסיטה על-פי שכר המשולם לנשיא שלה, או מצרכן דלק שאינו יכול לבחור לו בית זיקוק בהתאם למה שמקבלים מנהלי המשמרות שלו, מי שלא רצה שדווקא ד"ר גולדשטיין יישר את שיניו היה חופשי לפנות לבעל מקצוע אחר. למה, אם כן, גררו את רופא השיניים הזה לפסטיבל של חריגות השכר?

שלישית, במקום לא רע באמצע, בין משה גולדשטיין ליובל רכלבסקי, ניצבת מהנדסת העיר של המועצה המקומית גן יבנה, ששמה לא פורסם ולעומת זאת נאמר עליה כי שכרה הגיע ל-44,500 שקלים בחודש. בהנחה שהפעילות ההנדסית במושבה האמורה לא היתה אינטנסיבית יותר מאשר ברשויות מקומיות אחרות, נראה שמדובר בהגזמה. לא של מהנדסת (שאיש אינו מאשימה בגניבה) אלא של ראש המועצה שהורה על התשלום. מישהו בא איתו חשבון? שר הפנים מגלה עניין בסיפור הזה?

אכן, יכול להיות שאותה גברת זכאית לכל אגורה שקיבלה בגין נסיבות אישיות מיוחדות. כך בדיוק יכול להיות שאותו ימאי אלמוני ברשות הנמלים שהשתכר 50,793 שקלים בחודש ביצע משימות מיוחדות בשעות לילה מאוחרות בכל ימות השבוע. אבל מה אנחנו יודעים על כל הפרטים האלה? בערפל הזה, אין טעם לומר שדו"ח השכר מספק את החיטוי של אור השמש.

לכל הכתבות על דו"ח השכר - לחצו כאן