חופשה בג'מייקה, גרסת דור ה-XXX

תשמעו בדיחה: 200 אמריקאים שמנים עומדים ליד הבריכה וטוחנים צ'יזבורגר בעירום מלא. אוי, אלוהים, זאת לא בדיחה. זה באמת קורה לי. ידעתי שהייתי צריכה למרוח מקדם הגנה על העיניים. 

השעה אחת בצהריים. זמן לאכול בבריכת הנודיסטים. ובתרגום: המון המון ערומים. ערומים משחקים פריזבי, ערומים עושים תחרויות בירה, ערומים עומדים בתור לברביקיו. אני לא חושבת שראיתי אי פעם כל כך הרבה חלקים ורודים ביחד - בטח לא מאז פורנו הפסטרמות האחרון של טירת צבי. איך זה הלך שם? הכי בשר שאפשר? חכו שתיקלעו לבריכה אחת עם לווייתני אדם מהסוג שרואים רק ב"ריקי לייק", שלבושם היחיד הוא קעקוע של בלונדינית עירומה. גם אני עירומה, ועל זה לא אסלח לעצמי לעולם. אבל לפחות לי יש ההגינות להחביא את הידיות שלי מאחורי עציץ בוגנוויליה גדול.

"תביא נקניקית ווינר, מאן!" שואג טקסני עצום לעבר הראסטה-מאן שאחראי על הגריל. "כן, זרוק את היפהפייה הוורודה הזאת על האש". 

אני ממש לא רוצה לחשוב כרגע על נקניקיות ענק מטוגנות - יש גבול גם למה שאני יכולה לשאת. הטקסני מקבל את הצלחת שלו וממהר להפנות אליי את ישבנו הפרוותי והלבן. לא, ג'יי-אר, בבקשה אל תתכופף עכשיו להרים את המפית שלך. אוי, אלוהים! אני חושבת שהתעוורתי! באישונים

שלי שוחים דגים קטנים! מה אני, אורולוג? מה לי ולקניון הקמוט שזה עתה נחשף בפניי? אפילו לא ידעתי שלגברים יש כזה חלק בגוף. מהר, להסיט את המבט למקום אחר, אבל עכשיו.

"אולי תצטרפי אלינו", פונה אליי חברו של הטקסני במפתיע. בכלל לא שמתי לב שהוא השתקע בכיסא הנוח שלידי. קוראים לו דונלד והוא נהג משאית נפול שדיים ומנומש מאטלנטה. "החבר'ה מארגנים תחרות שתיית בירה מחבית". "הייתי מתה לשתות איתכם", אני אומרת לו, "אבל בעלי יכה אותי ואחרי זה יקשור אותי באזיקים לגמל שלנו. אני באה מהמידל-איסט, יו נואו".  

הוא מחייך אליי חיוך מחרמן ושובב. זה זמן רב שהוא סבור שיש בינינו מתח מיני, אשליה אותה אני מנסה לנער מעליי כמו זבוב צה-צה טורדני. הוא נועץ בי מבטים רבי משמעות בחדר האוכל, הוא מנשק את ידי בג'קוזי, הוא מקפיד לשחות לידי בבריכה, ואז פתאום מרביץ מקצה מסוקס של חתירה. אין מילים לתאר עד כמה אני לא נמשכת לדונלד שלנו. והוא, אגב, דונלד דק. מאוד מאוד דק.  

הוא קם ממקומו ופוסע לבריכה, לרחוץ את עצמו. מה תלוי לו שמה, בין הרגליים? זה נראה כמו גור עכברים מת. לרוב הגברים פה יש גרבילים שעירים כאלו, שמשתלשלים מהמפשעה. ולא שיש לי משהו נגד אמריקאים שעירים ושמנים. אמריקאים שמנמנים הם הגיבורים שלי. רוזאן, הומר סימפסון, אל בנדי - כולם טיפוסים שובי לב ומצחיקים. רק שאף פעם לא יצא לי לראות את התהליך המדויק שבו האמריקאים האלו השמינו כל כך. הטקסני הגדול, למשל, זולל עכשיו דאבל צ'יזבורגר. אני ממש יכולה לעקוב אחרי מסעה של הקציצה מהפה, לגרון שלו, לכרס שבה היא נוחתת. זה כמו להסתכל על שממית טורפת חגב; הכל שקוף כל כך. "עירום זה טבעי", אני ממלמלת לעצמי את המנטרה שלמדתי ביום הראשון. "כולנו ילדים תמימים שמשחקים בשמש, ואין בזה רע".

ועדיין, בוודאי יש דברים שהאל הטוב לא רצה שנעשה בעירום. למשל לקפוץ ראש, במיוחד אם את סבתא ירקרקה עם שדיים שמגיעים עד הברך. למשל לזחול מתחת לכיסא שלך ולחפש את המגזין. היי, גברת, יותר מדי אינפורמציה. אני שמחה לגלות שגם השני שלך יצא בקיסרי. הוא בוודאי מאוד גאה בך, ג'רום הקטן שלך, במיוחד בכובע שלך עם הדילדו הענקי מפלסטיק שמחובר אליו שאת מלקלקת בגסות למצהלות הנוכחים.

