"המקלט החזיר אותי לחיים"

מיליארד דולר בשנה מגלגל הסחר בנשים בישראל, כך גילה באחרונה דו"ח הוועדה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים. בישראל חיות כיום יותר מ-10,000 נשים שהובאו לצורך עיסוק בזנות. ר' (30), אחת מקורבנות הסחר, נמצאת במקלט לקורבנות סחר בנשים "מעגן". כבר חמישה חודשים היא יוצאת מדי יום מהמקלט לעבודתה החדשה בחנות בגדים. השבוע נשלחו עוד שתי נשים לעבודה בסופרמרקט ובמטבח.

ר' הגיעה לפני ארבע שנים לישראל מאחת ממדינות מזרח אירופה. המצב הקשה של הוריה המבוגרים גרם לה, כמו לרבות מבנות עירה לנסוע לעבוד בארץ רחוקה. "יש כאלו שנוסעים לגרמניה, טורקיה או אמריקה. אני שמעתי על ישראל", סיפרה ל-ynet, "מישהו סיפר שבישראל אפשר להרוויח הרבה כסף בזנות. הוא סיפר שזו ארץ יפה ונעימה. זה הדבר היחיד שהוא לא שיקר לגביו - שישראל יפה וחמה. אבל זה היה שקר שאפשר לעשות כאן הרבה כסף ושאפשר להסתובב חופשי. בעל הבית לא מתייחס יפה, בניגוד למה שמספרים שם".

היא מרגישה צורך להבהיר את המצב שאליו נקלעו היא ורבות כמותה. "כל מי שהגיעה לכאן כדי לעבוד בזנות באה לא בשביל הכיף, אלא כי קשה שם. אין עבודה וכסף. המשפחה שלי מאוד רוצה שאני אחזור, אבל כאן אני עושה כסף ושולחת להם. הם לא יודעים עד היום שעבדתי בעבודה כזאת. היו לי חיים קשים והציעו לי לעבוד בזנות ואמרתי כן.

"רציתי לעשות כסף לעזור למשפחה. היום אני מצטערת על זה. כל בחורה מצטערת על זה. בכל פעם שצריך לעשות את זה, 40 דקות נעלמות מהחיים. בנות כמוני מסתכלות על הכסף ועוצמות את העיניים. היום אני יודעת שכסף זה לא הכי חשוב בחיים".  

היום מצליחה ר' לחייך. בזכות "מעגן" היא קמה בכל בוקר לעבודה שמכבדת אותה. "המקלט החזיר לי את החיים בחזרה ועכשיו כיף לי פה. כולם בעבודה החדשה שלי מתייחסים אלי כמו לישראלית. צוחקים ומסבירים לי דברים. רק המנהל שלי יודע על העבר והוא בסדר גמור איתי. הוא מתחשב בי. אני משתדלת לא לחשוב על העבר. אני לא רוצה לזכור, רוצה להדחיק את זה".  

ר' רוצה להודות לכל העובדות במקלט. "לא ראיתי כאלו אנשים טובים כמו האחראיות במקלט. מנהלת המקלט בגיל שלי אבל היא מתנהגת כמו אמא. כול הבנות חושבות ככה. כל המדריכות טובות, הן נותנות לנו מכל הלב כל מה שאפשר".   

עובדות במטבחים וכקופאיות במרכולים

בפברואר ‎2004 הוקם מקלט "מעגן" לקורבנות הסחר בנשים באחריות משרד הרווחה. כיום שוהות שם כ-45 נשים, הממתינות למתן עדותן במשפטים של הסרסורים ומפעילי בתי הבושת, שבהן עבדו.

לכל אישה שנעצרת בפשיטה על בית בושת ניתנת האפשרות להעיד נגד הסרסור שהעסיק אותה, ולהישאר בזמן הזה בישראל. אם היא מסרבת, היא מועברת כשוהה בלתי חוקית למתקני המשמורת של מינהלת ההגירה עד להרחקה מהארץ. אם היא בוחרת להעיד, היא מועברת למקלט, שם היא מקבלת אשרת שהייה ואשרת עבודה.

השוהות מקבלות במקלט מענה לכל צרכיהן הפיזיים, הרפואיים, הפסיכיאטריים והחברתיים. משטרת ישראל גיבשה תוכנית אבטחה ותוכנית מיגון למקלט, הכוללת קצין ביטחון, מאבטחים ואבטחה היקפית.

כעשרים נשים יוצאות בבוקר מהמקלט לעבודתם החדשה. כיוון שלרובן אין ניסיון תעסוקתי הן מועסקות כעוזרות במטבחים, בשטיפת כלים, כקופאיות במרכולים מוכרות במעדניות, במפעלי קוסמטיקה ובמחסני בגדים.

מנהלת המקלט, רינת דוידוביץ', מצהירה כי השיקום התעסוקתי של מחצית הנשים במקלט מהווה את ספינת הדגל של הפרויקט השיקומי. "חלקן לא מעוניינות לעבוד", מסבירה דוידוביץ'. "יש במקלט נשים שאינן ממוקדות בגלל כל מה שעברו. הן בטראומה ולא מצליחות לקום בבוקר. הן לא מאורגנות ונתונות למצבי רוח ודיכאון. מי שרוצה לצאת לעבוד, מצליחה לראשונה מאז שהגיעה לארץ לנהל סדר יום נורמטיבי. הן מרוצות מכך שהן מתעוררות בבוקר, עובדות, אוכלות והולכות לישון. היום חזר להיות יום והלילה להיות לילה".  

התרגלו ליחסי עבד ובוס