חזיר בפיתה
את חווית הקניות שלי בגבעתיים ערב החג ליוותה תחושה קשה של כפייה חילונית קשה
עד לא מזמן, בשבתי כמתנחלת בהרי יהודה, העיר הגדולה שלי הייתה ירושלים. ולכל מתנחל, כידוע, יש את העיר הגדולה שלו, לצרכי היומיום. צורכי היומיום, לבד משגרת הפרנסה, כוללים גם ביקורים בקניונים לשם קניות, מפגשים בבתי קפה לשם בילוי והנאה ועוד כהנה וכהנה עניינים שונים ומשונים. גם בחופשים של משרד החינוך מצאתי את עצמי לא פעם נדרשת לאפשרויות שהעיר הגדולה מזמנת לילדים ונוער, וראיתי כי טוב. ואפילו בחגים, במועדים ובימי צום, כשנוצר צורך מספיק דחוף כדי להפר את אווירת הקדושה ולנסוע העירה - ירושלים הייתה העיר.
עכשיו, לעומת זאת, בימי מגוריי בצד הירוק של הקו, העיר הגדולה שלי היא תל-אביב. ורמת-גן וגבעתיים ופתח-תקווה. אך הצרכים אותם צרכים, וימי החול, כמו החגים, מזמנים למהגרת כמוני שפע של אכזבות בתחום התרבות היהודית של יושבי ערי המרכז.
בירושלים, מתי ולאיפה שלא הגיע יהודי, יכול היה לדעת בלי בעיה אם יום חול הוא, ערב שבת או חג, ימי חול המועד או תשעה באב. אווירת הלוח העברי ומנהגיו היו ספוגים באוויר העיר וחלק מהאווירה והתרבות שלה. ויותר משאפשר היה לדעת מה התאריך, אפשר היה תמיד להניח שהאוכל והמשקה המוצעים באחד מבתי האוכל לסוגיהם הוא כשר, אלא אם הוכח אחרת.
והנה, בדרך היורדת מההר אל השפלה, יחד עם השינוי במזג האוויר, משתנה האווירה ואי אפשר לדעת כמעט שבמדינה יהודית חיים אנו (טוב, חוץ מהחופשות של מערכת החינוך). לא מזמן פתחו, עשרים דקות נסיעה מהבית, את קניון גבעתיים. גדול הקניונים בישראל עד כה. למכורים לסוג הזה של מקום צפויה חוויה מספקת במיוחד. חנויות מעצבים לצד חנויות רשת, בתי קפה שהם המילה האחרונה בתחום, ובתי קולנוע חדישים. עונג גדול. אלא מה? מכל בתי הקפה ומתחם המזון המהיר על שפע דוכניו אין אפילו מקום אחד כשר. לא לפסח, לימות השנה!
נכון, איני מאלה המקפידים לשתות ולאכול רק במקומות המעוטרים בתעודת כשרות של הרבנות. אני בהחלט מקבלת את האמירה "כשר אצלי, באלוהים, אבל פתוח בשבת" ומסתפקת בה לפני שאני מזמינה סלט וקפה. אבל השאלה והתשובה הזו לא היו נחוצות בירושלים, ובתל-אביב ובנותיה אי אפשר בלעדיהן. את חווית הקניות שלי בגבעתיים ערב החג ליוותה תחושה קשה של כפייה חילונית קשה. כל בתי הקפה מתהדרים במטבחים שחלב ובשר הם לא עניין לשני כיורים.
כישראלית מחוברת למציאות, קראתי בשנים האחרונות את כל הדיונים על מכירת חזיר וחמץ וממש לא היה איכפת לי שיאיר לפיד מעדיף לתקוע חזיר בפיתה דווקא בפסח ודווקא בפרהסיה. אז יש משוגע אחד על הכביש שנוסע נגד הכיוון. אבל עכשיו, מפה, זה נראה יותר כמו אלפי משוגעים ושמדינת ישראל כבר מזמן איבדה את התרבות היהודית הייחודית לה.
אז נא לא להתבלבל. נורא מעצבן אותי לראות שמאה אחוז מהמסעדות ובתי הקפה מגישים טוסטים ובייגלך כאילו כלום, אבל זה לא מעניין אותי בכלל מהצד הפולחני דתי. אני לא סופרת לאף אחד את המצוות שהוא מקיים. זה נורא מרגיז אותי בהקשר של התרבות הישראלית. אפשר בהחלט להמשיך להיות "לא כשר" אבל להגיש בפסח מצה במקום לחם ולא להתעקש דווקא על נתחי עוף בסלט גבינות צאן.
אוטוטו יום העצמאות. אבל בלי שבת, פסח, סוכות ותשעה באב, אין בשביל מה להניף דגל.
מומלצים