אחרי שסיימנו לאכול העניינים נרגעו מעט. האמריקאים רובצים בכבדות ליד הבריכה ומשתזפים. מדי פעם הם מגרדים את משמניהם מהכיסא ונופלים בחבטה למים, ממש כמו קרנפים שמשכשכים בנהר. עצלות מתוקה, חמימה, נופלת על נגריל, ג'מייקה. אפשר ממש לעצום עינים ולהירדם על הכיסא.  

או שלא, כי מישהו מסתכל עליי. כן, לא טעיתי, זה דונלד דק. הוא שוכב על מזרן מולי ונועץ בי מבט מזוגג לגמרי. זה כאילו שמישהו שתה ממנו את המוח בקשית. אני קצת חוששת לשלומו, אולי חטף שבץ או משהו, אבל מהר מאוד אני מבחינה במשהו שמקפיא את דמי. לדונלד מחוברת בלונדינית, בלונדינית שלא ראיתי קודם. היא כורעת בין רגליו ותוקעת בגרביל.

מעשי סקס פומביים לא נדירים פה. מאז שהגעתי ראיתי זוגות שוכבים, זוגות מתמזמזים, זוגות לוחכים את בני זוגם בציבור בלי לחשוב פעמיים. אבל ככה, ישר אחרי האוכל? אין גבול לבהמיות של בני האדם? זה כמו לראות את כל הצרכים האנושיים בפאסט פורוורד: קודם אוכל, אחרי זה סקס, אחרי זה ללכת ערומים לשירותים. תראו את דונלד. רק לפני דקות עוד בלס קבב חריף, ועכשיו הוא שוכב ומקבל עיסוי פה מהגברת. את שניהם, כמה סקסי, הוא עושה באותה אדישות לועסת מסטיק דרומית. "היי, דוני, היא ממש ממש אוהבת אותך, מאן!" שואג הטקסני. "כן, גברת קטנה", צורח החבר שלו, "חללי בחליל האהבה!"

הזוג מתעלם מקריאות התגרנים שמסביב. הבלונדה ממשיכה לנקר במפשעה כמו יונק דבש היפראקטיבי, ודונלד נועץ בי מבט מתגרה. "היית צריכה להיות נחמדה", מלגלג חיוכו, "ואז גם את היית מקבלת מהגוף המהמם שלי". לא תודה, אני מחזירה לו מבט. אם אי פעם יתחשק לי לשחק בזוג שדיים שעירים, יש לי את שלי.

הבלונדה קמה ממקומה ומתיישבת על דונלד. "גו פור איט, קידס!" מעודד הקהל המשולהב מרחוק. הבלונדה מתחילה לדהור עליו, מניעה את האגן שלה קדימה ואחורה, רוכבת עליו כמו ילדה גאה על סוס עץ. היא נהנית מהעיניים שסוקרות אותה, משתזפת בתשומת

הלב של החבר'ה. דיו, דונלד, רוץ בן סוסים, תראה כמה סקסית אני נראית מעליך עכשיו. אפילו אני מוצאת את עצמי מקנאה בה קצת. היא גרפה את קולות הרוחצים בלי שום בעיה בכלל.

אבל אוי, מה קרה? לאט לאט הבלונדינית מפסיקה לנוע. בסוף היא נעצרת ונעמדת מעליו. היא מציצה כמו אמא מודאגת לעריסה שבין רגליו של דונלד, וכולנו מציצים לשם ביחד. בין רגליו של דונלד, הס פן תעיר, שוכב לו אפרוח, אפרוח זעיר. זה כל כך מצחיק, אבל עצוב באותה מידה. כל הרעש הזה, כל החרמנות וההו-הא, ובסוף עם מה נשארנו? הבלוטה הצמוקה של דונלד דק.  

דממה נופלת על הבריכה. מבוכה של אנשים שאמא טבע לועגת להם. כי מה עוזרת כל הנועזות שלנו, כל הליברליות המשוחררת, אם בסוף מתברר שאנחנו לא קובעים כלום? זוג האוהבים המבויש קם ובורח למים. אם יכלו לשים את הידיים בכיסים ולשרוק שיר נונשלנטי קטן, זה מה שהם היו עושים. "לא נורא, ילדים, מחר יום חדש", צועק להם מישהו. וככה, בפומביות הרגילה של המקום הזה, אנחנו חוזרים לשגרה.  

מתקפה: שדיים רטובים

המצב מחמיר כשאנחנו מטפסים לאוטובוס שעליו נתלה שלט "הדוניזם 2". שאר הזוגות, שנוסעים למלונות ירח דבש חמדמדים כמו הלידו, מסתכלים עלינו בתיעוב מוחלט. "תראה אותם. את הסווינגרס האלו", מלחששת מנדי אחת לבן זוגה סנדי. "לא יכולים לחכות להגיע כבר, לחגוג".  

כדי להגיע למלון צריך לנסוע לפחות שעתיים וחצי. שעתיים וחצי מלאות בצחקוקים לגלגניים של נהג המונית. "מאן", הוא פונה במבטא כבד לבן זוגי. "יו גונ'ה סוויץ' די אולד ליידי?" הגברת הזקנה, מצידה, שואלת את עצמה אם זה הזמן להעיר לבוב מארלי של המונה

שהקטע הזה עם המאן והראסטות ישן בערך כמו נימי-נים משב"ק ס'. אבל הגבר שאיתי דווקא מבסוט מהשאלה. האמינו לי, זה עניין של שעות עד שימיר אותי בכמה דוגמניות צעירות ושקית גראס.

