טיול ברמה אחרת

רמת מנשה היא גבעות רכות ומשתפלות, יערות שניטעו על ידי אדם ושרידי יערות טבעיים של אלון התבור, שדות חיטה ירוקה, מעיינות ופלגי מים, מפלונים בעונת החורף. האזור הזה, מדרום לכרמל, בין יקנעם לקיבוץ גלעד, הוא חבל ארץ שונה מסביבתו ולכן ראוי לציון מיוחד.

רמת מנשה היא יחידה גיאולוגית שונה ומיוחדת בין הכרמל לבין השומרון.

 מרבית שטחה מכוסה בסלעי קירטון - סלעים גירניים רכים שהגשם חולל בהם בלייה מהירה. כל הגבעות בעלות מראה רך, נעדר מצוקים. הנחלים שחותרים במסלע שבין היחידות הגיאולוגיות הנבדלות יצרו את תוואי הדרכים ההיסטורי של האזור שהפכו לכבישי ההווה.

בתקופת האביב המדרונות הופכים ירוקים וחוגגים בשפע של פריחה. רקפות כמובן, אבל גם מרבדים של כלניות, נוריות, תורמוסים ועוד. המסלול הבא בפארק רמת מנשה מתאים בעונת הבוץ רק לרכבי שטח, אבל ניתן לעשות אותו בשילוב של קטעי נסיעה על כביש וקטעי הליכה קצרים. לקק"ל יש עלון על הפארק עם מפה קטנה ושימושית.

יצאנו לדרך

ההתחלה היא בקטע המערבי של הפארק. ליד קיבוץ רמות מנשה, אחד מששת היישובים הכפריים המהווים חלק ממכלול הפארק, פונים שמאלה ליד השער לדרך עפר המובילה לעין מחוללים. ראשוני דליה ורמות מנשה היו יורדים לפינה המים הקסומה הזו בינות העצים, ומחוללים.

ממשיכים בנסיעה לאורך נחל שלף, שנשפך לנחל דליה. זוהי נסיעה נעימה לאורך שורת אקליפטוסים ונחל זורם. מגיעים עד לקטע של מנהרת מנשה, חלק ממכלול המוביל הארצי, שאם כי לא רואים אותו - זוהי המנהרה הכי ארוכה בארץ, 6.5 ק"מ אורכה. נכנסים לכביש המוביל, ליד הגבעה שקיבוצניקים של האזור קוראים לה גבעת מנרה (סימון השביל הוא כחול). רואים את כרמי הזית והגפן? פעם חשבו שאי אפשר לעבד את האדמה כאן, בגלל ריבוי הסלעים. אז חשבו.

פונים בדרך שבמפת קק"ל מסומנת כקטע בוצי בחורף. הדרך מקשרת בין כביש

 המוביל לכביש גלעד-אליקים. המיוחד בה שהיא מעניקה תחושה של נסיעה על רמה גבוהה, כאשר ברקע ההרים של אום אל-פאחם ומנגד הכרמל. פה ושם פזורים אלוני תבור - שריד ליער שרובו נכרת בשלהי התקופה הטורקית. היום ניכר מאמץ להשבת יערות האלונים ולהגדלת שטחם באמצעות זריעה של בלוטים.

אם אתם עדיין עומדים בזמנים סעו עד גבעת הרקפות הנודעת ליד קבוץ גלעד, אבל אם כמות הרכבים והאוטובוסים גדולה מדי פנו ימינה מול הגבעה בדרך עפר המקבילה לתחילת נחל תנינים. הנסיעה היא לאורכו ובדרך פוגשים סדרה של מפלים שיורדת מעין ניצה. הזרימה שפגשנו היתה חזקה יותר מאשר בחורף עצמו.

מכאן לחלק המזרחי של הפארק. כחצי קילומטר אחרי עין העמק יורדים בדרך עפר אל נחל השופט. מומלצת עצירה קטנה ליד עין ריחניה, מעיין מתוק ומקסים (בתנאי שהמטיילים שלפניכם לא זרקו לתוכו בקבוקי פלסטיק). מגיעים עד למפל הנעלם, חלק מנחל השופט. זהו מפל מקסים עם שרידים של טחנת קמח ואמת מים.

בהמשך הירידה לאורך הנחל, מימינכם, תבחינו בגבעות חרוצות על ידי ג'יפאים חסרי מנוח. תתעלמו. פתאום תגלו שאתם נוסעים על דרך סלולה אבנים - דרך מנדטורית שחיברה בין ג'וערה ליוקנעם. 

התחנה הבאה היא עמק השלום, שהיום שוכן בו מרכז הדרכה ללימודי טבע משולבים. המקום חגג בשלהי החורף בשפע תורמוסים וכלניות בצבעים שונים. מתריסה ומקוממת ההתרחבות משוללת הרסן של בתי יוקנעם. עד לאן?

ממול לעמק השלום בולטים שני ברושים תמירים, זכר לשני שומרים שנרצחו

 כאן. מגיעים עד לחניון חרובים. לצד השביל עין חשרת, מעיין שקיבל את שמו מספר שמואל: "חשרת מים עדי שחקים". חשרה זה קיבוץ, וכאן מקובצות ניקבות המעיין לבריכה מרכזית. המעיין שימש בעבר הרחוק כמקום פולחן.

מיטה ויין

רוצים לישון באיזור? ב"זוהר בדשא" בקיבוץ דליה תמצאו 15 בקתות עץ נחמדות במיקום מצוין. 404 שקל לזוג בסוף שבוע, טל' 9897777 04.

אם אתם בדליה, חפשו את "היקב של עוזי", בתוך מה שהיה גן הילדים. האיש עושה לבד הכל - יין וגראפה. אולי עוד נשאר בקבוק לרפואה. היין נושא שם מרשים, בראון-שוורצברג. טל' 6747325 054.

ביוקנעם אפשר לישון בצימרים של עירית דשא. מחיר לסופשבוע 450 שקל לזוג, טל' 9893036 04. ביישוב נפתחה לאחרונה מסעדה חדשה, אל-אסאדור.

נשאר מרץ? תשאירו את הרכב וטפסו על אופניים לטיול מיוקנעם המושבה לנחל השופט. הטיול נמשך שלוש שעות וניתן לעשות אותו גם בליווי מדריך. בדג בכפר משכירים אופני הרים (ויקי סלע, טל' 5357081 050).