בתחנה בגוש קטיף עמד קטר
רכבת ההתנתקות כבר יצאה מהתחנה והיא דוהרת קדימה. כל התירוצים והדחיות לא יוכלו לשנות את זה
בימים שלאחר פרסום מועד הוצאתה לפועל של תוכנית ההתנתקות התמלאו העיתונים במידע על ימי "בין המצרים", שנופלים בזמן הפינוי מגוש קטיף ומצפון השומרון. היו מי שטענו באותו הזמן כי ימי האבל אכן יאים לימים הללו של פינוי או עקירה או גירוש. אז מה, בממשלת ישראל לא ידעו? בלשכת ראש הממשלה לא שמעו? במינהלת ההתנתקות קיים רק לוח שנה של עובדי כוכבים ומזלות?
כולם ידעו ויודעים שימי חודש אב (יולי) הם גם ימי בין המצרים, וכולם מעמידים פנים עכשיו כאילו נחתו מן הירח. הצד האחד – הממשלתי, הצבאי, המשטרתי – ירא מפני המשימה הגדולה ואולי הקשה בתולדות מדינת ישראל. הצד הזה לא ייזום אמנם את ביטול ההתנתקות, אבל יחסוך מאיתנו את דמעותיו אם ההוצאה לפועל תידחה עוד ועוד.
לא בוגי יעלון, לא דן חלוץ לא משה קראדי – איש מהם לא היה רוצה להיכנס להיסטוריה "בזכות" התוכנית הזו.
הצד השני, המתיישבים, מאמין ,מקווה ומתפלל שהתוכנית תתפוגג. מייחלים שם לניסים מהסוג של "או שהפריץ ימות, או שהכלב...". כך קורה שה"שטיק" מוצא את ה"טריק", והתירוצים נשלפים בזה אחר זה: "ימי בין המצרים", "שום דבר עוד לא מוכן לפינוי", "רוצים את אדמות נח"ל-עוז" ואפילו "מה יקרה לארנבים בניצנים". כל מתת יירצה, כל תירוץ יימכר לציבור. אין בודקין בשעת סכנה, אמר המשורר.
האמת היא שרק כוח עליון – למשל פיגוע בסדר גודל שלא ידענו כמותו – יכול לעצור את הרכבת שכבר יצאה מהתחנה. שרון, שרק השבוע "כייף" ברכבת, יודע שהקטר שועט קדימה. הרכבת תעצור רק הרבה אחרי שתדרוס את מי שעומד בדרכה. למרבה הצער או השמחה, הכל בעיני המתבונן, הרכבת כבר דוהרת, ורק אלה שנשארו על הרציף בתחנה הריקה בגוש קטיף מאמינים שהיא עוד תעצור או תחזור. אשרי המאמין.
רשות השידור לציבור
עכשיו, כאשר הזוכים במכרז ערוץ 2 שותים בירה ונחים על זרי הדפנה, והמפסידים מלקקים את פצעיהם בחשבון הבנק, מתעוררת השאלה: מי היה צריך את בלבול המוח הזה?
יש לנו, הישראלים, כישרון מיוחד לסבך כל דבר – וכך גם את הפיקוח הציבורי על שידורי הרדיו והטלוויזיה. אין פירוש הדבר שהפיקוח מיותר, לגמרי לא. אבל מדוע שלא נלמד מניסיונן של מדינות אחרות, מוצלחות כמעט כמונו? בריטניה, למשל, שולטת בשידורים רשות לאומית אחת (ofcom). בארה"ב זהו ה-fcc שמכוון את השידורים.
מי צריך כאן מועצות שונות לכל גל? אלכס גלעדי הציע כבר לפני שנים להקים רשות לאומית אחת ויחידה לפיקוח על השידורים. זה הזמן להוציא את ההצעה שלו מהמגירה ולהסיר ממנה את האבק.
איך נפלו גיבורים
לרגעים אחדים עצרה השבוע מדינת ישראל את נשימתה: עוזי כהן מעד, נפל ונחבל באפו בעת ויעוד חגיגי של הליכוד לחג הפסח. הסיפור פורסם בהרחבה.
לפני שבועות אחדים נפטר כאן רב אלוף צבי (צ'רה) צור – רמטכ"ל, מפקדם של "שועלי שמשון" הנודעים לתהילה במלחמת העצמאות, ששת הימים ואחריה. מותו חלף בתקשורת כאיוושת רוח קלה בערב אביבי: תריסר שורות, אזכור של חמש שניות בטלוויזיה. אחרי הכל, מיהו הצ'רה הזה?
לפנייה לכתב/ת 