כבר שעת לילה מאוחרת כשאנחנו חונים ליד המועדון שלנו. האוויר מבושם מפרחי יסמין, השמים שחורים וכבדים כמו אחוריה של זמרת סול. מרחוק אנחנו שומעים מוזיקה וצחקוקים נשיים חנוקים. בשלב זה אנחנו לא חושדים בשום דבר. "לפני הצ'ק אין", אומר הבוגד, "תני לי לקפוץ לבר ולהביא מים מינרליים". 

הוא חוזר אחרי חמש דקות, רטוב והמום עד לשד עצמותיו. "מה קרה?" אני נבהלת.

"שלוש נשים ערומות!" הוא מגמגם. "שלוש נשים ערומות ומבוגרות! בלי חלק תחתון אפילו!"

מסתבר שהוא לא הספיק להגיע לבר, ושלוש ממותות ויסקונסין מעורטלות קפצו עליו מהג'קוזי. הן הקיפו אותו במעגל ובצעקות "הידו (קיצור של הדוניזם) וירג'ין!" - בתול הידו - וניסו להוריד לו את התחתונים. יותר מאוחר נלמד שזו קבלת הפנים שהוותיקים נהנים להפחיד איתה את החדשים. אבל בשלב הזה הבחור בטראומה. "בחיים לא ראיתי כל כך הרבה שדיים רטובים ביחד", הוא רועד. "זה היה כמו המפלצת מלוך-נס, רק עשויה כולה מניתוחים פלסטיים גרועים".

זה מספק לנו את כל המידע שאנחנו צריכים לדעת על המלון החדש שלנו. ברוכים הבאים ל"הניצוץ", גרסת במאי הפורנו המסטול.

בוקר עולה על חדר המלון המכוער ביותר שראיתי בימי חיי. זה נראה כמו קן האהבה של אילנה אביטל וננסי ברנדס, עם ספות הפלסטיק הוורודות והטאפט הפרחוני. כאילו לא די בכך, אין מים חמים במקלחת ומכונת הקפה שלנו גונחת כאילו היא בצירים. "מה זאת החורבה הזאת?" שואל הבוגד. "זה נראה כמו אורחן בטבריה". אפילו המפרץ הקאריבי, ששמענו רבות על מי הטורקיז הזכים שלו, נראה מהחלון שלנו כמו מרק חום ועכור. לא פחות מאלף דולר לשבוע משלמים פה על התענוג הזה, ואף אחד לא חושב לרגע לעשות שיפוצים.

"הדוניזם 2" הוא אתר אול-אינקלוסיב - הכל כלול בתשלום הראשוני ששילמת. אלא שהאלכוהול זול ונבזי כמעט כמו הנשים, והכוסות עשויות פלסטיק משומש. לאוכל, אם זה לובסטר או סטייק או עוגה, יש תמיד אותו טעם: סיב אופטי פיקנטי ומתובלן היטב.  

"טוב, למה להם?" שואל אותנו חברנו החדש בריאן בארוחת הבוקר. הוא בן 52, עורך דין מניו-ג'רסי, מגיע לפה שלוש פעמים בשנה. "זאת בדיחה ידועה שלהידו לא באים בשביל האוכל או החדרים. חלק מהפאן זה לבוא לכאן ולגלות ששוב אתה יכול לשכוח ממקלחת חמה. את יודעת כמה שנים אני שומע מהמנהל את הנאום של 'מצטערים, יש בעיה זמנית בצינורות שלנו?'"  

הוותיקים קוראים למקום הזה "הידו". הג'מייקנים קוראים לו "גן חיות". אבל כולם מסכימים שקצת קשה להסביר מה זה הידו למי שלא ביקר כאן מעולם. הקונספט פשוט: קלאב-מד, אבל עם הפעלות מיניות ונועזות יותר. דיסנילנד ארוטי שבו שוכחים מכל העכבות. אבל בריאן נשבע לנו שלא בגלל הסקס המועדון הזה כל כך פופולרי. "זה מקום לפלצנים זקנים", הוא מגחך, "שרוצים לעשות מה שבא להם בלי שהצעירים יצחקו עליהם כל הזמן. אני יודע מה הבת שלי היתה חושבת אם היא היתה רואה אותי פה, מסתובב בעירום, משחק משחקים גסים, מפלרטט עם בחורות זקנות. אבל זאת בדיוק הסיבה שבגללה אני מגיע: במקום הזה אני לא אפגוש את הבת שלי לעולם".

אתגר: זהי את האיבר

"הדוניזם 2", המיוצג בארץ על ידי חברת "טל תעופה", הוא מסורת. מוסד ותיק שנהנה מאחוז גבוה מאוד של לקוחות חוזרים. "אנשים באים לפעם אחת", נאנח מנהל המקום, "ולא מפסיקים לחזור כל החיים". כדרכם של אמריקאים, הם עושים את זה בעדרים גדולים וקולניים של חבר'ה. יש להם אפילו מועדונים קבועים, עם לוגואים ואביזרים, לחיצות יד סודיות, תקנונים ואירועים שנתיים מסורתיים.

