אריה דרעי חזר לראשונה לכלא מעשיהו

בן-חורין: כמעט שנתיים לאחר ששוחרר מהכלא חזר מנהיג ש"ס לשעבר, הרב אריה דרעי, לביקור בכלא "מעשיהו", בו ריצה עונש מאסר של 24 חודשים. דרעי סייר במסדרונות הכלא, לראשונה מאז שחרורו, לכבוד גיליון מיוחד לחג של העיתון החרדי "משפחה" שיתפרסם מחר (יום ו').

בביקור שהתקיים ביום שני בבית המדרש ב"מעשיהו" ובמגורי האסירים, דיבר בגילוי לב על כל הרגעים שזכורים לו עד היום. במהלך הסיור הצביע דרעי על פינת ישיבה.

 "כאן הייתי פוגש את הילדים כשהגיעו לבקר אותי. המעמד הזה היה כל כך קשה לי. כבר בבוקרו של יום, לפני שהם נכנסו פנימה, הייתי רוכש כמה חטיפים של במבה וביסלי, יושב לצד השולחן ומחכה לבואם. לפעמים זה היה נראה נצח.

"הביקור הראשון נחקק בלבי במחרטות של ברזל. הילדים נכנסו, מעט מבוהלים, מביטים באבא יושב על הספסל כשהחטיפים בידיו ולא מבינים מה קורה כאן. לילדים היה קשה מאוד להסתגל למעמד הזה. אני ניסיתי כמובן להיות גיבור גדול, אבל מול הילדים שרואים אותך כך, אי אפשר להיות גיבור.

"מי שהכניעה אותי, היתה התינוקת בת השנה שגדלה למעשה בלעדי. בכל פעם שהיא הובאה לכאן, הרגשתי שליבי נקרע לגזרים. מה אתה יכול לומר לתינוקת בת שנה? באחת הפעמים לאחר שהביקור הסתיים, לא יכולתי לעמוד ברגשותיי, הבטתי למעלה ואמרתי: ריבונו של עולם! אל תעמיד אף יהודי במצב שכזה".

הקושי האמיתי היה הניתוק מהמשפחה

האסירים התגודדו מרחוק. "רבי אריה, מתי כבר תהיה ראש הממשלה". הוא עצמו התהלך בין שולחנות העץ שספגו את דמעותיו. "לא התנאים הפיזיים שברו אותי. בסך הכל לא נולדתי בסביון. הקושי האמיתי הוא הניתוק מהמשפחה אבל לא היה לי את הלוקסוס להיכנס לדיכאון. בסך הכל כיהנתי כרב וכחזן, ובשעת התפילה בכיתי על הכל".

לאחר מכן פנה דרעי לשיחה עם האסירים. "אני רואה כאן את פנחס, את יואב ואת מכלוף היקרים", פתח את השיחה תחת עיניו הפקוחות של מפקד הכלא. "באתי לכאן לומר לכם, אתם אלו שנמצאים במקום סגור ויכולים לטעות ולחשוב כאילו אינכם בני חורין, ולכאורה המציאות כאן סותרת את חופש החירות, אלא מי שחושב שחירות פירושה הפקרות טועה בהבנת העניין.

"אפשר לשבת בתוך כלא סגור ולחוש בן חורין וניתן לגור בארמון ולהיות עבד. חירות אמיתית היא קבלת עול. מי שמקבל על עצמו עול מלכות שמים הוא בן-חורין אמיתי".

"אתה מתחרט על משהו?", נשאל דרעי על ידי אחד האסירים. "אם יש בי חרטה, זה על שלא ניצלתי את הזמן כאן מספיק ללימוד תורה. בעזרת השם כשתצאו החוצה יחכו לכם טרדות המשפחה, הטלפונים והעבודה. פה יש חירות אמיתית. יש לכם אפשרות לשבת וללמוד תורה ללא הפרעה.

"אני מכיר גם את המחשבה אצל האסיר שעולה ואומרת, ראה איפה אני נמצא, חיי לא חיים, אבל חבר'ה, חשוב לדעת שאצל הקב"ה אין מחיצות. הוא אוהב את בניו באופן שווה, ויש לכם הזדמנות פז לשבת וללמוד ולסיים מסכתות מתוך שלווה נפשית. אני מסתכל על עצמי היום ואומר, איפה השקט הנפשי שהיה לי כאן לשבת וללמוד תורה?".