ועכשיו - לרפורמה

השנתיים האחרונות הן שנות הרפורמות הגדולות וההדחות המשמעותיות. המשק הישראלי חווה שינויים מבניים שאיש לא יכול היה לדמיין כמותם, כמו הרפורמה הגדולה בנמלים וכמו הפרטות בנקים ומכירת המוביל הלאומי "אל על". כל אלה התרחשו בצד הדחות משמעותיות שהאחרונה שבהן היתה היום – יוסף (ג'ו) בראל מרשות השידור, והקודמת לה היתה זו של הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון. מכל אלה, אנו למדים שאין יותר פרות קדושות. כל מה שחשבנו ש"בישראל אי אפשר לעשות", מתרחש עכשיו לנגד עיננו המשתאות. 

ההדחה של בראל יכולה וצריכה להוות את הצעד הראשון בדרך למה שנתפס כיום כמשימה בלתי אפשרית – הבראתה של רשות השידור. לטעמי, טועה מי שחושב שבעידן של טלוויזיה רב ערוצית ובעידן של רדיו רב תדרי, הסתיים תפקידו של השידור הציבורי. אני מאמין אחרת. אני מאמין שלשידור ציבורי שאיננו תלוי בפרנסתו רק ברייטינג, יכולה להיות תרומה חשובה לאיכות התרבותית של החברה הישראלית. אבל לא כפי שהדברים מתנהלים בו עכשיו.

המעניין בכל הסוגיה הוא שאין מחלוקת על כך שצריך לעשות שינוי, ככה חושבים בממשלה, ככה חושבים בהנהלת רשות השידור וככה מאמינים אפילו העובדים. כולם רוצים גוף שיוקרתו גבוהה יותר, שעובדיו אינם מתביישים להזכיר את שמו וששוחרי טלוויזיה איכותית יכולים למצוא בו נישה חשובה ומרתקת, גם אם לא בהכרח ברייטינג שיא.

הדחתו של מנכ"ל גוף כלשהו טומנת בחובה הזדמנות לזעזועים חיוביים. משהחליטה הממשלה על הדחתו של מנכ"ל רשות השידור אסור לה לעצור בכך, כולם כולל העובדים רוצים גוף יעיל, בעל נורמות מקצועיות ומוסר עבודה גבוה, המעסיק אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה והמפיק את המירב מהכסף הציבורי שמועבר אליו.

הממשלה לא יכולה להסתפק בהחלטה בודדת לגבי דמותו של המנכ"ל. באווירה של היום, הרוח הגבית שהתקשורת והציבור מעניקים לממשלה בעת ביצוע רפורמות מבניות חשובות – הציבור והתקשורת יביעו תמיכה גם בשינויים מבניים עמוקים ברשות השידור שבכדי להצליח צריכים להיעשות בשיתוף העובדים, כפי שלמשל נעשה בנמלי ישראל.

לא היתה, וייתכן וגם לא תהיה שעה מוצלחת מזו, ולכן כשהממשלה תבחר את המנכ"ל הבא, הוא צריך להיות אחד שמחד מכיר את הארגון היטב, ומנגד, מצוייד בגיבוי ממשלתי מוחלט לבצע את הרפורמה הכל כך נחוצה לרשות השידור.