לשולחן מצטרפת עכשיו ריטה, גברת קצוצת שיער עם טורבן וגלימה כתומה. "חדשים?" היא מצביעה עלינו וקורצת לבריאן. "אפשר ישר לראות. כשאתם רק מגיעים אפשר ממש לראות את בלון הקומיקס של המחשבות שלכם. אתם כל כך שקופים לנו שזה מביך. 'אוי, הנה זוג שקשר דילדואים לראש שלנו, הם בטח רוצים לשכב איתנו', או 'היי, תראה את האישה שבאה עירומה לגמרי לארוחת ערב, היא בטח מחפשת סקס איתי'. אין מילים לתאר

כמה זה פתטי בעינינו. סליחה, אבל מי בכלל חושק בגוף המשעמם שלכם? אתם לא מעניינים אף אחד. תבינו, שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה בהידו. אסור להסיק מסקנות נמהרות". 

"באמת?" אני אומרת לה בלעג. "אז מה אני אמורה להסיק מהאישה שראיתי אתמול? היא ישבה עירומה על הבר, פישקה את הרגליים שלה ונתנה לשלושה גברים לקלוע לה בייגל'ה לסל". "את מדברת על לסלי?" צוחקת ריטה. "היא נשואה כבר 30 שנה ומאוהבת בבעלה לגמרי. שלושת הגברים שראית הם חלק מהחבורה הקבועה שלהם שמגיעה לפה כל מרס. זה היה סתם משחק שתייה מצחיק בין חבר'ה, אף אחד כבר לא מתרגש מהפוסי של לסלי שם. בשבילם הפוסי שלה הוא כמו העיניים או התסרוקת. הם לא מתייחסים אליו בקונוטציה מינית".

בהידו אוהבים מאוד משחקי חבר'ה עם אופי קצת פורנוגרפי. למשל, "זהי את האיבר של בעלך". זה הולך ככה: קושרים את העיניים למישהי ומעמידים מולה עשרים גברים ערומים. היא אמורה לזהות את אבי ילדיה באמצעות ליקוק וטעייה. יש גם את "השחל את הנר לבקבוק", רק שהנר הוא לא בדיוק משעווה ריחנית. 

"רק בתולי הידו", קובעת ריטה, "יכולים להסתכל על המשחק הזה ולחשוב שיש בו משהו מחרמן או סוטה או טעון מינית. אנחנו יודעים שזה רק בשביל הפאן. אם למישהו עומד אז למישהו עומד, אף אחד מאיתנו לא עושה מזה ביג דיל".

בהידו יש גם חוף צנועים, ללבושים בלבד, הזוכה ללעג גדול מכל מי שבאמת מחשיב את עצמו. "חוף הצנועים מלא בוויני'ס" מסבירה ריטה ורוקקת הצידה בתיעוב. "וויני" הוא סינגל חרמן, לרוב איטלקי או לבנטיני, הנודד בקבוצות גדולות של צעירים רווקים. הוויניס תמיד מתלבשים אותו הדבר: גורמט על הצוואר, מכנסי גנגסטה ראפ שמגיעים עד הברכיים, נעלי ספורט שחורות עם שרוכים פתוחים. הוויני לעולם לא יתפשט באמת או יעז להשתתף בשמחה ההיפית. הוא יעדיף לנדוד עם הקיאקים השחורים שלו

לחוף הערומים ולתצפת על המשתתפים עם הלשון בחוץ. "אפשר ממש להטיס מטוסים על הלשון של החבר'ה האלה", צוחקת ריטה. "היא כמו מסלול המראה, ארוכה ומשורבבת עד הסוף".

האנשים בהידו, כך נראה, חמים וידידותיים ומצייתים לאמנת הסווינגרים: תמיד תהיה מנומס, אל תצטרף ללא רשות. "אנחנו גם לא מתים על זוגות צעירים שחושבים את עצמם", אומרת ריטה ונותנת מבט בחצאית המיני שלי. "ההידו זה כמו האינטרנט. פה אתה פופולרי רק על סמך השנינות, הקסם האישי והפתיחות שלך. לא בגלל חשבון הבנק או המראה".

אבל כשאנחנו נעמדים מול שער חוף הנודיסטים, אנחנו פתאום מאבדים את האומץ. מרחוק אנחנו רואים את מה שבריאן כינה "ילדים תמימים שמשחקים בשמש", אבל למה זה מרגיש כאילו אנחנו עומדים להיכנס לבר משופמים בברלין? החוף הומה ערומים העסוקים בפעילויות הרגילות למקום הזה. משחקים כדורעף, שותים קוקטייל, מתאחדים עם חברים ישנים מהעבר. "פטסי!" דוחקת עירומה אחת בחברתה בת השבעים בערך. "תכירי חבר טוב שלי, מקס ממישיגן". פטסי מרימה ראש ונתקלת חזיתית באשכיו התכלכלים והביישניים של מקס. "כל חבר של דורותי", היא מוחצת את שדיה המטוגנים אליו, "הוא חבר שלי".

"את יודעת איך החבר'ה קוראים למקס?" דוחקת בה דורותי. "'הצינור', ותכף אני אראה לך גם למה". היא לוקחת אותו בפיה ולוחכת אותו כמי שמדביקה קופונים בפנקס. "רואה?" היא אומרת לפטסי, "נכון מדהים, הגודל שלו?" שתי הקשישות מבסוטות כאילו קיבלו נשיקה מהנכדים. ורק מקס עומד שם, ספק נהנה, ספק סובל מאלצהיימר. עיניו מישירות מבט לשמש כמו קאובוי סבלני וזקן. עברו הימים שבהם הוא היווה סכנה למישהי, היום הוא רק צעצוע מתנפח לים.

