כשמלך היה מלך
מה אפשר ללמוד ממלך ולו אימפריה של מאה עשרים ושבע מדינות, על מלך ולו מאה ועשרים ח"כים ומדינה אחת קטנה
פעם, כשמלך היה מלך ואימפריה הייתה מאה עשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש, היה ברור לגמרי שבכוחה של תוכנית דוגמניות ריאליטי, משובחת אך לא מצונזרת, לזעזע את הממלכה ולתלות בסופו של דבר את יועצי הרוע השובניסטים על העץ הכי גבוה בסביבה.
היום, כשהמלך הוא אריק, וממלכתו היא בקושי מאה ועשרים ח"כ ומדינה אחת בין גוש קטיף לאי היווני, כל עוזי כהן ובטי רוקאווי הם תוכנית ריאליטי בפני עצמם והמדינה מתפרקת מסיבות אחרות. אבל גם פה, כמו שם, ונהפוך הוא לגמרי.
מגילת אסתר עוסקת, קודם כל, באפשרות שמציאות יכולה להתגלגל באופן טבעי כאילו עד לנקודת האל-חזור, ואז, בספין אחד, לשנות כיוון לגמרי. הכל תלוי ברווחים שהמלך רוצה להפיק מהמהלכים שהוא מתפתה לבצע ובמה שיש לו להציע לנתיניו ממרכז המפלגה. בכל אופן, די ברור שאין דבר כזה שאין דבר כזה. ובמגילה, כמו בחיים, עד שזה לא קרה - הכל פתוח.
הדבר השני שעולה מהסיפור במגילה הוא שאי אפשר כמעט אף פעם לומר בוודאות האם המלך טמבל, גאון תקשורת, מניפולטור שקרן, או דובר אמת לאמיתה בכל רגע נתון. מה שברור הוא שאף פעם אי אפשר לסמוך על המילה שלו (או על טבעת המלך, או החותם, או על עמרי) בתור המילה האחרונה, ותמיד יש לצפות להתפתחויות.
עוד אפשר ללמוד שיועצים, שרים, משרתים, שומרי ראש וממונים מטעם, לא תמיד נאמנים לשמור על אינטרס הממלכה או המלך, וגם להם יש פנטזיות פוליטיות ואישיות משל עצמם. הכי כדאי לבדוק קודם את מה שאתה אוכל ולהקשיב לנודניק בבגדי שק ואפר שמפגין לך מול הבית.
מעניין לגלות שגם אי אפשר לסמוך על יפי נפש רודפי שלום הבזים ל"מרדכי היהודי" (כינוי גנאי נוסח יהודי פרס ומדי), שבאחרית הסיפור מצטרפים למפלגה הימנית השמרנית וטובחים בשכניהם בלי למצמץ. ככה זה כשאתה שמאלני דה-לה-שמטע והדמוקרטיה לא מעניינת אותך באמת. המטרה תמיד מקדשת לך את האמצעים הקואליציוניים.
מצד שני המגילה גם לא נקראת "מגילת מרדכי" ואישיותו מוצגת באופן קיצוני המעורר כעס גם אצל יהודי תקופתו וגם משאיר טעם רע בסוף שכמעט בטוח שלא הפחית את האנטישמיות הבסיסית של תקופתו, אלא הגביר אותה. דווקא אסתר, בסגנונה המתלבט, החושש, הלוקח בחשבון אופציות אחרות משריפת צמיגים בכביש החוף בשעת העומס, היא זו שזוכה שהמגילה תיקרא על שמה.
ולבסוף, המסר העיקרי של המגילה, עליו אנחנו מחנכים ומתחנכים, הוא דווקא במה שאמר מרדכי לאסתר: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (ד' יד).
חג שמח.
מומלצים
