הר חורשן: על ראש הגבעה עומדת חורבה

בזמן האנגלים, שעל אף היותם "כובשים" ושליטים זרים גילו רגישות לא קטנה לנושאי נוף וטבע, כשהכריזו על גוש היערות העצום שבין זכרון יעקב ורמות מנשה כ"שמורת טבע" - נקרא ההר הזה ט'הרת אל-הטרי. כלומר, הגבעות שנראות כמו גב של חזירת בר. ב-1970 הכריזה גם מדינת ישראל על המקום כשמורת טבע וקראה לו חורשן. בגלל החורשים, כמובן.

הר חורשן הוא שמה של אחת הגבעות הנמוכות שמדרום לכביש 70, זכרון-יקנעם. הגבעות האלה, שגובהן הממוצע הוא כ-150 מטר בסך הכל, מכוסות ביער מדהים בצפיפותו, אך שלא כמרבית החורשים הים-תיכוניים, שהם סבך קוצני ובלתי עביר של אלון מצוי ומלוויו, הרי שפה נפגש הסוג הצפוף של החורש עם הסוג הפתוח והמרווח של יער אלוני התבור, שהוא מאוורר. עציו עומדים בשלכת וזו מגוונת את הירוק הים-תיכוני בכתום בסתיו, בירוק בהיר ורך ובאדום באביב, והכל בסגנון אירופי. 

על ההר הזה יש אוסף נכבד, ולעתים אפילו מביך, של דרכים; מהן דרכי עפר היפות לרכב רך, מהן מיועדות רק לרכב שטח ומהן רק להולכי רגל. חלק מנתיבי ההר מסומנים בצבעי סימון השבילים, כך שקל למדי לנוע ביער היפה הזה וליהנות פה ושם מתצפיות נוף על מישור החוף ועל הכרמל.

הר חורשן יפה במשך כל ימות השנה, אך אין ספק בכך שסוף החורף, בימי שיא הפריחה, הוא הזמן המועדף לשוטט בדרכי ההר. הלבלוב בשיאו, וכל גלי הצבע של הפרחים מתחרים על חסדי החרקים - הוורודים והאדומים מתערבבים בגל הפריחה הכחול, הצהוב מבעיר שלהבות בירוק ומרבדים של פרחים לבנים חוגרים את שלוחיו המוארים של החורש. זה גם הזמן שבו צווחות החיזור של כל ציפורי השיר נפרטות על מיתרי הצלילים של היער התוסס. וכמו שאמרנו, כבר האנגלים התרגשו מהיער הזה, קל וחומר אנחנו, שלא פונקנו בכאלה.

שרידים בשם אומרם

בלב הגבעות המיוערות, ולא רחוק מהשכונות החדשות של זכרון יעקב, מתנוססת גבעה אחת חשופה מיער. גם הנחל הרחב שלמרגלותיה מעובד וזרוע כולו, כך שנוצרת לגבעה הזו מסגרת רחבה החושפת אותה מיער של ממש. על ראשה השטוח יחסית של הגבעה פזורים שרידי חורבת טאטא, ותמהני על מגיירי המפה העברית שהותירוה בשמה הערבי ולא תרגמוה ל"חורבת המחפורת העמוקה", או, למצער, לא הקנו לה שם מגוחך שישמור על צלצול השם הקודם אך יהיה בעל משמעות עברית עמוקה, למשל חורבת מטאטא.

כדרך חורבות רבות בכרמל ובשוליו, היתה גם זו כנראה חווה חקלאית מן התקופה הרומית או הביזנטית. במקום נמצאים שרידי גדרות, שרידי בית בד, גת חצובה, מערה חפורה ומעוצבת כדרך מערות המגורים בכפרים העתיקים, ועוד כהנה וכהנה שברי מבנים פזורים.  

לדאבון הלב, כבר בסוף החורף מכוסה החורבה בקוצים שגובהם עשוי לעבור אף קומת אדם, וביניהם גם סרפד כדורים, שכל הנוגע בו זוכה בצריבה כואבת. אך במקום להיאבק בקוצי החורבה ובסרפדיה, אפשר להתרפק על הנוף ממחסה הצל של שבעה אלוני תבור ענקיים ואלה ארצישראלית אחת, הצומחים במעגל בשולי החורבה.

מדי פעם מתמלא מעגל העצים הזה בגללי עזים, ללמדנו שאיננו היחידים החומדים את הפינה הזו. אך גם אם לא היינו הראשונים במקום, עדיין יש כאן די מרחב לאדם וגם לבהמתו הדקה והריחנית.  

ועוד הערה חשובה. אם מסיבה כלשהי הגעתם להר חורשן ולא מצאתם את הדרך הקצרה לחורבת טאטא, אל תצטערו. השיטוט בערוצים הרדודים שבין הגבעות, ביער העשיר כל כך והמגוון כל כך, עם בורות המים והמעיינות הקטנים המזומנים לתועה בשבילי החורשן, השיטוט הזה הוא פיצוי לא רע בכלל על כך שאת הביקור בחורבת טאטא עצמה תשאירו אולי לפעם הבאה.

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים כרמל (מס' 4). לחורבת טאטא אפשר להגיע ברגל או ברכב שטח, בדרך עפר המסומנת בצבע אדום ומסתעפת בין הק"מ ה-15 ל-16 על כביש מספר 70, מול מחצבת שפיה. להר חורשן עולות דרכים נוספות לרכב שטח, גם מכיוון כביש מספר 70 וגם מכיוון עמיקם ורמת מנשה. חלק מהאזור הוא שטח אש, ועל כן יש להצטייד במפות טיול מתאימות, שיש עליהן סימון של שטחי אש.

• הטיול להר חורשן וחורבת טאטא - מתוך ספרו של ספי בן יוסף "כמו אהובה רחוקה", בהוצאת כתר.