אליפות: המגדל הלוהט

"הדבר הכי קשה בהידו זה להוריד את הבגדים ביום הראשון. הדבר השני הכי קשה זה לשים אותם בחזרה", טוענת אמרה מפורסמת בהידו. וזה נכון, כי אני באמת לא מבינה מה עשיתי עם הזארה המגביל הזה כל חיי. תראו את הזקנים האלה, כמה יופי וחופשיות יש בתנועות שלהם. "הם נראים כמו דולפינים", אני אומרת לוויני שלי. "לגמרי בנוח בעור שלהם". "נכון", הוא מתלהב, "תראי את הסבתא המגולחת הזו, היא ממש סקסית בעיניי. כמה יפה הוא הגוף האנושי, כמה חושני הוא כשנותנים לו להיות מה שהוא. תגידי, נדמה לי או שלבחור הזה יש זיקפה של חמור?"

יש לו, ואין לו שום כוונה להסתיר אותה. הוא שוכב מולנו ובונה אותה בשמש כמו מגדל. מוסיף עוד שפריץ שמן וסך את גורד השחקים שלו. מעביר עליו ליטופים מאוהבים ומלאי ריכוז. הייתי רוצה לספר לכם שלא, לא אני האישה שלכבודה הוקמה במת השמחה הזאת. אבל מהמבטים שהוא שולח בלי בושה, ברור שאני ההשראה. זאת לא מחמאה כזאת גדולה, אני האישה היחידה פה שגילה אינו 82. ובכל זאת, מול הבעל החוקי שלי? לאן העולם הזה הגיע? "תגידי לו שיפסיק", זועם וויני. "את האישה שלי ולא שלו".  

"מה אני יכולה לעשות?" אני מקוננת. "זה יהיה שקוף מדי להתלבש עכשיו".

ובאמת, לכי תזרקי על עצמך מגבת מול כל ההיפים הביקורתיים האלו. הם יחשבו שאני צדקנית משעממת, עושה עניין מצורך אנושי טבעי. איך אמרו ריטה ובריאן? הידו זו כמו קייטנה לילדים גדולים? אני רוצה את השוקו והלחמנייה שלי, עכשיו. גדולה עליי הדילמה הזאת, לא קיבלתי את ספר החוקים למצב כזה.  

ולא, זה לא קורה עכשיו. הוויני שלי מגניב יד לבטן התחתונה שלו. "מה אתה עושה?" אני לוחשת לו בזעזוע עמוק. "כלום", הוא מיתמם וממשיך ללטף את עצמו בהיסח הדעת. נדמה לי, או שהוא מנסה להקים שם פרויקט מגדלי דיזנגוף מתחרה משל עצמו? "מה את רוצה?" הוא מתקומם. "זה לא פייר מה שקורה פה. רק יצאתי מהמים, הוא בטח חושב שאני מצויד כמו ילד. מדגדג את אשתי הנימפומנית עם נוצת טווס בלילות כי אין לי שם שום דבר".

כל כך צפוי. כמו כל זכר ישראלי הוא לא מוכן לצאת פראייר. אבל מה עשיתי שמגיע לי להיקלע למלחמת השוורים האידיוטית הזאת בין שניהם? יכולתי לקום וללכת, והם עדיין היו ממשיכים להתלטף זה מול זה בעוינות עד שתרד השמש. זה מוסיף עוד קומה למגדל, זה מנפח קובייה בבטן. כשאני חוזרת הביתה אני הופכת להיות לסבית, נמאס לי מהם כל כך.

משימה: חמישים גברים

לפי החוקים הרשמיים של המועדון, "העירום אסור בשטחים ציבוריים כמו המסעדה והלובי". מישהו שכח לספר את זה לאיימי לאו. אתם צריכים לראות איך היא ירדה לארוחת הערב. לבושה ברשת דייגים מחוררת, עשויה חוטי זהב. היא נראית כמו לוקוסית יפהפייה וזוהרת, עורה השזוף מציץ מהחורים. כמוה, המסעדה מלאה בנשים שהתפשטו מול המראה הגדולה הערב, הוסיפו כמה פאייטים במקומות אסטרטגיים ויצאו להתקפה. זה לא עירום בוטה, מיוזע, תפקודי, כמו בבוקר. זה עירום מרומז, ארוטי ומכשף. 

הערב הוא הזמן המסוכן של הידו. בבוקר יש קצת סקס, אבל הוא משועשע וידידותי כמו משחק מטקות. הערב הוא שעתם של הטורפים הגדולים. צוות הבידור יודע

זאת היטב ומארגן ערבי נושא סקסיים. ערב טוגה, ערב פיג'מות, כאלה. הערב הוא ערב פיג'מות, ואיימי מתכוונת להיכנס בזה בכל הכוח. בכל זאת, היא באה להידו כדי למצוא לעצמה חבר. 

