אחרי 20 שנה

הטלוויזיה החינוכית יפה ויגודסקי נענתה לאתגר ובשיתוף "קשת" החלו הצילומים לפרק המדובר, שכולל את רוב הקאסט המקורי: חנה מרון, תיקי דיין, יהורם גאון, ליאורה ריבלין, אילן דר ומשה גרשוני (אביתר). אליהם מצטרפים השחקנים סיון ששון, בתפקיד גליה שבגרה (בתם הג'ינג'ית של אילן ותיקי) ותום גל בתפקיד הנכד של ליאורה ויורם.

מולי, דרך אגב, טס לארה"ב ועובד בטלוויזיה (השחקן המקורי מולי שגב הוא בכיר ב"קשת"), ואילו אפרת נמצאת בניו זילנד - פתרון תסריטאי שנולד בעקבות סירוב הדור הצעיר של אז להשתתף בתוכנית.

"קרובים קרובים" שודרה בין השנים 1982-1985 וכללה שלוש עונות ו-38 פרקים. היא שודרה בצבע, דבר שהיה דבר חריג באותם ימים והוקלטה באולפן מול קהל חי. הסדרה נכתבה ע"י אפרים סידון וב. מיכאל, שקפצו גם הפעם לעזור והורכבה מאפיזודות יומיומיות הבנויות מדילמות ותקלות בלתי צפויות בהן נפגשת משפחה ישראלית שגרה בבניין אחד ברחוב ויטק 9. בקומה העליונה גרים תיקי ואילן עם בתם גליה, מתחתם מתגורר אחיה של תיקי, יורם, רעייתו ליאורה ושלושת ילדיהם ובקומה התחתונה גרה דודתם של תיקי ויורם - חנה.

"אני חייבת לציין שכשנפגשנו עכשיו - לא הייתה הרגשה שעבר כל כך הרבה זמן", מספרת חנה מרון ל-ynet, "נורא שמחנו להיפגש ושחקנים לא תמיד שמחים לפגוש אחד את השני, לא הייתה הרגשה שמתחילים מחדש משהו שהופסק, אלא תחושה שממשיכים".

אנחנו מצטרפים לדמויות שנוצרו לפני 20 שנה שמתמודדות כעת עם אבטלה, טלפונים סלולרים ומעליות. הלם תרבותי?

"הכותבים לא ניסו למרוח את זה, יש את אותם האנשים, עבר זמן והנה ממשיכים והכול הודות לכתיבה של אפרים סידון וגם של מיכאל שעזר. אני חושבת שבמשך השנים המעלה של הסיטקום הזה - לא נגזים אנחנו לא מדברים על איבסן - אבל זה היה סיטקום שהוא בדרגה הרבה יותר גבוה מכול הטלנובלות - הוא שזו קומדיה אנושית בהמשכים, אקטואלית בלי להיכנס להגדרות של סאטירה. לעניות דעתי אין דבר שהוא לא פוליטי, אבל את הרמזים אנחנו מכניסים בצורה עדינה וקלה, זאת אומרת שבמקום לשפוך פלפל אנחנו נותנים קצת שוקולד. גם במשך השנים – היופי והמעלה והסיבה שזה כל כך הצליח, היא שבאמת הכול בא בצורה מאוד נעימה והסיטקום ביטא את מה שעובר עלינו, על כל אחד, בצורה קלה ובלי להיכנס לדברים המאיימים".

הבדיחות נשארו אותן הבדיחות, זה עוד עובד בעידן "ארץ נהדרת"?

"זה הומור קל, טוב לב, הומור כמו שקומדיה צריכה להיות. אחת הבעיות שלי בתיאטרון ובכלל היא שלא יודעים לשחק קומדיה ולכתוב קומדיה, במקום קומדיה כותבים קריקטורות והמשחק מוקצן, וזה לא מצחיק באמת ופה – ושוב זה לא מולייר – אבל זה כתוב מצוין, זה מתאים לרוח הישראלית בזה שהיינו רוצים להתעסק עם הבעיות הקטנות של החיים, דברים שלא כותבים עליהם. אני מקווה שיעשו עוד פרקים, מדברים על זה ויש עוד דברים שאפשר לגעת בהם דרך המשפחה המוזרה הזו".

בתוכנית צוחקים על ה"פתוווח" שלך.

"אני סובלת מ'הפתוווח' הזה למעלה מ-20 שנה! זה ממש אש בחציר, במשך כל השנים אני אומרת שהפרסום שלי אצל הרבה אנשים, לא הגיע מהתיאטרון. עשיתי תפקידים מאוד גדולים על הבמה אבל כולם יודעים על הפתוח, זה נחמד מאוד".