געגועים לסיר הבשר
למרות המיתולוגיה, אין זה חטא להתגעגע לסיר הבשר. אין שום משמעות לעצמאות, לחירות, לתרבות ולאלוהים כשלא ברור אם ומה תאכלו מחר
"וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון במדבר. ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע, כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב" (שמות טו, א.).
חודש אחד בלבד אחרי שהוצאו בני ישראל ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה והנה הם כבר לא נותנים לעובדות לקלקל להם את הסיפור. ואכן, המסורת היהודית לדורותיה מגנה את דור המדבר על היללנות הבלתי פוסקת שלהם ו"סיר הבשר" המיתולוגי הפך מטבע לשון נוזפת: סיר בשר? על איזה סיר בשר אתם מדברים? איפה היה סיר בשר? ונניח שהיה סיר בשר במצרים, זה מה שחשוב? ומה עם הערכים החשובים באמת? חירות, תורה, עם סגולה...? ומתוך שהתרגלנו כל-כך לכעוס על דורשי "סיר הבשר" לדורותיהם, אבדו לנו הערכים הבסיסיים ביותר וכל סדרי העדיפויות הטבעיים התבלבלו לנו.
והאמת הטבעית והבסיסית היא שקשה להאשים את דור המדבר. כשמזיעים, מלאי יבלות, לא רואים את סוף הדרך באופק, ובעיקר כשרעבים וצמאים, לא ממש אפשר להתרשם מעמוד האש והענן ומטביעת המצרים בים. אין שום משמעות לעצמאות, לחירות, לתרבות ולאלוהים כשאתה לא יודע אם ומה יהיה לך לאכול מחר. וגם אין שום משמעות אם באמת היה "סיר הבשר" או רק זכרון תעתועים הוא.
ומה שנכון ליציאת מצרים, לדור המדבר וליחסים של בני ישראל עם אלוהים, נכון בוודאי גם בעצם היום הזה במדינת ישראל. נכון, יש לנו מדינה עצמאית, צבא הגנה, ממשלה ריבונית והמון קניונים מעוצבים וממותגים כהלכה, אבל למראה התורים בלשכות התעסוקה, בעמותות החסד ובלשכות הרווחה, קשה מאוד שלא להזדהות עם כל הצעירים הבורחים מכאן אל סירי הבשר שבארצות מצרים של היום.
כאז כן עתה, יותר משיש אמת בשמועה על "סיר הבשר" שם, יש פחד ורעב כאן. הצעירים כאן אינם נוחים להתרשם יותר מסיפורי הפלמ"ח ויחידה 101. הם רוצים שקט, ביטחון, כלכלה אפשרית ואופק של איכות חיים סבירה. הם מסתכלים שמאלה וימינה, על הממשלה, על הרבנים, על השכנים ועל בכלל, ורואים סכסוך, אבטלה, מלחמת אחים ואופק מייאש. מי יכול להאשים אותם כשהם מבקשים ויזה ל"סיר הבשר"?
"בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". הרעיונות והערכים הגלומים בסיפור המסורתי של יציאת מצרים, לחם העוני, יציאה משעבוד לגאולה וכל זה לא סותרים את הצורך היומיומי שלנו באיכות חיים. הגיע הזמן להפסיק להתייחס אל עצמנו כאל דור המדבר ולהבין שכאן ועכשיו לא ירד עלינו מן מהשמיים ואם לא נעשה מה שצריך - נתב"ג 2000 יהיה עמוס בבידוק היורדים מצרימה, במסלול קצר בהרבה מהמסלול ההוא.
חג שמח
מומלצים