לאו היא סינגלית בת 37 ממנהטן. ברוקרית בפירמת השקעות גדולה ויוקרתית. בחיי היומיום היא לובשת חליפות קשוחות עד הברך, מנסה לשכנע את השותפים בפירמה שהיא בדיוק כמו כל הבנים. היא עושה את זה טוב, בשנה הבאה אולי תהיה מועמדת לפרטנרשיפ, אבל הלחץ, הלחץ הזה, נותן בה את אותותיו. באמריקה התאגידית והשמרנית אסור לחשוף את הבשר הרך שלך לעולם. כשיש לאיימי יום רע במיוחד, היא מקפידה לבכות בשירותים. אף אחד לא יודע שהיא בעצם אישה, כי היא הפכה את עצמה ליצור מיתולוגי: למעלה בלונדינית עם עיניים כחולות וענקיות, למטה מכונת תאגיד.

בפירמה לא יודעים איפה היא מבלה את החופשה השנתית שלה. "אני מספרת להם שאני נוסעת למלון-ספא קטן בבהאמס", היא אומרת, "והם מאמינים". כשהיא באה להידו היא מורידה את החליפה, חושפת את העור הלבן מניאונים. שעה אחת בשמש, והיא מקלפת מעליה את השריון המשרדי. פה היא לא צריכה להוכיח את עצמה, היא יכולה להיות סתם איימי, אישה יפה ורגישה ובודדה שמאוד אוהבת גברים. וזה החלק הקסום בהידו - החלק שמביא דמעות לעיניים; הוא מאפשר לכל כך הרבה אמריקאים שתקועים ברודנות הפוליטיקלי קורקטית והמוסרנית הזאת להשתחרר מהכבלים שלהם ולהיות חופשיים.  

מהצד צופה בה סקוט, מאוהב לגמרי. סקוט הוא החבר החדש שלנו, שדרן רדיו מאורגון שכוחת האל. שלא כמו איימי, הוא דווקא לא צריך להתחפש לעבודה שלו. אבל הוא בודד כל כך בעיירה הקטנה שלו, עם כל הזוגות הנשואים. "היא מהממת", הוא אומר לנו. "יפהפייה אמיתית ומושלמת". בכלל לא אכפת לו שהוא ראה כבר את כל הסחורה שלה על החוף בבוקר, בשבילו היא מתנה מסתורית שמחכה להיפתח. איימי מפלרטטת איתו, אבל בזווית העין היא מג'נגלת גם עם רודי, מאצ'ו שרירי עם כובע מאפיונרים, מהחבורה של הטקסני ודונלד דק.

"בבקשה אל תלכי איתו", אני אומרת לאיימי. "קודם, בבריכה, הוא ניסה לשכנע אותי לתת לו לאכול שרימפס מהירכיים שלי". "מה הבעיה?" היא פוערת עיניים כחולות. "הוא בסך הכל גבר בריא ומיני". 

אני משתתקת ומתביישת לעצמי בפינה שלי. מספיק אני מרגישה כמו הורסת מסיבות. לאורך כל השבוע מסבירים לי שנשים סינגליות הן נסיכות בהידו. "אני נהנית מסקס בדיוק כמו גבר", איימי מחייכת אליי, ורודי נותן בה מבט של כריש שעומד לבלוע דגיגה זהבהבה.  

בינתיים, על הבמה הגדולה, מופע בידור לערב הפיג'מות. הצוות עורך את תחרות הפיג'מה הכי חושנית. הם מדהימים ביופיים, ג'מייקנים וג'מייקניות צעירים שכאילו נוצקו בברונזה. יודעים בדיוק איך להשתמש במיניות הגמישה שלהם, איך לפלרטט. אבל אשת יחסי הציבור של המקום מספרת לי שרובם נוצרים אדוקים, כמו רוב הצעירים בג'מייקה. "להיות סקסיים זאת העבודה שלהם", היא אומרת, "אבל הם לא מאמינים בקיום יחסי מין לפני החתונה".

בהדרגה מתחילה הנהירה לג'קוזי בבריכת הערומים. כמו בכל ערב, זה המקום שאליו מתנקז כל האקשן. "הג'קוזי הוא המקום שבו הצלופחים פוגשים את שושנות הים", אומרת לי ריטה בשפתה הציורית. איימי הולכת עם רודי, אנחנו וסקוט משתרכים מאחורה. "אתה חייב להילחם עליה", אומר לו וויני שלי ומצ'פח אותו על הכתף. אנחנו מרגישים כמו שלושה אבירים שהולכים להגן על הנסיכה שלנו. אבל הנסיכה שלנו שתויה, והשדיים שלה כבר בחוץ.

השעה שתיים בלילה, הירח מחייך מלמעלה כמו חתול צ'שייר. מהג'קוזי החשוך עולים אדים מהבילים. קצת קשה לראות, אבל אפשר לזהות כשלושים ערומים בבריכה הזאת. יוצרים תצורות משונות, כמעט חייתיות, במים המבעבעים. שלושה גברים מענגים אישה אחת, שתי נשים עוסקות בצלילה תת-ימית לאתריו של גבר, זוג שכבר נמצא עמוק בעניין שלו, האישה מייללת כמו זאבה אל הכוכבים. רודי ואיימי במים, וצוות החילוץ שלנו במצוקה גדולה. "תיכנסו איתי?" מפציר סקוט, "פליז?"

