נעבור לפרסומות

יש לכם משהו נגד בחילה? אם כן, הייתם צריכים לקחת אותו לפני הצפייה ב"הבה טקילה", פרסומת בת 40 דקות ששידר אמש ערוץ 10 ללא כל מעצורים ובושה.

האמת, אין לי מושג למה שלא ייקחו כבר את הערוץ הזה וימכרו אותו קומפלט לאיזה ספונסר – נניח, באמת, לאופנת "פוקס". מיד לאחר שיימכר, יוכל הערוץ לשנות את שמו ל"פוקס נטוורק", לחדשות 10 יקראו "פוקס ניוז", לתוכניות עם

יהודה לוי "פוקס קידס", והיידה. עכשיו, כשמפעל הפיס כבר מממן תוכנית בערוץ, כשאחוזים מהערוץ נמכרים לפרסומאי, כשהגבולות בין גוף שידור עם זיכיון ואחריות לבין תשדיר פרסומת נארזו ומוצעים למכירה מעל הדלפק – ערוץ 10 יכול, מצידי, לצאת להפסקת פרסומות מיד בתחילת יום השידורים, ולא לחזור.

"הבה טקילה" – עם כל המיומנות של צוות ההפקה בפורמט המסוים הזה – לא היה תוכנית טלוויזיה. לא תיעוד. אפילו לא קצפת מדגם ערוץ אי! לא, "הבה טקילה" היה סרט תדמית ל"פוקס". הראל ויזל, מנכ"ל פוקס, ישב שם ברקע כמו פסל בודהה רוטט אליו משתחווים כולם. המסך עצמו נראה דל וסתמי כמו הקמפיין; ערימת דימויים ריקים, נטולי השראה, שיירי השיירים שגורדו מהשומן השרוף של תחתית סיר הוויז'ואלים האמריקאי. מדכא לחשוב שכל כך הרבה כשרונות ישראלים מושקעים בטלוויזיית-כלום מהסוג הזה במקום לנסות ולהמציא דימוי מקורי אחד, שוט אחד, רעיון אחד, סיפור בודד – משהו, לכל הרוחות – שיהיה בעל ערך למישהו מלבד להראל ויזל.

"הבה טקילה" הוא המוצר המשלים לקטלוג "פוקס" שהונח לא מזמן ליד דלת ביתי. מעין וידוא הריגה. הקמפיין עצמו, כפי שתועד בקטלוג וגם בסרט, הוא מוצר נוסף מפס הייצור הצפוי והסקסיסטי לעייפה של משרד הפירסום זרמון-גולדמן. היה רק רגע אמיתי אחד ב"הבה טקילה"; הרגע שבו אמר הדוגמן האמריקאי כי "זה תמיד משעמם להיות דוגמן. אני עושה את זה בשביל הכסף המזוין". הסרט הזה היה מרוויח מינימום קרדיט ואמינות אם רק היו קוראים לו בדיוק ככה: "בשביל הכסף המזוין".

בן-עמי, שמצא עצמו לפתע בחשכת אוהל הדוד טומי, לא התבלבל: "תקפיד בכבודה של סבתא שלי", ציווה, אבל לפיד המשיך בחמת זעם שיכולה היתה לספק תעסוקה מלאה לשני אחים בחלוקים לבנים: "אתה מעליב אותי ואתה משקר! אני לימדתי אותך כשאתה עבדת אצלי! אתה סחטן! אתה קבלן! אתה חוצפן!"

מעבר לרגע הקומי הנדיר – ובן-עמי, ייאמר לזכותו, השתלט ביעילות על השור הזועם – זה היה עצוב. עצוב לראות את לפיד – בעל תואר מאסטרו בתקשורת – יוצא מכליו כאחרון השמעון-פרסים למשמע שאלה עובדתית פשוטה. לפיד, מן הסתם, הגיע לאולפן כדי להסביר במילים את מה שנראה כמהלך עקום במיוחד, אבל בבוא הרגע הוא פשוט איבד את זה.

הפוליטיקה, נדמה, הוציאה ממנו כליל את התקשורתן המנומק, האירוני והשקול שהיה, והותירה אותנו עם טומי-לי מאיים, נרגן כאיש זקן המנסה להחזיר מרק במעדניה. לפיד המחודד של פעם היה מקרקס את בן-עמי באלגנטיות. לפיד הפוליטיקאי עובר ישר לצרחות. ילדים, אל תלכו לפוליטיקה.

• לאינס מ"הדוגמניות": "חייל שנפל ונהרג" הוא חייל שנהרג כתוצאה מנפילה.