זה לא החרם, טמבל
הייתי מצפה מראשי האוניברסיטאות שיגנו את הכיבוש לפני שהם מזדעזעים מהחרם האקדמי
סגן שגריר ישראל באנגליה מצוטט כמי שאמר כי הפעם האחרונה שהוטל חרם על מרצים יהודים היה בגרמניה הנאצית. מעניין, לא שמעתי שאיגוד המרצים באנגליה מחרים מרצים יהודים, ויתרה מכך, אם יש "יהודים" בפרשה הנוכחית אלה הם הפלסטינים. מי שסובל מכיבוש, הרג, הרס, נישול והשפלה יום-יומיים ובלתי מבחינים הם התושבים הפלסטינים. תושבים, ולא אזרחים, כי המדינה השולטת בשטחם אינה מעניקה להם זכויות אזרח בסיסיות ואפילו לא זכויות אדם בסיסיות.
נשיא אוניברסיטת חיפה הכריז כי על מרצה שתומך בחרם להתפטר מהאוניברסיטה, כיוון שלא ייתכן שיחרים אותה וימשיך "ליהנות ממנעמיה". טוב שנודע לנו מה עושה נשיא אוניברסיטת חיפה - "נהנה ממנעמיה". אולי משום כך הוא חושב שהאוניברסיטה היא רכושו הפרטי או הרכוש שלו ושל חבריו לעמדה. עמדה "לא פוליטית" כמובן. סתם עמדה בנאלית של השלמה ושיתוף פעולה עם משטר הכיבוש ומוראותיו, תוך כדי "הנאה ממנעמיה".
הייתי מצפה מהנשיא הנכבד שיקום ויאמר, למשל, "אכן טעינו, ועתה, משהועמדנו על טעותנו, נתקן את דרכינו ונתחיל להתנגד לכיבוש". הייתי מצפה שינקוט עמדה מוסרית נגד הכיבוש ולא עמדת "מנעמים" נגד צדיק אחד בסדום. והייתי מצפה לכך אף משאר נשיאי האוניברסיטאות ומוועד ראשי האוניברסיטאות, שכן בעתיד הם יישפטו לא על-פי מספר הבוגרים או מספר המאמרים שהופקו במוסדותיהם, אלא לפי השאלה "איפה הייתם כאשר הכיבוש והדיכוי התחוללו?". כמובן, אינני מצפה לדבר מאוניברסיטת בר-אילן -- שותפה אידיאולוגית ופעילה בכיבוש באמצעות שלוחות שלה המתקיימות בשטחיו.
מן הראוי להזכיר את מה שנהוג להתעלם ממנו בישראל: הכיבוש הוא לא חוקי; ההתנחלויות הן לא חוקיות; כל פעילות של הכוח הכובש שאינה חלק מצורך ביטחון שוטף או מתחזוקת השטח באופן זמני עבור תושביו המקוריים אינה חוקית, ויותר מכך אינה לגיטימית ואינה מוסרית. הנה, זה מה שאומר איגוד המרצים הבריטי: הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים אינו חוקי, אינו לגיטימי ואינו מוסרי. זה לא החרם, טמבל, זה הכיבוש.
ועכשיו אפשר להתחיל לדבר על החרם. למה דווקא חרם על ישראל ולא חרם על בריטניה הכובשת את עיראק? למה להתחיל דווקא באוניברסיטאות ולא, למשל, בנציגויות המדינה או בתאגידים כלכליים? ומה עם המרצים בתוך אוניברסיטאות ישראליות, כולל חיפה ובר-אילן, המתנגדים לכיבוש, כולל ערבים, יהודים ואחרים (האם תהיה ועדת מיון פרסונלית? מחשבה מעוררת חלחלה), והאם אין כל משלם מסים ישראלי - כולל כותב שורות אלה - שותף לכיבוש? אין לי תשובות חד-משמעיות לשאלות הללו, אבל את הכיבוש ואת הכובשים יש להוקיע ולהחרים באופן חד-משמעי. הבעיה היא לא החרם, טמבל, הבעיה היא הכיבוש.
ד"ר אורי רם, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון
לפנייה לכתב/ת 