יש מעט דברים מגעילים בעולם כמו הג'קוזי של ההידו. זאת אומרת, למים שלו יש צבע, הממ, קצת לבן. בעצם לא; הוא חלבי אפרפר כזה, מה שגורם לך לחשוב... יאק. "זה כמו בריכת הילדים בקיבוץ", מרגיע הוויני שלי, "רק שהיא מלאה בילדים שלא ייוולדו אף פעם".  

אישית, הייתי מעדיפה להשתכשך במעיים המדממים של דוב ולא בדבר הזה. אבל אין ברירה, חייבים לשחרר את הנסיכה. איימי שלנו מתנשקת עם

רודי לידנו. בינתיים זה רק הוא, אבל מסביב עומדים שלושה מהחברים שלו. אפילו לדונלד דק היה אומץ להגיע למסיבה הזאת. שזה מוזר, הייתי בטוחה שהוא יתחבא אחרי ביצועי יום האתמול.

אני הולכת לבר להביא קוקטיילים. רום, מוחיטו, כל דבר, העיקר שלא יהיה בצבע לבן או אפור. בדרך חזרה אני נתקלת במכשול ששוכב בדרך. אני מורידה את הראש למטה ומגלה שמדובר באישה. זאת הדרום-אפריקאית השזופה, שכבר הספיקה לעשות 16 גברים מאז הגיעה לכאן. אני יודעת, כי היא פרסמה את זה בארוחת הערב של אתמול. "השנה זה יומולדת חמישים שלי", אמרה, "אז החלטתי לעשות חמישים גברים כדי לפנק את עצמי". בעלה המזוקן הנהן בשמחה של אימפוטנט שיש לו את מצלמת הווידאו הגדולה בעולם. עכשיו היא שוכבת על שפת הבריכה מפושקת רגליים, ביניהן כורעים שני ג'מייקנים שריריים. הם בני 19 בקושי, ומסרווסים אותה בשיעמום של מתדלקים ב"פז". כנראה, כמו רוב השחורים פה, זונות ממין זכר. ההידו שורץ כאלו.

שתלך איתם, אני חושבת לעצמי, אבל איך אני עוברת מעליה עכשיו? הרי כל ניסיון לעבור מעליהם יחשוף בפניהם את המצפה התת-ימי שלי. מצד שני, זה לא הזמן להגיד "אופס, סליחה" חינני. וככה אני ממשיכה לעמוד כמו אידיוטית עם כוסות המשקה שלי. הידו מביא אותך להתמודדות עם מצבים שבחיים לא חשבת שתחווה. ולזה ריטה ובריאן קוראים "הכי טבעי שאפשר".

פיתוי: קייטי (ובעלה)

איזה ערב מוזר. ראשה הבלונדי של איימי שוחה אליי. "את יודעת?" היא אומרת לי, "את נורא יפה". עם זה היא טומנת את ראשה בכתפי ומנשקת את לחיי באיטיות מכוונת. "יש לך עור רך", היא לוחשת באוזני. מוזר, אבל יכולתי להישבע שאיימי סטרייטית כמו שולחן פיקניק. "רודי אומר", היא לוחשת לי בביישנות, "שאולי תצטרפי אלינו". אני לא מאמינה. המניאק. הוא מיישם עליה את השיטה.

השיטה היא טריק שפיתחו רוב הבעלים פה. במקום לגשת בעצמם לבחורה שהיו רוצים לצרף למיטה שלהם, הם שולחים את האישה החוקית לעשות את זה במקומם. אחרי הכל, מה הסיכויים של זכר שמן ומשופם מהמערב התיכון להקסים אותך בהצעה "בואי, אני והרעיה ננקנק אותך בסויטה?" עדיף שהאישה תיגש. לנשים יש דיבור מצוין עם נשים אחרות. קודם, בארוחת הערב, יצא לי לדבר עם זוג שמיישם את השיטה. קורטי וקייטי מג'ורג'טאון, נעים מאוד. "יום אחד הוא קם ואמר לי שהוא מת לראות אישה אחרת מענגת אותי", סיפרה לי בחולמניות קייטי. היא אישה סקסית בת 43, הלבושה רוב הזמן בסוודרים ורודים וזעירים מהסוג שהיו הולמים צ'יוואוות מחמד. "את מבינה, הוא מכיר אותי, קורטי, הוא יודע כמה אני מינית. אז מרוב אהבה אליי הוא חשב על עוד דרכים לספק אותי במיטה".

כל אותו הזמן קורט ישב וחייך אל קייטי הטיפשונת. הוא זרח כמו מאלף שהצליח לשכנע פודל לקפוץ מבעד לחישוק בוער. "ומאז היא מאושרת", נהם ממעמקי שפמו. "נכון, קייטי? רק אתמול הצלחתי לשכנע אותה לעשות את זה עם שלושה גברים". "ונהנית?" אני שואלת את קייטי. "בטח שנהניתי, האני", היא אומרת, שולחת לקורטי חיוך של קייטי-רוצה-ביסקוויטי.

הם הכירו כשהיא היתה בת 42, אם חד-הורית מובטלת. קורטי "הסכים" להתחתן ולקחת את הילדים שלה עליו. כשהוא הולך אני שואלת אותה שוב אם באמת היה כיף עם החבר'ה. "כן", היא מגמגמת, "זאת אומרת, היה קצת משונה. לא ידעתי איך קורט מרגיש, וקצת כאב לי

אחרי חצי שעה". "אז למה את עושה את זה?" אני חוקרת, "הרי רואים שאת עדיין מאוהבת בו". "עזבי, זה סתם העכבות שלי, של חד-הורית שגדלה בעיירה קטנה", היא נאנחת. "קורט יודע איך לשחרר אותי מהן".

לא שיש לי בעיה עם חיי הנישואים של קורט וקייטי. אז הוא מסרסר אותה בסבבה? מה אכפת לי? בעיה שלהם. אבל זה כל כך מרגיז איך שקורט האפס הצליח להתחמק מעבודה קשה גם כשזה מגיע לשעשועים שלו. במקום לעבוד, הוא נותן לקייטי לגרור את הטרף למאורה. ככה בדיוק הכרתי את קייטי. היא ניגשה לבשר לי שיש לי שיער של מישהי שהיא "פראית במיטה לגמרי". ממש יכולתי לשמוע את הטקסטים שקורט החדיר לה לראש. "את באמת נמשכת אליי", אני שואלת אותה עכשיו, "או שקורט שכנע אותך?" 

"תראי", היא אומרת, "הוא דיבר עלייך המון, ואז הוא אמר: 'נראה לי שהיא נמשכת אלייך. היית מעוניינת לצרף אותה, נכון שכן?'"  

זה טריק נבזי כל כך, שאני כמעט לא נושמת. קורט יודע בדיוק איך ללחוץ לקייטי על הכפתורים. הרי אף אישה לא רוצה שבעלה יתחיל בלעדיה עם מישהי אחרת. אז כשהוא אמר לה שאני עושה לה עיניים, היא הבינה שזה האות שלה: לזרום או להישאר מאחור. מה היא יכלה להגיד לו? "הייתי מעדיפה לעשות מניקור במיטה מאשר להתמזמז עם הפוטנה הישראלית עם השיער שצבוע גרוע"? היא רצתה שהוא ישמח באשתו הליברלית והפתוחה.

"תקשיבי לי טוב", אני אומרת עכשיו לאיימי. "אני לא מצטרפת אלייך ואל רודי. את השתגעת? רק הכרת אותו וכבר הוא רוצה לצרף לך עוד אישה למיטה. מעניין מה הוא יעשה לחגיגות השנה שלכם. ימכור אותך לעבדות לבנה בשוק השפחות של איראן?" 

"אבל פה זה הידו", היא מגמגמת, "ובאתי להיות בחופש". היא נושאת אליי מבט מתחנן, פניה הקטנים זוהרים מהמים. רודי מוצא חן בעיניה מאוד, רואים מיד. כל הנאומים על נשים משוחררות, על כמה כיף לשחק בשמש; כל ההצהרות ההיפיות על החופש לעשות מה שבא, ובסוף עם מה נשארנו? עם כמה גברים שנכנס להם לראש רעיון גרוע, וכמה נשים שאוהבות אותם, שמוכנות לזרום איתם, אפילו אם זה אומר לזרום עד לג'קוזי המגעיל ביותר בעולם.

הסוף: ביקושים בירידה

בעיה. שלושה ימים בהידו, והפכתי לשרלילה של חוף נודיסטים. מדי בוקר אני קמה, מתפשטת מבגדיי ושועטת עירומה מהחדר. "את שוב רצה לשם?" אומר הוויני. "לפחות תשימי על עצמך חוטיני, פרוצה קטנה". "לא רוצה!" אני מצייצת וחוטפת מידיו את שמן התינוקות. "רוצה להיות ילדה בשמש, בייי". 

בחוף אני משטחת את עצמי על הכיסא ומחכה לאקשן. הם חייבים להתפעל ממני, אני מציאה. אחרי הכל, אני הבחורה היחידה כאן שלא יכולה להשליך את השדיים שלה אחורה ולעשות מהם צעיף מקומט לצוואר.  

ביומיים הראשונים אני עוד משכנעת את עצמי שהם מתביישים ממני. אחרי הכל, אני אלת שמש כנענית וזהובה. אבל ביום השלישי אני שמה לב למשהו די מזעזע: אנשים עוקפים את כיסא הנוח שלי כאילו היה ערימת גללים. אף אחד כבר לא מזמין אותי לשחק טוויסטר נודיסטי, אף אחד לא מציע לי בירה, דורותי הפנסיונרית כבר מקובלת יותר ממני, וזה לא בגלל שאין לה שיניים בפה.  

"את מה שנקרא בהידו 'מקלקלת מסיבות'", אומרת ריטה. "עוד צעירה שחושבת את עצמה. אף אחד לא רוצה לקחת למיטה זוג צעיר או מטופח מדי, זה יותר מדי טרחה, יותר מדי עבודה קשה. למי יש כוח להחמיא לכם? לשכר אתכם? לגרור אתכם לסוויטה? לחשוב איך תרכלו על הגופות הזקנים שלנו אחר כך, מבסוטים מעצמכם. רוצה אקשן? סעי לאיביזה, בייבי. אנחנו מעדיפים לשחק בין הסדינים עם אנשים שהם פאן אמיתי".

"אני מאוד פאן", אני מוחה. "אני סקס מאוד משעשע".

"בטח", אומרת לי ריטה ברחמים גדולים. "ותוציאי את הבטן כבר, תנשמי קצת. אני לא יכולה לראות אותך עושה נזק לאיברים הפנימיים".